קלאני
קרב קשה עבר עליי בלילה, מה שהקשה עליי לישון מאוד בלילה, ולא רק הכאבים מהפציעות השטחיות שיעברו-סביר להניח תוך מספר ימים.
אני נכנסת למשרד, אמיל מגיש לי כוס נס קפה, "אז זאבה, ניצחת גם אתמול שמעתי מאדריאן, כל הכבוד לך, את פשוט מלכה!" הוא עודד אותי, "תודה, ללא ספק אין כמו ניצחון לפני קרב העשור" זרקתי בחזרה.
אדריאן ואנטוני סיפרו לי שבזמן שהייתי בבית חולים אנטוני ומייקל התמקחו ראש בראש, ועשו הסכם כל מה שנאמר וכל מה שקורה במשרד שלנו לא יוצא החוצה לא משנה מה, מעין הסכם סודיות שמייקל ואמיל חתמו עליו וכך גם אדריאן ואנטוני, חוץ ממני.
מה שאומר שלא משנה מה אדבר זה לא ייצא החוצה, כי אז זו תהיה הפרת הסכם סודיות,
"בוקר טוב קלאני" מייקל נכנס ומברך אותי בחצי חיוך, "בוקר טוב מייקל" אני מחזירה גם בחצי חיוך, מה לעזאזל קורה לי?
אני הולכת לחדר המשרד של מייקל, "אפשר להיכנס?" אני שואלת כשאני נעמדת בפתח הכניסה למשרד שלו, "כמובן" הוא משיב לי ומתיישב בכיסא מאחורי שולחנו, "חשבתי על זה" אמרתי והתיישבתי מולו,
"ומה מה התשובה מיס זאבה?" הוא שאל וזה הוציא ממני צחוק קטן לנוכח הצורה שבה זה נשמע מקולו, לרגע אחד הוא נעצר והסתכל עליי וגם אני הסתכלתי עליו, מבט ממוקד ועמוק, "יש לך צחוק יפה" נראה שהוא פלט זאת מפיו,
"זה לא מקצועי" זרקתי בציניות, "שיהיה, אני אמרתי עובדה" הוא הגיב בישירות מה שהפתיע אותי מאוד, ללא ספק מייקל לא איבד את תכונת הפלרטטנות המפורסמת והידועה שלו למדי,
"בכל מקרה, הצלחתי בעזרת כמה קשרים להזיז את קרב העשור למחר בלילה, מה שאומר-" התחלתי לומר,
"זה אומר שקלאני לייסון 'הזאבה' תהיה הדייט שלי לנשף הערב" הוא התפרץ לדבריי,
"זה לא דייט, זו משימה שיהיה ברור" לפתע החמימות שבקולי הפכה לקרירות.
עוד אחת מעוד אלף מגננות שפיתחתי במהלך השנים מאז עזיבתו של ג'ייסון, אחת הדרכים שלי כשגבר מחמיא לי למדתי שהדרך הכי טובה שבה אני אוריד אותו מהגב שלי, היא שאקטול כל מחמאה שהוא שגבר יגיד לי, עד שבנקודה מסוימת הוא כבר יבין את עצמו ויפסיק לרדוף אחרייך,
אולי אחת המגננות הכי מפגרות ששמעתם, אבל לבנתיים זה עזר לי עד עכשיו מאוד.
מייקל
וברגע אחד הרגשתי שאני קרוב אליה, וברגע שלאחר מכן הרגשתי את הריחוק ואת החומה שיצרה, למען האמת לא נפגעתי, כי הבנתי שאת החומה הזאת היא מטיחה בפני עוד הרבה ולא רק בי,
"בכל מקרה, יש עוד מעט ישיבת צוות" אמרתי בקול אדיש, "אוקיי" היא סיכמה ויצאה מהמשרד לכיוון מסדרון המשרדים.
YOU ARE READING
כנפיים של לוחמים
Aksiקלאני לייסון, בחורה בת 25 שלא מזמן עברה לכפר בצפון לואיזיאנה שבניו-אורלינס, ועזבה את רחובותיה הנטושים שהייתה בהם בלונדון, היא לוחמת שידעה יותר ניצחונות מאשר הפסדים, כולם יודעים מי היא ומה היא, 'הזאבה' שלא נשלטה מעולם על ידי אף גבר, שבכל מקום שבו ד...
