בלתי שבירה

פרק 34

איב
״אני לא מאמינה שאני פה.״ אני אומרת בהתרגשות כאשר אנחנו נוחתים בשדה התעופה של ישראל.
״הם יודעים שאני בא כן?״ מתיאו סוקר את הסביבה בעיניו.
״בטח.״ אני אומרת בזמן שאני מובילה אותנו ליציאה.
״אז מה אמרת בסוף?״ הוא מרים גבה בסקרנות.
״שידיד טוב שלי מגיע איתי.״ אני מושכת כתפיים כברירת מחדל.
״ידיד טוב.״ מתיאו מגלגל עיניים. ״היה עדיף שתגידי יזיז וזהו.״
אני פורצת בצחוק מתגלגל ומרימה יד כדי לעצור מונית. ״זה בדיוק מה שצריך להגיד לשני ההורים המגוננים שלי.״
אנחנו נכנסים למונית הראשונה שעוצרת לידנו ואני מדברת עם הנהג בעברית, מחייכת למראה הפרצוף המוזר של מתיאו.
״אז מה המקום שהכי כדאי לבקר בו בישראל?״ מתיאו שובר את השתיקה אחרי רבע שעה של שקט.
״הכותל.״ אני עונה בצורה חד משמעית. ״וכמובן שיש עוד כמה מועדונים ומקומות תיירותיים שווים.״
״שמעתי על הכותל הזה.״ הוא אומר כמנסה להיזכר. ״אימא שלי סיפרה לנו על המקום הזה, קיר שאפשר לטמון בו פתק עם משאלה או משהו בסגנון. אני זוכר נכון?״
אני צוחקת ומתקנת אותו. ״זה מקום שהולכים אליו קודם כל בשביל להתפלל ובין היתר גם לבקש בקשות.״
״אממ מעניין,״ הוא מחייך בזדוניות. ״יש לי כבר רעיון לבקשה.״
״אני רק אומרת שלא הכל מתגשם.״ אני מצחקקת ומגלגלת עיניים.
״שלי בטוח יתגשם, אני מבטיח לך.״ הוא קובע.
עד שאנחנו מגיעים לאשקלון, אני מסבירה למתיאו בהתלהבות על מקומות טובים ששותה לבקר בהם ומתכננת לנו שלושה ימים עמוסים אבל מטורפים.
״איב,״ מתיאו תופס בזרועי ועוצר את שנינו מלהתקדם לפתח הדלת של הבית של הוריי. ״את חוזרת איתי לניו יורק.״
אני מסתכלת בעיניו בהיסוס ולא יודעת מה להגיד. אני כל כך רוצה להישאר פה ולהמשיך בחיים השגרתיים שלי, אבל קשה לי לעשות לו את זה. במיוחד אחרי כל מה שעברנו.
״רק התחלנו מתיאו, אל תעשה את זה.״ אני מנסה להתחמק מתשובה וודאית, משתחררת מידו וממהרת לפתח הדלת.
״ברוכים הבאים!״ אימא שלי מברכת אותנו בהתרגשות ומחבקת אותי חיבוק מוחץ. באלי לבכות מרוב התרגשות ואני מסרבת לשחרר את מגעה לכמה דקות. אבא שלי מצטרף ולוחץ את ידו של מתיאו.
״מה השם שלך?״ אימא לוחצת את ידו של מתיאו בחיוך חמים.
״מתיאו.״ אני עונה במקומו. ״הוא לא מבין עברית.״
״לא נורא, נמצא דרך לדבר איתו.״ היא צוחקת וכולנו מצטרפים אליה. ״נעים מאוד, אני הדר וזה בעלי בני.״ אימא אומרת באנגלית צולעת ומגבירה את הצחוק כשמתיאו גם מצטרף.
״אין לכם מושג איזה דברים הכנתי לכם.״ היא אומרת בהתלהבות ומובילה אותנו למטבח.
