כנפיים של לוחמים

-28-רוסיה-מדינת הקור-

מייקל

אחרי כמה שעות טובות של טיסה אל רוסיה- מדינת הקור, הגענו סוף סוף, "אז מה התוכנית?" קתרין שאלה את קלאני, "קודם כל אנחנו נתמקם במלון שג'וזי וארדואן סידרו לנו, אנחנו ננוח ובלילה נצא לחפש את הכונן עם האלגוריתם המקורי לפי הלוקיישן האחרון שקיבלנו ממנו סימן לאלגוריתם המקורי"

קלאני ענתה לשאלתה של קתרין.

כעבור רבע שעה אחרי הנחיתה ברוסיה, הגענו למלון, אני וקלאני היינו בפנטהאוז בסגנון קלאסי עם כל מיני חריטות וציורים יפים על הקירות בסגנון קו רוסי, וינטאג' וקלאסי,

קתרין ואדריאן התמקמו בחדר צמוד לשלי ולשל קלאני, עם מיטות מופרדות אחד מהשני, לעומת שלי ושל קלאני שבה אני וקלאני חלקנו מיטה אחת זוגית,

"את יודעת אף פעם לא סיפרת לי את המשמעות של הקעקועים האלה" ליטפתי את זרועותיה של קלאני, היא עצמה את עיניה והתענגה על המגע החם של אצבעותיי בגופה,

"הקעקועים האלה הם סימני ההיכר של השושלת של משפחתי, אני באה משושלת של לוחמים, למשל הקעקוע הזה מסמל את התקווה שקיימת בליבנו-" היא הראתה לי את הקעקוע שעל הבטן התחתונה שלה,

"והסמל הזה מסמל את כוחה של האהבה-" היא הורידה את חולצתה וחשפה את גבה בפניי, זה קרה במהירות,

פתחתי את הסוגר שבחזיית התחרה בצבע הבורדו שלה, לאט לאט ובאיטיות רבה פתחתי את הג'ינס השחור שלה והורדתי אותו עד לידי כך שהחוטיני מתחרה הסקסי בטירוף שלה שמותאם באופן מושלם לתחת העסיסי שלה, נראה לעיניי,

היא עצמה את עיניה ופלטה אנחה של עונג, ידעתי שזהו זה, זה כבר מתחיל, היא מתחילה להרגיש את התשוקה מתגנבת לליבה ומשתלטת על כל חלק בגופה, בתודעתה.

היא הורידה את בגדיי בפרעות, באלימות- כמו שאני אוהב בדיוק, הרמתי אותה על זרועותיי, תוך כדי שהיא מלטפת את זרועותיי השריריות, היא החלה לנשק את צווארי וללקק בלשונה את צווארי בידיעה שזה הדבר שמצליח להטריף את החושים שלי,

"תמשיך" היא לחשה כשהשכבתי אותה על המיטה, המשכתי בתנועותיי, המשכתי לחדור לתוכה, זה היה כל כך כיף,

"אני אוהב אותך" לחשתי בחזרה כשאני מנשק את שפתיה, ומרגיש בר מזל עם כל רגע שעובר וקלאני עדיין נותרת לידי, "גם אני אוהבת אותך" היא החזירה.

קתרין

ירדתי לבר במלון, "את לא חושבת שכדאי שתהיי פיכחת במשימה שלנו הלילה" אדריאן שאל והתיישב לידי בבר המשקאות של המלון, "אני עובדת יותר טוב עם אלכוהול, חוץ מזה. מה אכפת לך ממני בכלל?" החזרתי לעברו בחדות וביקשתי מהברמן שימזוג לי עוד מהוודקה של התוצר הכי טוב ברוסיה,

"ספסיבה" (תודה, ברוסית) עניתי לברמן לאחר שהגיש לי עוד כוסית מכובדת מהוודקה הכי טובה שלהם כאן בבר, "את יודעת רוסית?" אדריאן התפלא,

"כל נבל טוב צריך לדעת משהו ולהרחיב את הידע שלו, לא ככה?" הגבתי בחריפות לאדריאן, בידיעה לדעה שכבר קבע והחליט שאני הנבל הראשי בסיפור של חבריו,

"אני מצטער על ההתנהגות שלי מלכתחילה" הוא התנצל וביקש גם מהברמן שימזוג לו כוסית,

"סיבה" הוא ניסה להודות לברמן, מה שגרם לי להתגלגל מצחוק, "לא ככה מבטאים את המילה, אתה צריך להגיד את זה עם S בהתחלה ו- S אחרי ה- P, ספסיבה, ככה אומרים תודה ברוסית" הסברתי בקצרה, מה שגרם לי קצת לנטוש את העמדה האדישה והקרה שלי כלפי אדריאן, וכך גם הוא,

"אולי באמת טעיתי לגבייך קתרין, אולי את באמת בן אדם טוב אחרי הכל" הוא הודה בכנות גלויה, "אני באמת מצטערת על הכל אדריאן, אבל אני מבטיחה לך שאתן את כל כולי בצוות שלנו" אמרתי,

"אבל אנחנו לא צוות" הוא ענה ולגם מהוודקה, "אז מה אנחנו?" שאלתי בבלבול, "אנחנו משפחה, ואת חלק מהמשפחה שלנו קתרין מהרגע שקלאני אמרה 'היא טובה, היא פשוט עברה הרבה בחיים שלה כמונו', קתרין החיים לקחו ממך את משפחתך, ואני כל כך מצטער,

אבל עכשיו החיים הביאו לך משפחה" אדריאן הוסיף לבסוף, הוא קירב את פניו אל פניי, היינו במרחק נשימה, הוא משך אותי לנשיקה,

"מה?" שאלתי בבלבול, "בבקשה תגידי לי שגם את הרגשת את זה מהרגע הראשון" הוא לחש, ואז הבנתי שהקראש שהיה לי עליו זה לא היה חד צדדי, זה היה הדדי,

"לא. זה היה הדדי" החזרתי והתנשקנו.

-28-