בלתי שבירה

פרק 17

מתיאו
לעזאזל. הבחורה הזו תוציא אותי מהכלים.
אם הייתי נשאר בחדר עוד דקה אחת אני לא יודע אם הייתי מצליח להשתלט על עצמי, היא הבעירה אותי עם השמלה הארורה הזו.
״מרטינז, תעדכן את אלברטו שאנחנו מגיעים היום ב-22:00 לבית זונות.״ אני אומר בנינוחות למרות שאני בוער מבפנים.
״אבל הפעולה מחר.״ הוא עונה את הברור מאליו.
״אבל מחר הכל יהיה ריק, איך אתה חושב שהרוסים יאמינו לך?״
״הבנתי, אודיע לאלברטו שיכין את המקום ואעדכן כמה חבר׳ה להגיע.״
״תעדכן אותי.״ אני מנתק את השיחה וחוזר לחדר.
״את באה איתי היום ב-22:00 לבית זונות ומחר את נשארת פה.״ קולי הפוקד נשמע קשוח.
״מה השתנה?״ היא שואלת בסקרנות מזויפת, היא יודעת בדיוק מה השתנה.
״היום נדאג לפרטים האחרונים ונפרסם את הידיעה כדי לאמת את דבריו של מרטינז, אחרת הרוסים עלולים לחשוב שמדובר בתרגיל.״
״אה, אז בכל מקרה אפשר ללבוש את השמלה לא?״ היא שואלת בטון מתגרה ומחייכת חיוך חצוף.
״גם אם תבואי עם טרנינג זה בסדר.״ אני מנסה לשמור על רוגע.
״כן אבל השמלה תעשה את העבודה.״ היא ממשיכה להתגרות בי.
״אם את רוצה שאקרע אותך ממנה ואזיין אותך חזק, זה בהחלט יעשה את העבודה.״ אני מחזיר לה ושם לב שפניה מאדימות.
״זה רק לתמונה מתיאו.״ היא מגלגלת עיניים.
״מעניין לי את הזין בשביל מה זה.״ אני מתעצבן.
״מה קרה?״ היא מתקרבת אליי ולוחשת. ״אתה מקנא?״
״מקנא?״ אני מנסה להסתיר את העובדה.
״אז למה אתה כל כך מתעצבן?״ היא שואלת בכנות.
״כי את מתאמצת יותר מדי.״ אני ממציא תירוץ עלוב.
״אתה משקר לעצמך מתיאו.״ היא מתרחקת ומציינת בחיוך.
אני באמת משקר לעצמי, אהרוג את מי שרק יעז להסתכל עליה.
היא נכנסת לחדר המקלחת ואני בועט בדלת בעצבים ויוצא ממנה.
עד השעה שמונה אני נמצא בחדר העבודה, מוודא שכל התכנית למחר מוכנה ומבצע שינויים אחרונים במיקום הצוותים.
בשעה שמונה, כל הצוות מרוכז במטווח ואנחנו מתאמנים בתחנות הקבועות, קרב מגע וירי במטווח.
״את מוכנה?״ אני מנגב את פניי במגבת ושואל את איב כשהיא עונה.
״השעה רק 21:00 מתיאו.״ היא אומרת בחוסר סבלנות.
״בסדר אבל לוקח לכן שעות להתארגן.״ אני מחזיר באותו טון.
״אל תדאג, ב-22:00 אהיה מוכנה.״ היא מנתקת את השיחה.
אני נפרד מכולם בטפיחות שכם ועולה לחדר השינה להתארגן, מוצא את איב מול המראה עם השמלה הקצרצרה שעושה לי עצבים.
״שיהיה לך ברור שהיום זה היום האחרון שהשמלה הזו תהיה עלייך.״ אני מאיים ומנסה להישאר רגוע בזמן שעיניי מטיילות על גופה.
״מה שתגיד.״ היא מגלגלת עיניים ועוברת על פניי עם זוג עקבים שחורות עם חוטים.
אני מתקדם לעבר האמבטיה ומתקלח בזריזות, יוצא עם מגבת כרוכה סביב מותניי ונכנס לחדר הארונות, שולף בוקסר ומוריד את המגבת בנונשלנטיות כשאיב נמצאת מטרים ספורים ממני.
״אתה נורמלי?!״ היא צועקת ומסתובבת בגבה אליי.
״מה קרה?״ אני צוחק מההיסטריה שלה. ״אף פעם לא ראית תחת של גבר?״
״ראיתי כשרציתי לראות, הוא לא בא לי לפרצוף בכפייה.״
״בסדר את יכולה להסתובב אני כבר עם בוקסר.״ אני עדיין צוחק.
היא חוזרת למראה וממשיכה להתאפר בזמן שאני לובש חליפה שחורה ומתקדם למיטה כדי לנעול את הנעליים השחורות.
הנעליים השרוכות באלכסונים עד לגובה נמוך בקצת מהברך משלימות את הלוק מבחינת הלבוש ואין ספק שלא תורמות למצב הנפשי שלי.
אני מסיים עם הנעליים וקם חזרה לחדר המקלחת כדי לסדר את השיער ולהשלים את המראה שלי. אסיים עם זה כמה שיותר מהר כדי שהיא שתחזור לבית ותקרע את השמלה הזו ממנה כבר.
