בלתי שבירה

פרק 8

מתיאו
״תזמינו רופא.״ אחי אנחל צועק לחיילים כשעיניו קולטות את הדם הזולג במורד כתפי.
״הכל בסדר.״ אני מרגיע אותו. ״האנדרנלין תופס אותי בנתיים.״
״זה יכול להזדהם חתיכת זין.״ הוא מקלל בגלל האדישות שלי למצב.
״בוא נפנה את הגופות ואחר כך אטפל בעצמי.״ אני מתכופף להרים גופה של רוסי מידיו ואנחל בלית ברירה מרים אותו מרגליו.
אחרי רבע שעה, רוב הגופות כבר עמוסות במשאית.
״תזכרו, לשרוף לא לקבור.״ אני מזכיר לחיילים שאחראים על הפעולה. ״אנחנו לא רוצים בעיות וחקירות עכשיו.״
הם יוצאים לדרך ואני שב לבית, מופתע לגלות שאיב חזרה למקלט ולא נעמדה כמו נר עד שאחזור.
בלעדיה אני לא יודע אם הייתי שורד עד שהייתה מגיעה תגבורת, היא הרגה שני רוסים בשני יריות. יש לי עסק עם מישהי בתחום, אני בטוח.
אני יורד למקלט ונותן אישור לצוות לעלות חזרה ולהתחיל לנקות את הבלאגן ואת הדמים המרוחים בכל מקום.
איב מתחמקת ממבטי ופונה לכיוון המדרגות אך אני תופס במרפק שלה ומונע ממנה להתקדם.
היא מסתובבת לעברי, מביטה בפניי ומנסה להשתחרר ללא הצלחה.
״למה עשית את זה?״ אני מושך אותה אליי.
״שחרר אותי.״ היא אומרת בנימה רגועה אבל אגרסיבית מעט.
״את יודעת שיכולת למות.״ אני אוחז בסנטרה ומרים את ראשה אליי.
״כמה פעמים אצטרך לומר לך שלא אכפת לי מהמוות?״ היא עדיין שומרת על ארשת פנים רגועה ויציבה.
״אז ממה אכפת לך?״ אני אומר ברוך.
״שהצלתי אותך.״ היא מדגישה בטון יותר תוקפני. ״הייתי צריכה לתת להם להרוג אותך ולברוח מפה.״
״את יכולה לברוח מפה מתי שרק תרצי אבל בחיים לא תברחי ממני.״ אני מבהיר לה ומסתכל ישירות בעיניה.
היא הודפת אותי ממנה ואני נושך את שפתי התחתונה בתגובה לכאב בכתפי. הכדור עדיין בתוכי ומה שמעניין אותי זו פאקינג איב!
איב מורידה את מבטה לידיה, מגלה שהן מכוסות בדם ומביטה בי שוב בעיניים פעורות, בהלם.
״מה קרה לך?״ היא עדיין מעבירה את מבטה על האיזור שבו ידיה הדפו אותי ומחפשת פציעה.
״שום דבר, רופא יפתור את הבעיה.״ אני אומר ביובש ועוקף אותה, עולה במדרגות לכיוון מרכז הבית.
״אתה לא רציני.״ היא אומרת בחוסר אמון. ״איבדת מלא דם!״
אנחל פוגש אותי בכניסה למרתף והבעה מודאגת נשקפת על פניו.
״מה קרה?״ אני שואל באדישות ומתקדם לעבר המטבח כשידי אוחזת בכתפי בכאב. אני מגיע לברז המים ושוטף את הדם מידיי.
״הרופא לא יודע אם הוא יוכל להגיע בשעה הקרובה.״ הוא אומר. ״אמרתי לצוות להזמין מסוק לבית חולים הקרוב.״
״אני לא נוסע לשום בית חולים.״ אני אומר בקשיחות. ״עד שנפטרנו מהגופות נפיל את עצמנו מהכיוון השני?״
״אני יכולה לעזור.״ איב מתקרבת לשנינו ומציעה באדישות.
״במה את יכולה לעזור?״ אני מפנה את תשומת ליבי אליה.
״למדתי תפירה רפואית והגשת עזרה ראשונה.״ היא מסבירה. ״אם יש לך פה ערכת עזרה ראשונה אוכל לעשות משהו עד שהרופא יגיע.״
״ואיך נדע שלא תזהמי את זה?״ אנחל שואל בזלזול.
״אני סומך עליה.״ אני עונה מיד וניגש להביא את הערכה יחד עם בקבוק וויסקי. לפחות אלכוהול יעזור לי עם הכאב קצת.
איב מסדרת את הדברים הדרושים על השולחן בפינת הישיבה ומתקרבת עם כיסאה לכיסאי כך שברך אחת שלה נכנסת בין רגליי.
אנחל מוריד מעליי את חגורת הנשק ותולה אותה על זרועו.
״אם תצטרך אותי אל תהסס לחייג.״ הוא מבקש ועולה לקומה העליונה.
אני מהנהן בקושי ומנסה לפשוט את החולצה ללא הצלחה.
״אני יכולה?״ איב שואלת ואני נאנח בייאוש ומהנהן לאישור.
היא מרימה את המספריים מהשולחן וגוזרת את חולצתי מלמעלה עד למטה ומורידה אותה ממני כשעיניה מקובעות על הפצע בכתפי.
