בלתי שבירה

פרק 2

איב
״וואו הבית שלכן יפייפיה.״ אני אומרת בהתפעלות ועיניי סורקות את החלל כשליהי פותחת את דלת הבית שלהן. הכל מעוצב בגוונים של אדום, הכל נראה ומרגיש חי כל כך.
״שכונה לא הכי טובה אבל לפחות הבית נראה טוב.״ ליהי מרימה את כתפיה בלית ברירה.
״דווקא יש תנועה בחוץ.״ אני מציצה מהחלון ורואה אנשים הולכים ושבים על מדרכות הרחוב.
״רובם באים לחפש פה סמים, ומי שלא, כנראה חייב לעבור פה כדי להגיע למקום מסוים.״ מאיה מסבירה כשהיא נעמדת לצידי.
״אם את ממש חייבת אז תעברי מפה.״ ליהי מוסיפה. ״אני ומאיה תמיד עושות את הסיבוב.״
״אז למה אתן גרות פה?״ אני שואלת בחוסר הבנה.
״זה מרחק של שלוש דקות הליכה מהאוניברסיטה ובין הדירות הזולות ביותר בניו יורק.״ מאיה אומרת כאילו שזה ברור מאליו שהן יגורו פה.
״מצטערות שלא הודענו לך מראש.״ ליהי תופסת בידי מהכיוון השני ואני מרימה את מבטי אליה בחוסר הבנה. ״אולי את מפחדת או משהו.״
אני מסתכלת עליה ופורצת בצחוק רם. ״ממה יש לי לפחד?״
״איב אחד מארגוני הפשע הכי גדולים בעולם נמצא בניו יורק, והם והאויבים שלהם גם כן לא פוסחים על השכונה הזו. את עלולה להסתבך אם לא תקשיבי להוראות.״ מאיה מזהירה בקול רועד.
״הכל בסדר.״ אני אומרת בביטחון ומזיזה את עצמי מהחלון. ״איך הגעתן למסקנה שזה נכון בכלל?״
״כשעוד היינו חדשות פה ואף אחד לא טרח להזהיר אותנו, יצאנו לבלות באיזה בר קרוב. כשחזרנו לבית, משכנו תשומת לב בגלל הצחוק המוגזם ושני גברים תפסו אותנו והתחילו לגרור אותנו ברחבי השכונה עד שנשמעה ירייה באוויר וכשהסתובבנו נפגשנו בשני גברים נוספים עם אקדחים. אחרי שהפחדנים שגררו אותנו ברחו כמו עכברים, שני הגברים האחרים סימנו לנו שנשתוק וטסו עם הרכב לכיוון ההפוך.״
ליהי אומרת ומצטמררת כשהיא נזכרת בזה.
״לפני כמה זמן זה היה?״ אני שואלת בסקרנות.
״משהו כמו שנה וחצי.״ מאיה מסבירה. ״איך שהגענו לניו יורק.״
אני לא אומרת דבר. אני מסתכלת שוב על השכונה ואז על חברותיי. לא מבינה איך הן שרדו פה שנה וחצי.
״בכל מקרה יוצאים היום כן?״ אני שואלת בתקווה.
״כן.״ ליהי אומרת בוודאות. ״סגרתי עם ידיד מהלימודים שיאסוף אותנו, הוא אמר שהוא באיזור ממילא.״
״מעולה.״ אני אומרת וצועדת לכיוון המקלחת.
״איזה שיר מתחשק לכן לשמוע?״ מאיה מתחברת לבלוטוס של הבוקסה ונכנסת ליוטיוב כדי להשמיע שירים.
״שימי מה שבאלך.״ אני אומרת בזמן שאני מורחת מסקרה על הריסים שלי במהירות ובמקצועיות.
השיר ׳stay׳ של ג׳סטין ביבר מתנגן ברחבי הבית, בעוצמה לא גבוהה מדי, ואני תופסת את המברשת של הפן ושרה איתה מול המראה.
אנחנו מסיימות להתארגן אחרי התקפי צחוק מטורפים ויוצאות מהבית.
כשאנחנו יורדות לרחוב שכבר לא סואן כל כך, התאורה מעומעמת והכל שקט לחלוטין. חוץ מהעקבים שלנו שנוקשות על הרצפה.
הידיד של הבנות מחכה לנו בצד השני של הכביש ואנחנו נכנסות לרכב כששלושתם צורחים בהתרגשות.
״נעים מאוד אני ריי.״ הוא מסובב אליי את ראשו וקורץ בחיוך.
״איב.״ אני עונה בקצרה ולוחצת את ידו בחיוך.
הנסיעה מתחילה ושירים בפול ווליום מתנגנים ברכב כשאנחנו יוצאים לרחוב הראשי. אחרי רבע שעה בערך, אנחנו מגיעים לבר ענקי ועמוס באנשים.
הברמן מושיט לנו ארבעה שאטים של ואן גוך ומוזג גם לעצמו.
״אז לחיי מה?״ הוא שואל באנגלית.
״לחיי התחלות חדשות.״ מאיה אומרת ומרימה את הכוס באוויר.
״לחיי אהבות חדשות.״ ליהי מצטרפת ומרימה את כוסה גם.
״בקיצור לחיינו.״ אני מסכמת ומרימה את הכוסית שלי באוויר וברגע שכל השאטים באוויר והברמן מצטרף, אני שותה ונותנת לנוזל הקר להחליק במורד גרוני.