״מתיאו אני מוכנה!״ איב צועקת מחדר הארונות בזמן שאני מורח ג׳ל על שיערי ומסדר אותו בצורה שאני אוהב.
לפני שאני יוצא מחדר המקלחת, אני מתיז על עצמי קצת בושם ומעיף מבט אחרון במראה.
״נזוז?״ אני מביט בשעוני ומסדר את חפתי החולצה אך כשמבטי מורם כלפי מעלה הלסת שלי נשמטת עד לרצפה.
עיניי סורקות כל סנטימטר בגופה של איב. בזמן שהתארגנתי במקלחת, היא סיימה להתאפר ואספה את שיערה לקוקו גבוה ומתוח.
האיפור שלה חתולי ומעושן ועל שפתיה אודם אדום כהה וסקסי במיוחד. המתיחה של הקוקו בשיער מתחה לה את העיניים וגרמה לה להיראות עוד יותר חתולית כשהאיילינר נמתח יחד עם העין.
אני מרגיש איך התשוקה בוערת בי וכשאני פוגש בעיניה, אני מבין שהיא מודעת לתשוקה שלי דרך חיוכה הממזרי.
״אהבת?״ היא קוטעת את הטיולים שעיניי מבצעות עליה.
״מה את חושבת?״ אני מסתכל עליה ומסדר את הזקפה הבולטת.
״יאלה בוא נזוז.״ היא מתעלמת מהשאלה הרטורית שלי ויוצאת מהחדר על עקביה המרעישים.
אני יורד בעקבותיה ושנינו נכנסים לג׳יפ ריינג רובר בצבע שחור מאט.
״וואו.״ היא אומרת בהתפעלות כשהיא מתיישבת במושב הקדמי.
אני מתיישב לצידה במושב הנהג ומחייך בתגובה לדבריה.
הדרך לבית זונות לא אורכת הרבה זמן אך במהלך הנסיעה אני מקפיד להיות בקשר עם הצוות ולוודא שכולם במיקומים, אין לדעת אם הרוסים יחשדו בנו ויחליטו לפעול היום במקום מחר.
אחרי עשר דקות של נסיעה, אני מחנה את המכונית על המדרכה האחורית ומברך לשלום את אלברטו, בעל המקום.
אנחנו מנהלים שיחה קצרה באיטלקית ולבסוף אני מציג את איב.
״נעים מאוד אלברטו.״ היא אומרת באנגלית ולוחצת את ידו.
הוא לוחץ את ידה ושולח לה חיוך חמים לפני שאנחנו נכנסים.
המקום מלא בזונות שרוקדות על עמודים וחלקן דואגות לכמה מאנשי הצוות לזיון מפנק במיוחד.
אני מעיף מבט לעבר איב ורואה בפניה הבעה מעורבת של גועל והתפעלות וחיוך צדדי נפרש על שפתיי באותו רגע.
״רוצה לשתות משהו?״ אני שואל וקוטע את מחשבותיה.
״לא, תודה.״ היא עונה וחוזרת לספק את סקרנותה.
עיניי קולטות את מרטינז ואני לוחץ את ידו בחיוך.
״שנתחיל?״ הוא מציע ואני מהנהן לאישור.
מיד מגיע צלם שעובד איתנו ומתחיל להשתלב ולצלם רגעים שיעבירו את המסר. כשהוא ניצב מולנו, אני כורך את ידי סביב גבה של איב ברכושנות ומנסה להסתיר כמה שאפשר את גופה.
היא מסתכלת עליי בחוסר הבנה לרגע אך כשעיניה קולטות את הצלם, היא מתעשתת ומחייכת לעברו.
לאחר שהוא לקח כמה תמונות, אנחנו מתקפלים בזריזות ונכנסים חזרה לרכבים כדי לנסוע לבית.
״ווידאת איתו שלא יפרסם דבר עד מחר?״ אני שואל את מרטינז דרך הטלפון כאשר אנחנו מתחילים בנסיעה.
״כן אל תדאג, הוא קיבל תגמול יפה מאוד בשביל זה.״
״יופי, אז מחר למיקומים הרגילים.״ אני מודיע ומנתק את השיחה.
״אז אני לא באה מחר?״ איב שואלת מיד אחרי שאני מנתק.
״לא.״ אני עונה בקצרה ובצורה חד משמעית.
״אני אבוא עם טרנינג.״ היא צוחקת ואני מצטרף אליה.
״אני אשאיר לך נשק.״ אני מבטיח בנימה רצינית.
״אתה יודע שאם יעלו עלייך, יבואו ישר לפה מחר.״ היא מבהירה לי את האפשרות שכבר לקחתי בחשבון. ״ולא אוכל להתגבר על כולם.״
״הבאתי תגבורת נוספת משיקגו וחלקם ישמרו על הבית יחד עם צוות משלנו.״ אני מסביר. ״הפעם אנחנו מגיעים ערוכים יותר.״
״אם אני אמות שיהיה על מצפונך.״ היא עוקצת בחיוך.
״את לא תמותי.״ אני מבטיח בתקיפות. ״לא אתן לזה לקרות.״