ג'ייסון
"מה אכפת לך אחי? מקסימום תשקר להם שאנחנו עובדים ביחד" ניסיתי לשכנע את מייקל גם לצרף אותי למשרד החקירות הפרטי שלו לאחר שסיפר לי שהוא הולך לעבוד בשיתוף פעולה עם קלאני והחברים שלה,
"דבר ראשון אני לא אוהב לשקר כמוך, דבר שני זה יהיה בעייתי ואני לא רוצה שתסתבך" הוא השיב לבסוף,
"להזכירך אני לוחם קרבי לשעבר, עברתי דברים יותר גרועים ממה שאתה פוגש ביום יום שלך במשרדים" שילבתי את ידיי על החזה שלי,
"אוקיי ניצחת, אבל אני לא משקר שאנחנו עובדים ביחד, אני פשוט אצרף אותך אליי ואל אמיל" הוא קבע, "תודה אח" אמרתי לבסוף.
קלאני
אני מכירה את ג'ייסון, מניפולטיבי, מניאק חסר תקנה, משחק באנשים עם המניפולציות שלו, סביר להניח שאראה אותו היום 'במקרה' במשרד החקירות של אחיו הגדול מייקל, אבל אני לא אשבר, כי אני כל כך שונאת את הבן אדם הזה,
עד היום אני זוכרת כיצד הוא פגע בי שוב ושוב, ואיך אני הייתי מטומטמת מדי בכדי לחזור שוב לידיים שלו, מתוך תקווה מטופשת ואמונה מפגרת שאולי הוא אכן באמת אוהב אותי,
קלאני של פעם ללא ספק מאוד הייתה חלשה, לעומת קלאני של היום, אבל ככה זה, יש אנשים שמשתנים ויש אנשים שפשוט אף פעם לא ישתנו לא משנה כמה תילחם עבורם, גם אם תחטוף כדור ברכה בשבילם הם עדיין לא יעריכו אותך אות את מה שעשית בשבילם,
הוא ישכחו מה עשית בשבילם, איך תמכת בהם ברגעים הקשים ביותר בחיים, איך הרמת אותם מדרגה אחת לפני שהם נפלו לגיהינום הפרטי שלהם, לשפל שלהם, וכזה הוא ג'ייסון בדיוק מסוג האנשים שלא מעריכים, שפועלים למען האגו והאינטרס האישי שלהם,
ייאמר לזכותו של ג'ייסון למדתי כיצד להתרחק מאנשים מהסוג שלו, כיצד להתמודד מולם כשהמצב כבר הופך להיות פעימת לב אחת לפני שזה מסתבך,
"את מוכנה קלאן?" אדריאן שאל אותי רגע לפני שנכנסנו למשרד החקירות של אחיו, "יש לנו ברירה אחרת אדי? אנחנו נשבענו להגן על האנשים של הכפר הזה, אין ברירה אחרת" סיכמתי בהחלטיות כשאני חדורת מטרות,
"בוקר טוב איפה המשרד של מייקל דומארק?" שאלתי בחדות, "זו באמת את?" המזכיר החל למלמל בטיפשות,
"מה?" שאלתי בבילבול של רגע, "את הזאבה, אני מעריץ אותך מאוד, אני מעריך ומכבד מאוד את הדרך שלך" הוא אמר כשבעיניו נשקפת ההערכה שלו כלפי הדמות שלי, כלפי המוניטין שלי שאני משמרת מזה שנים,
"מצטערת לנפץ לך את הרגע, המשרד של מייקל פאקינג דומארק, איפה?" החזרתי בנוקשות ובחוסר סבלנות בוהק למדי,
"שלום גם לכם לוחמים" הקול הזה, כמה שהוא דומה ואפילו לא השתנה בקצת מקולו של ג'ייסון,
"מייקל דומארק" אנטוני קרא וחיבק אותו חיבוק גברי, "אני שמח שאתם כאן" הוא זרק לעברנו, "טוב בלי גינונים מיותרים, תגיע לעיקר" יריתי בקרירות-שומרת על האדישות במבטי ובקולי,
YOU ARE READING
כנפיים של לוחמים
Aksiקלאני לייסון, בחורה בת 25 שלא מזמן עברה לכפר בצפון לואיזיאנה שבניו-אורלינס, ועזבה את רחובותיה הנטושים שהייתה בהם בלונדון, היא לוחמת שידעה יותר ניצחונות מאשר הפסדים, כולם יודעים מי היא ומה היא, 'הזאבה' שלא נשלטה מעולם על ידי אף גבר, שבכל מקום שבו ד...