״מה היא אמרה?״ מתיאו לוחש לי בבלבול כשאנחנו מתיישבים בשולחן ואימא שלי מתחילה להעמיס אותו בכל טוב.
אני צוחקת כשאני נזכרת שהוא לא מבין עברית. ״היא אמרה שהיא הכינה לנו אוכל טעים.״ אני מתרגמת לו באנגלית.
״איך בלימודים יפה שלנו?״ אבא שלי שואל כשכולנו מתיישבים ומתחילים לאכול.
״בסדר, קשה אבל מסתדרים.״ אני נאלצת לשקר שוב.
״ואתה השותף שגר איתה בבית?״ אימי מחייכת למתיאו והוא מסתכל עליי בחוסר הבנה, גורם לי שוב לצחקק. ״אימא הוא לא מבין עברית.״ אני שוב מזכירה לה בחיוך.
״אז הוא השותף שגר איתך?״ היא שואלת בחיוך מחניק צחוק.
״כן, הוא ועוד כמה.״ אני מתפללת בליבי שיעבירו נושא כבר. ״אבל השאר לא רצו לבוא, העדיפו להמשיך ללמוד למבחן שבוע הבא.״
״ואת התכוננת טוב למבחן הזה?״ אבא מוודא.
״כן בטח.״ אני מהנהנת. ״מה חדש אצלכם?״
״שום דבר מעניין.״ אימא אומרת ומסתכלת על מתיאו. ״הוא נראה טוב, טוב מאוד אפילו.״
״גברת, את נשואה ובעלך נמצא מולך.״ אבא שלי אומר בציניות וצוחק.
״בשביל הבת שלך יקירי, אתה יודע שלא אעזוב אותך.״ היא מצטרפת אליו וכולנו צוחקים.
״הם מרכלים עליי?״ מתיאו שואל בסקרנות.
״קצת.״ אני עונה לו באנגלית. ״אימא שלי אמרה שאתה נראה טוב.״
״תגידי לה שאחרי שראיתי אותה הבנתי איך יצאה לה בת כזו.״ הוא אומר וקורץ לכיוונה.
״מתוק אמיתי, יש לו מבטא איטלקי.״ היא חוקרת אותו במבטה לאחר שאני מתרגמת לה את מה שמתיאו אמר.
״הוא חצי איטלקי חצי יהודי,״ אני מחייכת. ״יהודי מהצד של אימא שלו ואיטלקי מצד האבא.״
״הוא נראה ילד כל כך טוב.״ היא אומרת ואני מחניקה צחוק. אם היא או אבא ידעו באמת מי זה מתיאו, הם יהרגו אותי לפני שהרוסים יספיקו להרוג אותי.
שאר הארוחה עוברת בצחוקים ובנסיונות לגרום למתיאו להבין כמה שאפשר מהשיחה שלו.
״אז איפה תשנו?״ אימא שלי שואלת לאחר שאנחנו מפנים את השולחן ומתיישבים בסלון.
״היום בלילה נישן כאן אם לא מפריע לך, ומחר אחרי ארוחת הבוקר אני רוצה לנסוע לירושלים להראות לו את הכותל.״
״בכיף!״ היא אומרת בהתרגשות וקמה כדי לסדר לנו את החדר.
״אנחנו ישנים כאן הלילה?״ מתיאו שואל בזמן שעיניו תקועות במסך המשדר משחק כדורגל בדיוק כמו אבא שלי.
״כן.״ אני מאשרת. ״אתה לא מרגיש מנותק?״
״לגמרי.״ הוא מאשר. ״בלי כאבי ראש של הרוסים.״
״זו שגרה אחרת.״ אני מחבקת את ברכיי אליי ומהרהרת במחשבות.
״אבל מדי פעם צריך את האקשן שבשגרה שלנו.״
״שלנו?״ אני מדגישה כל צליל בפי.