אחרי כמה שאטים אני מפסיקה. אני אמנם שותה בכיף אבל שמה לעצמי גבולות ולא נותנת לעצמי להשתכר ולאבד את העשתונות.
״בואי לרקוד.״ מאיה מושכת אותי בידה לרחבה ואנחנו זזים לפי קצב המוזיקה. אני וריי כבר מספיקים להתחבר ורוקדים ביחד במרכז המועדון העמוס.
״אני הולכת לשבת בבר קצת.״ אני צועקת באוזניהם ומתקדמת עם עקביי לתפוס כיסא בבר.
״למה את פה לבד?״ בחור לבוש חליפה שחורה מתיישב לצידי.
״התעייפתי.״ אני עונה בקצרה.
״אז אולי משקה יעורר אותך קצת.״ הוא מרים את ידו לברמן ואני מורידה אותה למטה.
״לא תודה. שתיתי מספיק היום.״ אני מבהירה ובוחנת אותו בסקרנות.
״מה השם שלך?״ הוא שואל ומביט בעיניי.
״איב.״ אני עונה ומחזירה את עיניי לעיניו. אורות המועדון מונעות ממני לראות אותו בבירור אבל אני יכולה לראות את הצבעים הבהירים של שיערו ועיניו. גופו חסון ושרירי אבל צבעיו הם לא לטעמי.
״נעים מאוד סרגיי.״ הוא מושיט לי את ידו ואני לוחצת אותה.
״אז אם כל כך משעמם לך,״ הוא אומר בזימה. ״אני יכול לקחת אותך לבית שלי ולהעביר לך את השעמום.״
אני פורצת בצחוק בקולי קולות. ״נפלת על הבחורה הלא נכונה,״ אני מבהירה. ״אני לא מאלה שמזדיינות משעמום.״
הוא מתקרב לאוזני ולוחש. ״דווקא נראה לי שאחרי שאטפל בך תתחנני שאתן לך עוד.״
אני שולחת את כף ידי אל חזהו והודפת אותו. ״ביום שאני אתחנן לגבר, ולא משנה מאיזו סיבה, תדע שהמצב גרוע מאוד.״
״את נשמעת לי כמו מישהי שיודעת מה היא רוצה מעצמה.״ הוא מהנהן בסקרנות. ״זה מעניין אותי.״
אני מושכת את כתפיי ועל פניי נמרחת הבעה נטולת עניין.
״כוס תפוזים לבחורה הכי יפה בבר על חשבון הבית.״ הברמן קורץ לעברי ומעביר לי כוס תפוזים גדולה.
״תודה.״ אני מחייכת בנימוס לעבר הברמן וסרגיי אוחז בפרק כף ידי בצורה תובענית.
״תוריד ממני את היד בבקשה.״ אני מנסה להזיז את ידי בקלות והוא מחזק את אחיזתו בי. אני מרימה את מבטי אליו ומסתכלת בשאלה.
״את תבואי איתי עכשיו.״ הוא דורש בלחש.
״מה אתה אומר?!״ צחוק נפלט מפי ואני מושכת את ידי חזק יותר ומצליחה להפריד אותה ממנו.
״את לא יודעת עם מי את מתעסקת, אני מציע לך לקום ולהתקדם איתי לכיוון היציאה.״ הוא מביט בי באיום.
״אתה לא מפחיד אותי.״ אני מבהירה.
״את חושבת שהחברים שלך יפחדו?״ הוא לוחש באוזני ואני סוטרת לו בחוזקה.
״תגיד לי מי אתה חושב שאתה?!״ אני אומרת בקול אך לא צועקת.
הוא אוחז בלחי האדומה שלו ועיניו משדרות כעס. אני מסיטה את מבטי חזרה לבר ומרגישה שמשהו נדחף לגבי.
״תנועה אחת לא במקום ואני מחורר את הגב שלך עם האקדח הבנת?״
הוא נצמד אליי מאחור ואני פולטת עוד צחקוק מבין שפתיי.
״אני לא מבין משהו מצחיק אותך?!״ כעס נשמע בקולו.
״לא רק משהו אחד.״ אני אומרת בחיוך חצוף ומקווה שהוא רואה את זה למרות שהוא בגבו אליי. ״עצם העובדה שאתה מצמיד לי אקדח לגב ומאיים עליי בירי למרות שאתה יודע שלא תסתכן ותעשה את זה באמצע מועדון מפוצץ באנשים מצחיקה אותי.״ אני שוב מגחכת.
״תנסי ותראי.״ הוא לוחש ואני קולטת את הבנות מתקרבות.
״חברים שלך מתקרבים.״ הוא מודיע. ״לא היית רוצה שאני אחטוף גם אותם נכון?״
אני מנסה לסמן לריי ולבנות להתרחק אבל הם שיכורים מדי כדי להבחין בכך. לא אסכן אותם.
״בסדר אני אבוא איתך אבל תן לי לסדר את זה.״ אני אומרת שניה לפני שהם נעמדים מולנו.
״הופה, הכרת בחור חדש?״ מאיה אומרת וריח חזק של טקילה נודף מפיה. ״חונכת את ניו יורק כמו שצריך.״
״כן, נראה לי שאני אחתוך איתו.״ אני אומרת בחיוך ומתחמקת ממבטו.
״חתיךךך!״ ריי אומר בחיוך מתגרה.
״תהני סיס.״ ליהי נושקת ללחיי ואחרי שאנחנו נפרדים בחיבוק אחרון אני יוצאת בעקבותיו של סרגיי.