כנפיים של לוחמים

-17-אין זמן לאהבה-

מייקל

אני וקלאני רצנו ביחד לחדר הבקרה לצד ג'ייסון, "אמיל אתה מוכן להסביר לי איך פאקינג פרצו לנו למערכת?" שאלתי בחוסר סבלנות.

ברגע שהמערכת שלנו נפרצת הכל פתוח וגלוי לעיניו של הפורץ, תיקים, מסמכים אישיים, נתוני שטח, מפות מיקוד ואז כך המשרד שלי עומד בפני איום לא קטן- דליפת מידע וכוח לידיים הלא נכונות,

"אני אטפל בזה, אבל לא רק לי יש הרגשה שזה סנטיאגו רוחרס הנבל הראשי שלנו בזמן האחרון, נכון?" טוני סיכם בציניות שבכלל כרגע לא הייתה נחוצה ברגעי הלחץ והמתח האלה,

"מסתבר שלא רק לך, אמיל וטוני תטפלו בבנייה מחדש של חומת הגנה למערכת של המשרד, בזמן הזה ג'ייסון ואדריאן אתם תסרקו את המשרדים לבדוק שאין לנו פה עוד אורחים לא רצויים, אני וקלאני נהיה בחדר הסריקה לשמור על הציור" סיכמתי במעשיות,

"בסדר גמור" כולם הסכימו בפה אחד מלבד ג'ייסון, "הכל בסדר אח?" שאלתי את ג'ייסון, "הכל בסדר" הוא ענה באדישות,

והבנתי מאיזה מקום זה מגיע, קנאה, אבל לצערי הרב לא היה לי זמן של דיבור אח אל אח, כולנו עמדנו בסכנה של חשיפת הפרטים שלנו, הפרטים האישיים ביותר שלנו,

אני וקלאני חזרנו אל חדר הסריקה, "מצטערת על מקודם" היא אמרה והתיישבה באחת הכורסאות שניצבו בפינת חדר הסריקה, "את מצטערת? אם כבר אני זה שצריך להגיד את זה" עניתי בחצי חיוך, היא קמה והתקדמה לעברי,

"על מה?" היא שאלה ושוב נעמדנו אחד מול השני, בהינו זה בעיני זה, "על זה שאני אוהב אותך, כשבעולם שלך אין לך זמן כרגע לאהבה" העזתי לומר ונישקתי את שפתיה, לא רצינו להרפות, התנשקנו בפראות.

נשמע תיקתוק, ועוד תיקתוק, "את שומעת את זה?" עצרתי את הנשיקה שלנו ושאלתי, "את מה?" היא שאלה עם מעט סומק על לחייה, "זה פצצה!" אמרתי והפצצה סיימה לתקתק, קפצתי על קלאני על מנת להגן עליה.

"אתה בסדר?" עברו מספר רגעים, האש בערה, להבות נראו קרובים אלינו, תחושת המחנק מהעשן הרגישה כמו חבל סביב צווארנו, השתעלנו שוב ושוב, "אני בסדר, ואת?" השבתי והתקדמתי לעברה כשאני פצוע באופן שטחי ומדמם מכתפי,

"נראה לי" היא אמרה בקול חלוש כשהיא מדממת מראשה ומבטנה, "אוי ואבוי, חייבים לפנות אותך לבית חולים קלאן" ליטפתי את שיערה, "קלאני!" אדריאן קרא תוך כדי שהוא עוזר לי להרים את קלאני,

"כולם בסדר?" קלאני שאלה את אדריאן וג'ייסון, "כולם בסדר רק פציעות קטנות, אנחנו נהיה בסדר" ג'ייסון הרגיע אותה,

"הצ-יור" היא נאנקה תוך כדי שהיא אמרה את המילה, "אנחנו ניקח את הציור למקום בטוח עד שנבין למה סנטיאגו כל כך נחוש בדעתו לקחת את יצירת האומנות הזאת, מייקל קח אותה מכאן ישר לבית חולים, אנחנו נסתדר, טוני ואמיל בסדר וגם אנחנו, וקלאני זקוקה לעזרה דחופה יותר מכולנו" אדריאן קבע במעשיות,

הרמתי את קלאני על זרועותיי ומיהרתי להוציא אותה מההריסות של משרד החקירות שהיה לי, "תשמור עליה מייקל, היא הדבר הכי חשוב לנו כאן" ג'ייסון אמר בחדות כשהייתי בדרכי ליציאה מההריסות והמחורבן שהפצצה המתקתקת של סנטיאגו רוחרס יצרה,

"אני מבטיח אח" סיכמתי ויצאתי כשקלאני חבוקה על זרועותיי.

קלאני

כאשר פקחתי את עיניי, האורות הלבנים בהקו וסינוורו את עיניי, הזזתי את ראשי מצד לצד, הכאב לא עזב, "היי, את בסדר" מייקל מיהר לקום לעברי ולומר, "כולם בסדר?" מיהרתי לשאול בדאגה, בכל זאת החברים שלי גם היו סביר להניח באותה הסכנה שבה אני ומייקל עמדנו בה,

"כן" מייקל השיב וליטף את שיערי, "אתה בסדר? נפצעת?" שאלתי שוב פעם, "אני בסדר גמור כולה פציעה שטחית וקלה לעומת שלך, את זוכרת משהו מאתמול בלילה?" הוא ענה ושאל לבסוף,

"כן, אני זוכרת את מגע השפתיים שלך על שלי, אני זוכרת שאחזת בפניי בין כפות ידיך החמימות והנעימות להפליא וליטפת אותן, אני זוכרת איך אחזתי בטירוף בשיערך היה, איך הרגשתי את התשוקה, איך אחזתי בעיוורון של אותו הרגע" הסברתי וחייכתי חצי חיוך,

"אתמול כמעט איבדתי אותך, ואני לא יודע מה יקרה איתי או איתך בעוד יום או יומיים, או אפילו בעוד רגע קטן, אני רוצה שתתני לעצמך לאהוב קלאני, אני יודע שבשבילך הבקשה הזו היא בקשה לא פשוטה, אבל בבקשה תתני לאהבה שלנו לקרות ומה שיהיה יהיה,

אני מבטיח לעשות הכל על מנת לא לאכזב אותך, על מנת להוכיח לך שאני לא כמו הגבר שאח שלי היה" הוא אחז את כף ידי הימנית ונישק אותה,

"אני מצטערת מייקל, בעולם כמו שלנו אין זמן לאהבה" הרגשתי איך הקרירות והאדישות שבקולי תופסים תאוצה ושליטה במצב,

"את בן אדם של סיכונים קלאני, אין סיכון אחד שלא הסתכנת והרווחת ממנו יותר מתחילת דרכך, אז אני אשאל אותך בצורה כזאת, את תהיי מוכנה להסתכן בלנסות משהו שבעינייך הוא אינו אפשרי בעולם כמו שלך, תהיי מוכנה לעצור את הזמן לרגע בשביל לנסות לאהוב,

מוכנה להסתכן בזה?" הוא שאל אותי בנחישות, אני לא אשקר הנחישות שלו כלפיי גרמה לי לחוש באותם הרגעים חום, ואושר, כזה שלא הרגשתי במשך שנים, וזה מה גם הניע אותי וגרם לי להחליט בסופו של דבר,

"איתך אני אסתכן, בפעם האחרונה לפני שאסגור את הלב שלי עד נשימתי האחרונה" אמרתי והוא נישק את שפתיי.

-17-