Liar sun/ שמש שקרנית

Part 0/ הקדמה

Part: 0.0/ פרק מעבר
°•°•°•&•°•°•°

נקודת מבט כללית 

בשנה הראשונה להעלמותה של קימברלי אדריאן, כצפוי מהמלך הכל יכול שלא יכל להציל את אהובתו, הוא הציל כל סנטימטר וסנטימטר מהממלכה הארורה דיינימור; כולם היו מאושרים, הפשע ירד כמעט לאפס בדיוק כמו העונשים הקשים. 

חסרי הבית התארחו בבתי הארחה קבועים שהשלטון ממן, המלך כאוב הלב דאג לכל אחד ואחד מהם כאילו דאג אישית לאהובתו הנעדרת. 

הוא ביטל אישית את העונשים מהפחד שתיפול, כהרגלה, אל אחד מהם.
דאג לחסרי הבית מהחשש שהייתה אחת מהם; אבודה ומפוחדת. 

הוא היה בטוח שקרה לה משהו, הרי היא נשבעה בנפשה שלעולם לא תברח יותר ותמיד תבחר בהם או לפחות במה שעושה לה טוב.
הוא בחר בה שוב ושוב בתיקווה שיום יבוא והיא תבחר בעצמה גם כן, הרי תמיד בחרה באחרים ופגעה בעצמה, והוא תמיד היה שם כדי לבחור בה במקומה.

בשנה השנייה כולם, מלבדו, היו בטוחים שהיא מתה.
אבל כפי שלימדה אותו, הוא הרגיש אותה בכל נשימה, בכל פעם שכאב לה הוא יכל להישבע שיכל להרגיש זאת וכאב לו קצת יותר בכל פעם שזה קרה כיוון שלא הצליח לעזור לה, וזה הרג אותו, קצת בכל שחר, קצת יותר בכל יום שחלף.

העונשים חזרו, אולי מישהו ישמע על נערה משוגעת שקפצה להציל אדם זר, נסיכת הקרח שהפשירה את הירח.
הוא היה בטוח שהוא אשם בעזיבתה, שהיא עזבה בגללו, או לפחות קרה לה אסון אך ורק באשמתו.

בשנה השלישית שכנע את עצמו שהיא עזבה והיא האשמה, היא נטשה אותו בקרירות והפנתה את גבה אל האדם שאהב אותה, בחרה בכל דבר אחר מלבדו, בכל דבר אחר מלבדם.
רגע לפני שירים ידיים, הוא נתן לה הזדמנות אחרונה, אולי תחזור ותשכנע אותו אחרת, תגיד לו מילים יפות יותר מהמחשבות שאוכלות אותו בכל לילה. 

וכשאין אדם שישכנע אותו שאפשר למלוך בדרך שונה, דיינימור הפכה לסיוט לילה באור יום, לא היה יוצא ולא היה נכנס, העונשים החריפו, בתי הארחה הפכו למועדוני לילה, דיינימור קפאה.
שלג כיסה את המדינה, השמש ניסתה נואשות לזרוח מבין העננים הכבדים שלא הפסיקו עם השלג במשך שלוש שנים, אפילו לא בחודשי הקיץ. 
כבר לא היה קיץ.
אפילו הוא, שבעבר נהג לצחוק איתה על כך שלא יכל לעצור את השמש, לא יכל שלא לתהות איך היא, השמש, לא עצרה בדיוק כמו העולם שלו ביום שאותה נערה עזבה. 
לרגע תהה אם השלג הכבד היה רמיזתה של השמש למחאה, אבל מהר כפי שבאה המחשבה, מיהרה להסתלק והוא מיהר לחזור לעשות נזק לעצמו ולממלכה.

רגע לפני תום השנה השלישית, מיואש ומתוסכל, רגע לפני שכיבה לחלוטין כל רגש אנושי בעצמו; הוא נשבע שלא תהיה שנה רביעית; בחצות בדיוק הוא מפסיק את החיפוש אחרייה ומחפש אחר  כלה חדשה, ארורה תהיה הקודמת.
הוא צדק; עדיפה יפה ושותקת מאשר דעתנית עם הבטחות ריקות.