כנפיים של לוחמים

-16-המלאך שנפל מגן עדן-

מייקל

הכנתי את התמונה לסריקה ממוחשבת, "אתה חושב שנצליח לעצור את סנטיאגו?" אנטוני שאל אותי בזמן שעזר לי להכין את יצירת האומנות לסריקה,

"אנחנו צוות טוב, ללא ספק אם לא הייתי מציע את שיתוף הפעולה הזה, ואתם לא הייתם מסכימים לא היינו עושים את זה ומקדימים את סנטיאגו לפחות בשני צעדים,

ללא ספק עשינו את זה אחי" הגבתי בכנות לעברו של אנטוני, "קלאני עשתה את זה, אנחנו רק היינו הגב והפלאן בי של המכוח משימה הזה-" הוא החזיר בחדות, "מה הסיפור בינך ובין קלאן?" אנטוני המשיך ושאל כעבור מספר דקות ארוכות של שתיקה,

"מה הכוונה?" שאלתי מעט מבולבל, "שמתי לב איך אתה מסתכל עליה, והקירות פה לא אטומים עד כדי כך שאי אפשר לשמוע כלום, מה הסיפור ביניכם מייק? שפוך אחי" הוא השיב ולחץ אנטר על המחשב הראשי של הסריקה,

"מאיפה אתה רוצה שאני אתחיל?" שאלתי, כי בשיא הכנות לא ידעתי מאיפה להתחיל,

"איך זה שהתאהבת באקסית של אח שלך?" אנטוני שאל בחדות עוקצנית למדי,

"קלאני היא לא סתם בחורה טוני, היא מיוחדת, יש בה משהו, ואני לא מדבר רק על היופי שלה, אני מדבר בעיקר על האופי שלה, תאמין לי אנטוני אתה זוכר אותי היטב, זיינתי הרבה בחורות, יצאתי עם היפות שבניו אורלינס, אבל אף אחת בחיים לא תשתווה לאחת כמו קלאני לייסון, כי כמוה אני מאמין שיש רק אחת בקרבתנו,

היא עזרה לי הרבה, קלעה עם המילים שלה בדיוק במטרה ובמקום הנכון ובזמן הנכון, היא סקרנה אותי מהרגע הראשון שהתחלנו לדבר,

היא מיוחדת, יש לה יופי של מלאך שנפל מגן עדן, העיניים שלה משקפות נחישות הרסנית שמסתירה מאחוריה נחישות לטובת הכלל, היא מלאך שמסתתר מאחורי כנפי השד, כי זה מה שהיא ראתה כל חייה, את השדים, את השטנים הכי קשים, את המלתעות הכי איומות של הגורל,

עם הזמן היא בחרה ליצור כנפיים מסוג מסוים, כנפיים של לוחמים, הבחורה נולדה לזה טוני" סיפרתי לו ושפכתי את ליבי בפניו, מה שאני בכלל לא מרבה לעשות ביום יום או בכללי בכלל,

"אז למה אתה לא לוקח את זה צעד קדימה?" טוני שאל, "אני לא יכול לעשות את זה לאח שלי" קבעתי,

"אתה צודק בסופו של דבר זו בחירה של קלאני לא של אף אחד מאיתנו" הוא ענה והתקדם לעבר היציאה מחדר הסריקה,

"נראה לי שהבחירה שלה לא תפתיע אף אחד מאיתנו" זרקתי בידיעה שברגע האמת היא תבחר באהוב הראשון שלה שיהיה גם האהוב האחרון שלה- אח שלי,

"דווקא לי נראה שהבחירה שלה תפתיע עוד הרבה לא רק אותנו" הוא אמר לבסוף והלך, ואני נותרתי מלא בשאלות בנוגע לכוונתו באמירה הזו.

קלאני

התקדמתי לעבר חדר הסריקה, "איך מתקדם?" נכנסתי ושאלתי את מייקל, "עוד חצי שעה נדע" הוא ענה, העפתי מבט על התמונה, ואז הבנתי מה מוזר ומה הרגיש לי לא נכון ביצירה הזאת, "מייקל" אמרתי כעבור מספר דקות ארוכות של תהייה ובהייה בתמונה הזו,

"מה?" הוא שאל, "היצירת אומנות הזו, מזויפת" השבתי, "מה זאת אומרת מזויפת?" הוא התבלבל,

"ביצירה המקורית גביע היין לא קיים בכלל בתמונה למרות שליאונרדו דה וינצ'י תיאר ביצירה שלו את הסעודה האחרונה של ישו ושתיים עשרה משליחיו, אבל היצירה המקורית אף פעם לא הכילה גביע יין על השולחן, ביצירה המקורית זה בכלל לא היה קיים" הסברתי,

"את רוצה להגיד לי שזרקנו הלילה סתם שלוש וחצי מיליון דולר על חיקוי?" מייקל שאל בשיניים חשוקות,

"לא בדיוק, עד שמכונת הסריקה לא תסיים את הבדיקה על היצירה לא נדע, וגם לא נדע למה סנטיאגו רצה דווקא את היצירה הספציפית הזו,

ואני די בטוחה שסנטיאגו ידע שהוא הולך לקנות חיקוי, סנטיאגו ידוע בעיקר גם באהבה שלו לאומנות וכל מי שחובב או מעריץ את פניה של האומנות יודע שעם חברי משפחת ריצ'רד לא מתעסקים,

כי ככה זה עם רמאים ושקרנים לא מתעסקים בייחוד כשזה כבר מגיע לכיס שלך" סיפרתי לו,

"מה נעשה עכשיו?" הוא המשיך לשאול, ומפניו כבר ניכר העייפות והתשישות שלו, רואים שהוא לא ישן כבר יומיים לפחות, כי אני יודעת איך נראה בן אדם מותש, הייתי פעם במקום הזה,

"עכשיו נלך לשתות קפה טוב ולהחדיר לדם שלנו עוד קפאין, ואתה בזמן הזה תפתח את האופטימיות שבך, תהיה בטוח מייקל, סנטיאגו לא רצה לסחור סתם את התמונה הזו, יש בה משהו ואנחנו נדע מה" אמרתי בניסיון לעודד אותו,

"תודה קלאן" הוא אמר, "אין על מה מייקל" החזרתי, "קלאני זוכרת פעם מה הבטחתי לך?" לפתע הוא שאל,

"מה?" שאלתי בחזרה, "שברגע שאראה אותך אני אתן לך חיבוק ונשיקה בלחי" הוא ענה ומשך אותי לחיבוק,

"זה היה ממזמן איך עדיין זכרת את זה?" שאלתי בבילבול, "אני זוכר הכל" הוא נצמד לעורפי ולחש באוזני ולבסוף נתן לי נשיקה חמה על הלחי,

"מייקל" ג'ייסון נכנס וקרא, ג'ייסון נעמד ממבטו הבנתי שהוא מבולבל למראה אחיו הגדול שבמרחק נשימה ממני, "מה קרה?" מייקל שבר את השתיקה ושאל,

"פרצו לחומת האבטחה שלנו" ג'ייסון מיהר להשיב.

-16-