כנפיים של לוחמים

-3-סודה של הזאבה-

קלאני

אם הייתם אי פעם ברחובות לונדון, ושאלתם מי זו 'לה לובה' ללא ספק היו עונים לכם, "זו הבחורה הכי חזקה שפגשנו", כך אנשים היו עונים לכם, הגדולים עם הקטנים ביחד, המבוגרים עם הצעירים ביחד,

אצלי כבוד הוא ערך עליון לפני כל בן אדם שפגשתי אי פעם בחיי, הכוח שנלווה עם הכבוד שווה יותר מכל סכום והון עתק שקיים בעולם,

כשאתה מגיע למקום מסוים, הנוכחות חשובה אבל עוד יותר חשובה הדרך שבה אתה משאיר את הנוכחות, את החותם שאתה משאיר באותו המקום שדרכת בו,

כשדרכתי בכפר שבו ג'ייסון גר בצפון לואיזיאנה, זה היה לפני עשור, הייתי בת חמש עשרה שהאמינה שאהבה זה הדבר שיכול להביס ולנצח כל דבר, שאהבה עוד תשנה את כל חייה לטובה, אבל טעיתי.

ככל שהתאהבתי בג'ייסון כך אבי היכה אותי יותר קשות, תגידו מה שאתם רוצים, תחשבו מה שאתם רוצים, כבר שמעתי את כל הדיבורים המחורבנים האלה של להמשיך הלאה ולשכוח את הבחור המניאק ששיחק בך,

אבל זה בלתי אפשרי להמשיך הלאה כשלא סגרת את כל המעגלים בעבר הרחוק שלך, וזה בדיוק מה שקרה איתי ועם ג'ייסון, הוא עזב אותי בלי לבקש סליחה, למרות שבאותה התקופה למצב שבו נקלעתי במהרה אל מול תוקפנותו של אבי והכאב המילולי והפיזי שספגתי ממנו ומאימי, סליחה לא יכלה לכפר או לעזור במשהו,

היום אני מבינה שמקור הכוח שלי זה הכאב, וזה הסוד של הזאבה, הבחורה שהפכה את הכאב לכוח שלה במקום לנקודת התורפה שלה,

ללא ספק כשאפגוש את ג'ייסון דומארק זה יהיה הקרב הכי גדול שאעבור, הקרב שבו הסוף יכריע האם באמת סגרתי את הקצוות הפתוחים בעברי או שבחרתי להשאיר אותם פתוחים בלי סגירת חשבון כעין הצדק,

"הגענו" אדריאן קוטע את מחשבותיי וזיכרונותיי אודות אבי וג'ייסון דומארק, "סוף סוף" זרקתי,

"את מוכנה לזה?" אדריאן שאל אותי וליטף את כתפי כאות לנחמה, "כן, זה בסך הכל פגישה מחודשת עם מכר ותיק" עניתי במהירות, "יופי קלאני ככה צריך" הוא אמר לבסוף.

"עבר הרבה זמן מאז פגישתנו האחרונה" הג'וקר התקרב לעברנו, "אנטוני טוב לראות אותך שוב" אדריאן ואנטוני התחבקו חיבוק גברי,

"הזאבה-" הוא התכוון לומר לי, "תקרא לי קלאני,אנחנו משתמשים בכינויים שלנו רק במסגרת הקרבות" הזכרתי בתוקפנות והתיישבתי מולו בשולחן הבר במסעדה שבה קבענו אני ואדריאן להיפגש איתו,

"אז למה ביקשת שנחזור?" אדריאן שואל את אנטוני ומזמין בירה,

"לפני שבוע בערך השתחרר איש עסקים בשם פולארד, פולארד הוא איש עסקים מושחט ללא ספק הוא משתמש בבחורות כשפחות מין, ומעביד אותן, בעוד מספר ימים הוא הולך לרוץ לראשות העיר של ניו אורלינס,

ותאמינו לי ברגע שבן אדם כמוהו יעלה לראשות העיר, ניו אורלינס והכפרים שמסביב כאן באזור צפון לואיזיאנה לא ייראו כל כך יפים לעין כמו עכשיו" אנטוני מסביר ומציג לפנינו תמונות שלו,

"לעניין אנטוני, איך אתה רוצה שנפיל את הבן זונה הזה?" אני שואלת בחדות ובשיניים חשוקות,

לא פעם ולא פעמיים שמעתי על סיפורים על נשים שנאנסו, בתור אישה התקשיתי לשמוע את הסיפורים של הבחורות שנאנסו,

אני ואדריאן באנו משכונה קשה, שכונה שבה הפשע, הזנות והסמים היו קלים להשגה, נערות שהיו בגיל שלי באותה תקופה נאנסו על ימין ועל שמאל, בחורות שהזכות לאבד את הבתולין שלהם עם גבר שהן היו צריכות לבחור נאבד,

על ידי אנשים נרקומנים או סטלנים, בתור אישה ליבי יצא אליהן וליבי תמיד יצא אליהן,

כשאדריאן ואני התחברנו, הוא לימד אותי ישר הגנה עצמית, הוא הסביר לי שבשכונה שלנו ללא ספק נערות בגילי ועוד יפות כמוני חייבות לדעת הגנה עצמית אחרת הן יהיו קורבן לתקיפות מיניות,

אז כן גם במקומות החשוכים האלו, ידעתי לדעת איפה נפל בחלקי המזל ואיפה הוא פשוט נעלם לטובת צחוקו המר של הגורל,

"ככה אני אוהב אותך קלאני-" אנטוני זרק בחיוך, "פשוט תמצאו לי עליו מידע מלוכלך, ואחר כך מצידי תפרקו אותו מכות לא ממש ענייני מה תעשו לבן זונה הזה, העיקר שיקבל את העונש שמגיע לו על הבנות שהוא לוקח ומנצל אותן מינית" אנטוני המשיך והסביר,

"תהיה בטוח אנטוני אנחנו לא נרחם עליו" סיכמתי.

-3-