כנפיים של לוחמים

-39-בדיוק כמו האמא-

ג'ייסון

"סליחה על השאלה המחטטת למדי- אבל את לא חושבת מתישהו לחזור אל קלאני?

לפני מספר ימים דיברתי איתה, היא בהיריון ובקרוב את תהיי גם ביום מן הימים סבתא לנכד, היא התארסה לאחי ובקרוב הם יתחתנו,

עד כמה תהיי מוכנה לראות את כל הרגעים המאושרים של ביתך מאחורי הצללים, תחזרי, כי קלאני צריכה אותך יותר ממה שנדמה לך"

אמרתי לעברה של נדיה הלוחמת האגדית,

"בקרוב אחזור, אבל כרגע כדי להקדים את החזרה שלי, עליך לחזור, כולכם חייבים להיות שמה בשביל קלאני, אל תשכח שגם קלאני הייתה שמה בשבילך כשהייתה צריך אותה" היא החלה להזכיר לי נשכחות עבר,

"בכל אופן אני תכננתי לחזור לניו אורלינס בעוד חודש לחתונה של קלאני ומייקל- אחי הגדול, את פשוט מקדימה את החזרה שלי בחודש" סיכמתי לבסוף,

"גם את זה אני יודעת, אני מקווה כשאמא ואבא שלך היו מספרים לך על הלוחמת האגדית, שאני אלופה בליצור קשרים ולדעת מתי להשתמש בהם" היא זרקה לעברי,

"ובגלל זה אני לא אתפלא אם ידעת לפני על ההיריון ועל האירוסין של אחי וקלאני, ביתך מאוד דומה לך היא יצאה בדיוק כמו האמא שלה, משפיעה, חזקה, עוצמתית, נחושה בדעתה, אמיצה, לא יודעת פחד, היא ירשה ממך כמעט הכל, וכשאני מסתכל עלייך עכשיו אני רואה הוכחה חיה וחותכת שביתך ירשה ממך את רוב הכוח והעוצמה שלה"

השבתי לה ומזגתי לי ולה יין משובח מהטברנה של צרפת,

"הגיע הזמן שאחזור לצללים, בקרוב אנחנו ניפגש שוב ג'ייסון וכשאנחנו ניפגש זה יהיה כשאכיר את משפחתה השנייה של ביתי, אבל עד אז עליך למסור לארדואן מסר ממני" היא אמרה בחדות דעת,

"מה המסר?" שאלתי, "מועצת הכפר הישנה של ניו אורלינס חייבת להתאחד שוב- מועצת הבכורים והיורשים של ניו אורלינס" היא מסרה את המסר שעליי להעביר לאדם ששמו ארדואן ויצאה מביתי.

נדיה- הלוחמת האגדית

לא הייתי בטוחה שג'ייסון יזכור את המסר הזה היטב, לכן הבנתי שעליי להסתכן ולסכן שוב את עצמי, עליי לחזור שוב לניו אורלינס, לכן כעבור יומיים לאחר פגישתי עם ג'ייסון נחתתי כבר בניו אורלינס- לראות אדם שלא ראיתי מזה שנים.

הערב עלה על פני שמיי ניו אורלינס, נכנסתי לביתו של אדם שהיה פעם חלק מחיי,

"פורתוס" קראתי לו בשם נעוריו, "נדיה?" הוא אמר או יותר נכון שאל בניסיון לעכל את המפגש המחודש שלנו לאחר שתי עשורים שהפרידו בינינו,

"עבר הרבה זמן אני יודעת" קבעתי, "כן, נעלמת, פחדתי שהארטמאיס תפסו גם אותך לאחר מותו של ג'יימס"

הוא ענה, "אני קרובה לתפיסתו ולתוכנית להפיל את יחידת ארמטאיס אחת ולתמיד, אבל על מנת לשוב הביתה ולהכיר את ביתי ואת משפחתה החדשה אצטרך את עזרתך" השבתי,

"כל דבר נדיה, את יודעת שתמיד אני אהיה כאן בשבילך" הוא קבע בנחישות, "שנינו יודעים שזה לא נכון" החזרתי בתגובה,

"את יודעת שלא יכולתי לעשות הרבה בנוגע לעניין הזה, באותה תקופה זה היה נכון שאתארס עם לוקרטיס, ולא איתך, אך היום אני מתחרט על כך" הוא ניסה למצוא את הסיבה הנכונה להתנהגותו השגויה באותה תקופה שחלפה לפני עשורים,

"בסופו של דבר הקארמה ביצעה את מעשיה והגורל הפגיש את ביתי עם שני הבנים שלך ושל לוקרטיס" הגבתי ולגמתי מהיין שהוא מזג לי,

"אין לך איך הייתי מאושר לשמוע שמייקל וקלאני התארסו, אני אוהב אותה כאילו היא ביתי" פניו קרנו מאושר כשאמר את הדברים הללו,

"גם אני" הודיתי באמת לבסוף,

"כולנו המשכנו הלאה נדיה אבל אף פעם לא שכחנו את מי שאהבנו באמת, את התחתנת עם ג'יימס כולם חשבו שהוא היה האהוב הראשון שלך, אבל שנינו ידענו שאת היית הראשונה שלי ואני הייתי הראשון שלך,

ואני התחתנתי עם לוקרטיס ולבסוף נפטרה בלידתו של ג'ייסון, ואת והארטמאיס הייתם במירוץ משל עצמכם, הם רדפו אחרייך ואת רדפת אותם כי הם הרגו את האהוב השני שלך" דבריו של אתוס שיקפו את הידיעה המייגעת על הזמן שחולל גם חורים מסוימים בליבנו במהלך תקופות קשות בחיינו,

"המשכנו הלאה, זה אף פעם לא יחזור להיות מה שהיה פעם. בכל אופן אני צריכה את העזרה שלך כדי לאחד את המועצה שלנו, תוכל לעשות את זה תוך חמישה ימים?" חזרתי לנושא שלשמו דרכתי כאן אחרי המון שנים ושאלתי לבסוף,

"לחוץ אבל אפשרי" הוא סיכם לבסוף, ויצאתי גם מביתו.

-39-