״אתה לא מפסיק לדמם.״ היא מודיעה וזורקת את החולצה לרצפה.
״עכשיו אני אפסיק.״ אני משרה בה סמכות וביטחון למרות שאני בטוח שיש לה מספיק משני הדברים.
היא מושיטה לי כוסית עם קצת וויסקי ושופכת נוזל חיטוי לכוסית אחרת שבה היא טובלת פדי גזה.
״זה ישרוף.״ היא קובעת ברוך ומצמידה את הפד לאיזור הפציעה.
אני שותה את הוויסקי בלגימה אחת בעזרת ידי השניה ומיד לאחר מכן מרים אותה אל פי ונושך אותה כל כך חזק עד שהרוח מלטפת את עורי ומקלה על השריפה של החומר.
איב ממשיכה במלאכה עד שאיזור הפצע נקי קצת מדם.
״אני מוציאה את הכדור בעזרת פינצטה.״ היא מודיעה בזמן שרגליה מרצדות לעבר המטבח, מוציאות מהמגירה כף מעץ וכמה מטליות בד.
״תנשך את זה.״ הכף נדחפת בין שיניי בצורה רוחבית ללא התראה ואחת המטליות נפרשת על השולחן לפנינו.
לאחר מכן, איב מתקרבת עם הפינצטה וסורקת אחרי כדור האקדח.
״אני רואה אותו.״ היא מודיעה ונכנסת לאט עם הפינצטה.
אני מרגיש את האוויר יוצא מריאותיי כשהיא מצליחה לתפוס את הכדור ומושכת אותו החוצה אל המטלית.
״זהו?״ אני מוציא את הכף לרגע ונאנח בכאב.
״האם הגבר החזק בעולם נשבר מכדור בכתף?״ היא לועגת לי בחיוך.
אני מחזיר את הכף לפי ומגחך בזמן שהיא לוקחת קיסם אוזניים עטוף בפד גזה וטובלת אותו בכוסית של חומר החיטוי ולאחר מכן מכניסה אותו בעדינות לתוך החור שאליו חדר הכדור.
אנקת כאב קורעת את בטני ואני נושך את הכף בחוזקה בזמן שקצה הקיסם ממשיך בדרכו עד לקצה עורי ומגיע לכל פינה אפשרית בעור שלא חשבתי שקיימת בי.
״זהו.״ איב מוציאה את הקיסם בעדינות ונשימה עמוקה נפלטת ממני בהקלה. לאחר מכן, היא מרחיקה ממנה את כל הכלים הלא נחוצים ומקרבת את החוט, המחט והמספריים. ״נשארה התפירה.״
״יש לי ברירה אחרת?״
היא תופסת את המחט ובעדינות אבל בחריצות מתחילה לתפור את הפצע מבפנים כלפי חוץ עד ששלושה תפרים סוגרים אותו לגמרי ולאחר מכן מחטאת שוב את האיזור וחובשת ביסודיות.
אני נאנק בכאב וזורק את הכף ובמקום זה נושך את כף ידי עד שטעם הדם מתנוסס על לשוני. הכף במילא לא עשתה את העבודה.
״סיימנו.״ היא מחליקה את ידה על התחבושת ונראית מרוצה.
״תודה.״ אני אומר ומנסה להרים את היד.
״אל תתרגל.״ היא מגחכת. ״אתה פשוט הראשון שיוצא לי לתפור, אחרת היית נרקב בצד עד המוות שלך. לא הייתי טורחת לעזור.״
״הכבוד כולו שלי.״ אני מחליט להתייחס רק לחלק הראשון של דבריה.
״תודיע לעובדות המשק שבשקית יש מחטים.״ איב מודיעה ועולה לכיוון חדרה הקבוע. היא מתחילה להתרגל.
״הרופא עוד שלוש דקות מגיע.״ אנחל אומר ברגע שאני עונה לשיחה.
״איב כבר הספיקה לתפור אותי.״ חיוך קטן ועקום משתקף על פניי.
״שיבוא לראות שהכל תקין.״ הוא דורש ומנתק את השיחה.
לאחר שלוש דקות בדיוק, הרופא נכנס בפתח הדלת ועובדת המשק מובילה אותו למקום שבו אני יושב.
״מה שלומך מתיאו?״ הוא מחייך בנימוס ואני מרוקן כוסית נוספת של וויסקי לפני שאני מחזיר לו חיוך. ״מצטער על העיכוב, נקווה שזה לא קריטי.״ הוא מוסיף.
״כבר הספיקו לתפור אותי ולהוציא את הכדור אבל אנחל דורש שתעיף על זה מבט.״ אני מגחך למשמע הדאגה של אחי.
״מי תפר אותך?״ הוא מתעניין בזמן שהוא מסיר את התחבושות מכתפי בעדינות ובזהירות כאילו מדובר בכלי חרס שעלול להישבר.
״אחת שאני מחזיק פה.״ אני עונה בקצרה.
הוא מסיים להסיר את התחבושות ומסתכל על התפירה מקרוב בעזרת משקפיו המיוחדות.
״בהחלט נראה טוב ונקי.״ הערכה נשמעת בקולו. ״לא נראה שיש זיהום והתפירה מדויקת וטובה.״
הוא מסיר את משקפיו ומחזיר את התחבושות.
״אני אשמח לראות מי תפרה אותך.״ הוא חצי דורש חצי מבקש.