כנפיים של לוחמים

-22-כנפיים עם צלקות-

קלאני

אף פעם לא הייתי טיפוס של מסגרות, בגיל מסוים וצעיר מאוד לדעתי, כבר התחלתי לשבור את החוקים, הפסקתי לציית לחוקים שאנשים בחיי הציבו לי, בוקר אחד התעוררתי, קצת אחרי בריחתי מבית הוריי, לממש את החוק ואת הספק שלי לידי מציאות,

הסתכנתי, ברחתי, ראיתי את המוות מספר פעמים בחיי, אך מעולם לא ויתרתי, לעולם לא נחתי, אף פעם לא הפסקתי להילחם על מנת לשרוד, בחרתי לבנות לעצמי דרך משלי, להתחזק בעולם הקרבות הלא חוקיים, בחרתי לבנות לעצמי חוקים חדשים, חוקים משל עצמי,

הכרתי אנשים, פיתחתי קשרים, פיתחתי את שמי למותג בעולם רכבי היוקרה, אבל דבר אחד מעולם לא שכחתי, מעולם לא שכחתי את הטראומות שהניעו אותי להילחם בעבר ולבנות לי עתיד חדש ללא פגעים של העבר,

הוא היה השטן הפרטי שלי, יום יום, שעה שעה, שנה שנה במהלך חיי, המכות שלו היו יותר גרועות מדקירות של סכין, הוא היה מכה אותי שוב ושוב, משפיל אותי, מקלל אותי, השנאה שלו הפכה כעבור זמן מה לאכזריות, האכזריות שלו חקקה בזיכרונותיי הקשים ביותר טראומות,

האגרופים שהכאיבו לי, הבעיטות שחטפתי, כאבו לי, לילות שבכיתי עד שנרדמתי, המלחמה האמיתית שלי ביני ולבין עצמי הייתה לקום בבוקר ולחייך אחרי לילה שלם מלא בדמעות,

בחרתי לא לוותר, לעיתים רחוקות ומאוד קשות חשבתי אפילו להתאבד האמנתי שכך הסבל שלי יפסיק, שכך אפסיק לחשוב על ג'ייסון על האכזבה והעזיבה שלו, אבל זה לא היה הפתרון,

השטן הפרטי שלי היה אבי בכבודו ובעצמו, בעיני האנשים שהכירו את אבי בשכונות, הפגנו שהכל בסדר, שאבי הוא מלאך ומלא בטוב, אבל כשהדלתות נסגרו כשהבית היה מתכסה בעיני הלילה אף אחד לא שמע את הכאב ואת הזעקות שלי,

אני לא מסכנה. אני שורדת.

"בוקר טוב נסיכה שלי" מייקל כרך את זרועותיו סביב מותניי ונשק לעורפי, עצמתי את עיניי התענגתי על מגע שפתיו בגופי, "בוקר טוב אהוב שלי" לחשתי בחזרה,

"מה זה את בוכה?" מייקל שאל, פקחתי את עיניי הסתכלתי על עצמי במראה, אפילו לא שמתי לב שבעקבות כל פרץ המחשבות גם נפרץ הסכר של הרגשות,

"הכל בסדר" מיהרתי לומר וניגבתי את דמעותיי, "מה קרה? הכל בסדר?" הוא סובב אותי לכיוונו וליטף את פניי, הוא הביט עמוק בעיניי, כמה שאני אוהבת את העיניים שלו יש בהם משהו מיוחד, העיניים שלו טבולות בנחישות ובאומץ,

"נזכרתי פתאום בשטן" כך כיניתי את האדם שהיה אמור להיות אבא שלי, "אבא שלך?" מייקל שאל, הינהנתי לחיוב בראשי למשמע דבריו ובכיתי, הוא משך אותי לחיבוק ובמשך שעה ארוכה בבוקר הוא לחש לי ללא הפסקה,

והבטיח לי שהכל עכשיו בסדר, ושזה בעבר ועכשיו הוא כאן והוא ישמור עליי יותר מתמיד,

"אח שלך היה הדבר הגרוע ביותר שקרה לי בחיים הוא הרס לי את החיים, אבל אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים ואתה עוזר לי לבנות אותם סוף סוף מחדש" לחשתי לבסוף את האמת העצובה והמשמחת ברגע אחד.

מייקל

אחרי הבוקר הקשה שעבר על קלאני, הבנתי עד כמה היא צריכה אותי, עד כמה היא הייתה צריכה מישהו כמוני שישמור עליה באותם הימים מהאכזריות שבה נקט בה אביה, כולנו ירדנו מחדרינו החדשים למפקדה,

ג'וזי וארדואן נראו מודאגים, "להגיד בוקר טוב או שעדיף שלא?" אנטוני שאל בציניות,

"מה קרה?" אמיל שאל את ג'וזי וארדואן, "אני חושב שנאלץ לחכות עם ההכשרה שלכם כלוחמים, יש בעיות עם קתרין היא אתמול פרצה לבנק כאן בניו אורלינס ועשתה שוד עם עוד שני אנשים, והאנשים מהפיקוד הגבוה יותר רוצים את קתרין כמה שיותר מהר" ארדואן החל להסביר,

"אנחנו לא רוצים לעבור את ההכשרה המחורבנת שלכם! אתם לא תתנו לי ציונים אם אני כשיר ליהיות לוחם או כשיר ליהיות בשטח, אנחנו לוחמים מבלי שיגידו לנו עד כמה התפקוד שלנו חשוב או לא חשוב, אנחנו נולדנו בשביל זה,

לא אתם ולא אף בן אדם יבוא ויגיד לי או לחברים שלנו איזה כנפיים ללבוש, ובמקרה שלנו הכנפיים שלנו ממש פגומים עם צלקות, הסכמנו לעבוד איתכם אבל זה לא אומר שנסכים ללכת לפי החוקים שלכם, או לחכות לדעה שלכם אם אנחנו כשירים לעבוד בשטח או לא,

ואתם לא תגידו לנו אם לבנות יחידה או צוות, כי החברים שכאן לידי הם לא רק הצוות שלי, הם המשפחה שלי, הכנפיים שלנו זה מהסוג המיוחד, אנחנו לא אנשים של מסגרות, אתם למדתם איך להקשיב ולציית לחוקים, למדתם איך להרכין את הראש בפני המפקדים שלכם או בפני אנשים שגבוהים ממכם בכמה דרגות,

אנחנו למדנו להילחם על ההישרדות שלנו כדי שיהיה לחלקנו מה לאכול בבית, חלקנו ברחנו מהחיים שהיו לנו ונאלצנו להתחיל מאפס,

אנחנו לא חיילים של אף אחד, אנחנו לוחמים, והכנפיים שלנו זה כנפיים של לוחמים בתוספת מרה של צלקות, ולצוות הזה קוראים הזאבים, אז מה אתם מחליטים לעבוד לפי החוקים שלנו או לעבוד בלעדינו?" אדריאן לפתע התפרץ לשמע דבריו של אדריאן ואמר בחדות ובנחישות,

באותו הרגע הערצתי את הבן אדם שהיה כמו אח גדול של קלאני.

"אם זה ככה, זאבים אתם תעבדו בדרך שלכם ובחוקים שלכם, אבל טעות אחת שלכם אתם תעופו מכאן ותחזרו ליהיות פורעי חוק קטנים" ארדואן ירה בחזרה לעברנו,

"אנחנו ניקח את הסיכון" קלאני סיכמה ועיניה ירו בחזרה לעבר ארדואן נחישות ואומץ לב, שלא מוצאים בכל מקום.

-22-