״כן,״ הוא קובע. ״זה נחמד מדי פעם לצפות במשחק כדורגל בלי דאגות על הראש אבל אני לא אוכל לשרוד ככה לאורך זמן.״
״אני בטוחה.״ אני מגלגלת עיניים. ״נראה לי שאכנס להתקלח.״
״אכנס אחרייך.״ הוא מחייך בזדוניות ומגניב אליי מבט. ״או איתך.״
״דפוק.״ אני מצחקקת ושוב מגלגלת עיניים כשאני קמה מהספה.
״אז מה התכניות?״ אימא שלי שואלת בחום כשמתיאו במקלחת.
״הייתה טיסה ארוכה, נראה לי שננצל את הזמן לישון ולצבור כוחות.״ אני עונה ומציצה בשעון.
״לילה טוב בובי.״ היא מפהקת ואבא שלי מצטרף אליה כשהם פורשים לחדר.
אני קמה לחדרי והדלת של המקלחון פתוחה מעט ומעניקה לי הצצה לגבו החטוב של מתיאו ולישבנו המוצק. אני מיד מסיטה את מבטי ומחפשת מטען לטלפון באחת המגירות.
״אני מקווה שאנחנו ישנים באותה מיטה הלילה.״ מתיאו לוחש לי רגע לפני שהוא קם על רגליו ומושיט את ידו לעזרה.
״אנחנו לא בבית שלך.״ אני לוקחת את ידו ומתרוממת.
״התכוונת בבית שלנו.״ הוא מתקן אותי ואני נאנחת. ״בכל מקרה, זה לא משנה. אנחנו ישנים ביחד או שאני שוכר עכשיו חדר במלון.״
״מתיאו אתה לא מאיים עליי.״ אני מגחכת. ״אם אתה רוצה לישון במלון אתה מוזמן ללכת, אני לא מחזיקה כאן אף אחד בכוח.״
״סידרנו לכם שני חדרים.״ אימא אומרת לי במבט רגוע.
״תודה אימא.״ אני אומרת והולכת לכיוון חדר השינה שלי.
צעדיו של מתיאו נשמעים היטב מאחוריי עד שאני מגיעה לחדר שבו הוא אמור לישון ונעצרת. ״זה החדר שלך.״
״את משחקת באש.״ הוא מתקדם לעבר החדר ופושט את החולצה בגבו אליי, גורם לדופק שלי להאיץ ולפניי להאדים למראה הגב השרירי והמפוסל שלו. ״כנראה עוד לא למדת להכיר אותי.״
״מה שתגיד,״ אני מנסה להתחמק משם כבר לפני שאפלוט משהו לא במקום. ״לילה טוב מתיאו.״
אני לא מחכה לתגובה ונכנסת לחדר השינה שלי, מחליפה את בגדיי לפיג׳מת שורט קצרה של טוויטי בצבע צהבהב ונשכבת במיטה.

כשקרן האור הראשונה מעירה אותי, אני מנסה להתמתח אך זרוע מונעת ממני לזוז. כשאני מסובבת את ראשי, אני רואה את מתיאו שעדיין ישן, צמוד לגופי ומחבק אותי אליו.
לוקחת לי בדיוק שניה להחליט אם להעיר אותו או לא. ״אתה מפחד שאני אברח לך?״ אני נשענת על מרפקי ומעיפה לו סטירות קטנות על הלחי. ״כבר בוקר ואני עדיין פה.״
״אני פשוט לא יכול לישון בלעדייך.״ מתיאו אומר בנמנום.
״ואני אובססיבית הא?״ אני טופחת על אפו וקמה מהמיטה. ״כדאי לך להתחפף לפני שאימא שלי תעשה ביקור בחדר ותראה אותך פה.״
״ומה יכול לקרות?״ הוא מתמתח ונפרש לאורך כל המיטה.
״נו תפסיק כבר להתחכם ותקום.״ אני מגלגלת עיניים ונאנחת בייאוש.
הוא קם בעייפות וגורר רגליים לעבר היציאה.
״בעשר יוצאים אז תתעורר על עצמך ותתארגן.״ אני מודיעה רגע לפני שהוא סוגר את הדלת.