כנפיים של לוחמים

-29-זאבי הקור-

אדריאן

הלילה עלה ונראה על פני השמיים, הלילה אנחנו לא יודעים למה לצפות, הלילה אנחנו לא הולכים לעוד איזה סתם קרב בשכונותיה הנטושות של לונדון, אנחנו לא פורעי חוק, אנחנו סוכנים שעובדים עם האף.בי.איי, אנחנו צוות שבסופו של דבר תהיה יחידה קטנה ומובחרת של לחימה בשטח, למרות שאנחנו לא קרובים במספר האנשים ליחידה אבל עדיין,

דרכנו לשמה עוד ארוכה, ומלאה במכשולים, "זאבים, תתכוננו ליציאה לשטח" ג'וזי שלחה לכולנו מסרונים לטלפונים האישיים שלנו, כל אחד התכונן והצטייד למשימה,

קלאני לקחה איתה את הקשת והחיצים, ושלושה אולרים מתקפלים, אני לקחתי שני סכיני פרפר ואקדח, וקתרין לקחה חרב לחימה ומקל לום שמתחלק לשני מוטות,

מייקל הצטייד גם בקשת וחיצים ובאקדח.

טוני

השעון תקתק השעה כבר הגיעה, השעה שתכריע ותחרוץ עוד גורלות של רבים, "אוקיי זאבים, לפי האות שממנו האלגוריתם או יותר נכון המכשיר שאותו אתם מחפשים נראה במרחק של 500 מטר מהמיקום שלכם" אמרתי לכולם דרך האוזניית תקשורת, שחיברה בין כולנו,

"קיבלנו" מייקל ענה מהצד השני בשם כולם,

"מה קורה איתם?" ג'וזי הביאה לי ולה קפה, "הם במרחק של 500 מטר מהמיקום של האות" עניתי בקצרה,

"אתה יודע, לא יצא לך לספר לי למה נכנסת לעולם הקרבות כשאתה גאון לא קטן במחשבים" ג'וזי המשיכה לשאול,

"מה שהכניס אותי, את קלאני ואת אדריאן מלכתחילה זה מה שעזר לנו להתמודד עם העבר שלנו ועם התוצאות שנאלצנו לחיות איתם במשך יום יום במהלך חיי" השבתי לשאלתה ולגמתי מכוס הקפה שלי,

"אני אהיה כנה סקרנת אותי עוד מהרגע הראשון שראיתי אותך במשרדים של מייקל, לא יודעת למה היה בך משהו מסתורי, משהו שגרם לי עוד יותר להתעניין בך ולגלות בך עניין" היא אמרה בכנות ובגילוי לב רב למדי,

"אם כבר אנחנו מדברים בכנות ובגילוי לב נאות, מהרגע הראשון שראיתי אותך, אמרתי לעצמי הבחורה הזאת בהחלט לא פראיירית בכלל, היא קשוחה, מה שאומר שיהיה קשה לחדור ללב שלה, אבל אמרתי שבכל מקרה אנסה,

ולא אני לא מהגברים האלה שאומרים את זה, ואז אחרי שהם מזיינים בדייט ראשון הם שוכחים את השם של הבחורה, אני אף פעם לא הייתי כזה, אני לא בן אדם של משחקים,

אין לי זמן לזה, החיים יותר מדי קצרים כשמשחקים באנשים וברגשות שלהם, ובסופו של דבר אתה היחידי שנפגע,

וזה נקרא-" הסברתי לה את עצמי, "קארמה" היא השלימה את המילה שסיכם את כל המילים שלי וחייכה, התקרבתי לעברה עד שהיינו במרחק נשימה,

"אז אולי מסתבר שאנחנו דומים בקו המחשבה שלנו ובנקודת המבט שלנו על החיים" החזרתי וליטפתי את פנייה, "אולי" היא אמרה לבסוף ורכנתי לעברה ונישקתי את שפתיה הנעימות,

"מהרגע הראשון שראיתי אותך התאהבתי בך, ידעתי שביום מן הימים עוד תהיי שלי, הבחורה שלי" לחשתי לבסוף,

"טוני, ג'וזי מה עכשיו? הגענו ללוקיישן שנתתם לנו" קתרין שאלה והודיעה לנו, מה שקטע את הרגע הרומנטי ביני ולבין ג'וזי, "אנחנו איתכם, תכנסו לבר שמולכם, יש שמה חדר באגף המזרחי, זה חדר אחורי, שמה כל העבודה המלוכלכת וכל האנשים שאוהבים לטאטא את החרא שלכם מתחת לשטיח"

הסברתי לקתרין, מייקל, קלאני ואדריאן שכבר פועלים בשטח.

עכשיו כל שנייה, כל דקה, כל רגע שעובר, זה מה שמכריע, אם נאבד לרגע שליטה ולא נהיה מרוכזים ומפוקסים אנחנו עלולים לאבד את הסיכוי היחידי שלנו להציל עוד רבבות של אנשים,

זה עכשיו או לעולם לא.

זה הזמן שלנו לפרוש את הכנפיים שלנו, ולא סתם כנפיים.

כנפיים של לוחמים.

-29-