בלתי שבירה

אפילוג

איב
״תסתכל על המטרה ותירה כשתרגיש שאתה הכי מדויק.״ מתיאו מורה לרפאל, הבן שלנו, כאשר הוא עוזר לו לייצב את האקדח במטווח.
עברו כבר 10 שנים מאז שהוא נולד. הוא היה התרופה שלי, רק כשהוא נולד הרגשתי שהלב שלי התרפא. זו גם הסיבה שקראנו לו בשם הזה.
״אימא די באלי גם!״ אריאה רוטנת כאשר רפאל מתחיל לירות.
ילדה אמיצה שלי. אריאה קטנה מרפאל בשלוש שנים אבל כבר רוצה לטרוף את העולם. היא מזכירה לי אותי.
״נמתין עם זה עוד קצת.״ אני מנשקת אותה ומושכת אותה אליי בזמן ששתינו צופות בגברים שלנו.
״כל הכבוד אלוף, עוד קצת אימונים ואתה תדע לירות יותר טוב מכולם.״ מתיאו טופח על כתפו של רפאל בזמן שהם מתקדמים לעברנו.
״אני כבר הכי טוב מכולם אבא.״ רפאל מגלגל עיניים וכולנו צוחקים.
״אולי כבר תפסיק להשתחצן?״ אריאה מגלגלת עיניים בחזרה.
״אם תפסיקי לקנא בי אני אפסיק להשתחצן.״ רפאל מוציא לה לשון ולועג לה.
״אני אגדל ואהיה יותר טובה ממך, אתה עוד תראה.״ היא משלבת ידיים בכעס והוא מושך אותה איתו לחצר הבית.
״הילדה צודקת, הילד שחצן כמו אבא שלו.״ אני צוחקת ומתיאו מניד בראשו ונושק לשפתיי בחוזקה.
״אני מקווה שהוא לא יתמכר למי שתהיה איתו כמו שאני מכור אלייך.״ הוא תופס בפניי ומנשק אותי פעם נוספת.
אני כורכת את ידיי סביב צווארו ומעמיקה את הנשיקה.
״איכס אתם מתנשקים עם רוק.״ אריאה מעקמת את פניה בגועל כשהיא תופסת אותנו.
״הלוואי ותמשיכי בגישה הזו ככה לא אהיה מודאג מחבר שלך.״ מתיאו מפנה אליה את ראשו ושנינו צוחקים.
״אתם רוצים פנקייקים?״ אני משחררת את ידיי ממתיאו אך הוא עדיין מהדק אותי אליו.
״כןןן.״ שני המלאכים שלי רצים אליי ומחבקים את רגליי.
״אבא נתן לה את הרעיון שתדעו.״ מתיאו מצחקק וכולנו מצטרפים אליו.
אני עומדת במטבח ומכינה פנקייקים, משחזרת בראשי את הזמן שעבר כל כך מהר.
מי היה מאמין שאני, הילדה החרשנית בעולם, אהיה פה?
כל החיים תכננתי תכניות לפרטי פרטים, הייתי בטוחה שהכל ילך לפי הספר, אבל החיים הוכיחו לי שהכל הפוך לגמרי.
בחיים לא חשבתי אפילו שמה שקרה לי יקרה בעתיד.
תמיד הייתי בטוחה שאנשא לאחד חננה ואגור באשקלון, צמוד להורים שלי שיגדלו את הילדים שלי ואהיה איזה מנהלת.
לא רע לי פה. להפך, אני חושבת שהמקום הזה מדויק עבורי, אבל מצחיק לחשוב שהתכניות התפוררו לי מול העיניים.
מתיאו מחבק את מותניי מאחור ומסובב אותי אליו.
״אני שומע את המחשבות שלך מהקצה השני של הבית.״ הוא מסיט קצוות שיער לאחורי אוזני. ״לא טוב לך פה?״
״טוב לי.״ אני מיד עונה בכנות.
״אז מה מטריד אותך?״ הוא תופס בשני צידי פניי ומסתכל בעיניי, מחפש אחר תשובות.
״לא יודעת.״ אני נאנחת בתסכול. ״אני לא יודעת להצביע על זה.״
״בואי נסע לחופשה.״ הוא מציע. ״נאבד את הראש קצת במקום אחר.״ קולו נמוך כשהוא מתקרב לאוזני. ״אזיין אותך עד שתשכחי כל דבר שמטריד אותך בעולם.״
״אני לא נוסעת בלי הילדים.״ אני מצחקקת ונשענת על השיש.
מתיאו תופס במותניי ומושיב אותי עליו. ״אל תדאגי, אמצא להם תעסוקה.״ הוא מחייך ותופס את שפתי התחתונה כשאני צוחקת.
״איזה דבר טוב עשיתי שהגיע לי אותך?״ אני מחייכת בין שפתיו.
הוא מצמיד את מצחינו ומסתכל בעיניי עד כמה שאפשר.
״את נשואה לרוצח, אדם שלא עשה שום דבר טוב בחיים וזכה בך. אז השאלה האמיתית היא שלי.״