בלתי שבירה

פרק 12

מתיאו
״לא.״ היא עונה בגיחוך. ״סתם חשבתי אם אתה עדיין פה או שהחדר שלי נהיה עכשיו גם החדר שלך.״
״האמת שאני בדיוק אורז כדי לעבור לחדר שלך.״ אני מתגרה בה.
״אני לא מבינה.״ היא נכנסת לחדר ונועצת בי מבט מצומצם. ״אתה חושב שאתה מפחיד אותי?״
״אתמול היה נראה שפחדת מהמגע שלי.״ אני מציין ומתקרב אליה.
״פחדתי?״ היא צוחקת בבוז. ״אולי נגעלתי.״
״איב, אני לא אוהב שקרנים.״ אני מחייך ומתקרב אליה עוד קצת.
״אל תשחק איתי מתיאו.״ היא מבהירה ומתרחקת ממני בבת אחת.
אני תופס אותה בזרועה ומושך אותה אליי. ״תיזהרי לעשות שטויות.״
היא מסתכלת עליי בהרמת גבה ומשתחררת מידי.
המצב עם הרוסים לא קל ואיב היא לא מסוג האנשים שאני צריך על הראש שלי כרגע, במיוחד לא עם הסקרנות והאומץ שלה.
היום בערב, אנחנו מתכננים לצאת לפעולה נוספת. קיבלנו דיווח שהרוסים הורידו לנו ארבעה דילרים ושרפו שני בתי עסק.
״כולם למטווח עכשיו.״ אני פוקד בקשר המחובר לחגורת מכנסיי ויוצא מחדרי לכיוון המטווח, הגיע הזמן להתאמן ולוודא שכולם מוכנים.
״טוב,״ אני אומר כשכולם מגיעים. ״אנחנו נתחלק לקבוצות ונעבוד לפי תחנות. בצד ימין שלכם יש אימון בקרב מגע ובצד שמאל אימון ירי במטווח. כולם מביאים את התוצאות הכי טובות שמעתם?״ אני צועק כדי להבהיר את פקודותיי.
״כן!״ הם שואגים בחזרה ומתחילים להתמיין.
במשך שעתיים, אני צופה בכל אחד מהם, מעיר פה ושם למי שצריך ובעיקר מרוצה מהאימון שלהם.
״הייתם מעולים.״ אני אומר בגאווה כשהאימון נגמר וחיוכים מרוצים נמרחים על פניהם. ״תזכרו, צריך לשמור את האויב מקדימה.״
הם מהנהנים לאישור ומתארגנים ליציאה.
אני מנצל את הזמן ומחליף לבגדי אימון, מתחיל בחימום על ההליכון.
רגליי רצות על ההליכון במשך חצי שעה עד שאני מרגיש מלא במרץ ואנרגיה למטווח הירי.
ידיי מושכות את האקדח מחגורת הנשק שלי שנמצאת על הספסל ואוחזות אותו ביציבות, מכוונות לעבר המטרה.
אני טוען את האקדח ומניח את אצבעי על ההדק, מוודא שעיניי ממוקדות על המטרה בבירור לפני שאני מפרק מחסנית שלמה.
אחרי שאני יורה כדורים ללא הפסקה במשך חצי שעה, אני מפנה את מבטי לפתח הדלת ורואה את איב.
״מה את עושה פה?״ אני מחזיק את האקדח ביד אחת ומפנה את תשומת ליבי אליה. ״איך מצאת אותי?״
היא מתקדמת אליי עד שאנחנו במרחק נגיעה זה מזו ומביטה בחיוך במטרה שאליה יריתי.
״אפשר?״ היא מחווה בראשה לעבר האקדח שלי.
אני מתלבט דקה או שניים לפני שאני מחליט לתת לה את האקדח.
אם התקרית עם הרוסים תחזור על עצמה, אני מעדיף שהיא תוכל להגן על עצמה. בכל מקרה לא אתן שיקרה לה משהו.
היא מסתכלת עליי בחיוך מנצח לפני שהיא נעמדת לצידי, מול המטרה הצמודה לשלי, ומשחררת צרור יריות ברצף.
אני מסתכל עליה יורה ומחייך בהפתעה למקצועיות שלה.
בזמן שעיניי עדיין מקובעות עליה וסורקות כל חלק בפרופיל שלה, היא מניחה את הרובה ולוחצת על הכפתור שמקרב את המטרה.
״נראה לי שחסר לי קצת דיוק, מה אתה אומר?״ היא מחייכת בעוקצנות וגורמת לעיניי להביט על המטרה.
היא יצרה לב בעזרת הכדורים שנורו לקרטון. מדויק וכמעט סימטרי.
״חסרה קצת סימטריות.״ אני מציין בזלזול מזויף ומיד מחייך חיוך חושף שיניים לעברה. ״אם תרשי לי לעזור לך, הלב יהיה סימטרי.״
״אתה חושב?״ היא מתגרה בי בסקסיות. לעזאזל עם האישה הזו.
״אני בטוח.״ אני מבהיר והיא מחייכת חיוך אמיתי ומזמין.
אנחנו עוברים למטרה חדשה ואני ניגש אליה מאחור, מתקרב עד שגבה נוגע בחזי ושולח את ידיי אל האקדח שידיה אוחזות בו.
״מוכנה?״ אני שואל בזמן שהיא טוענת את האקדח ומכופפת מעט את ברכיה כך שישבנה מתחכך במפשעה שלי והזקפה שלי משתפשפת בה.
״זה מדליק אותך מתיאו?״ היא יורה וידיי מאבדות את זה, רק מונחות על ידיה מבלי לכוון או להזיז אותן.
״עכשיו הלב סימטרי?״ היא אומרת ומחזירה אותי למציאות.
״עכשיו הלב סימטרי.״ אני מאשר לאחר שהמטרה מתקרבת והלב באמת מדויק. ״מאיפה למדת לירות ככה?״
״הייתי לוחמת בשירות הצבאי שלי בישראל.״ היא עונה בקצרה.
״מתאים לך.״ אני מציין והנקודות מתחברות בראשי כששאלתי את עצמי כל הזמן הזה איך היא הצליחה לפגוע בול לראשו של הרוסי.
״המצב עם הרוסים נרגע?״ היא שואלת כשהיא מניחה את הרובה חזרה בחגורת הנשק ומתיישבת על הספסל.
אני מתקדם לעברה ומתיישב לידה. ״אני כבר מפחד לומר לך מתי אנחנו יוצאים לפעולה.״
״כבוד בשבילי שהבוס של המאפיה האיטלקית מפחד ממני.״ היא מחייכת בשובבות.
״קצת קשה להגן עלייך כשאת צצה משום מקום.״
״מתיאו.״ היא מגחכת. ״אתה לא מבין שאני לא צריכה שיגנו עליי?״
״תפסיקי כבר עם היציאות האלה איב.״ העצבים עולים לראשי.
היא צוחקת וראשה נזרק לאחור בחופשיות, גורמת לי לחייך למראה החיוך המושלם שלה. אי אפשר להפסיק להסתכל על הבחורה הזו.
״מה אתה מחייך ככה?״ היא תופסת אותי ואת חיוכי הזממי כשעיניי סורקות אחר גופה הסקסי.
״אני רעב.״ אני מעלה את עיניי חזרה לעיניה אך הזימה עדיין משתקפת על פניי בנינוחות.
״אז לך תאכל.״ היא עונה את הברור מאליו.
״אני לא רעב לאוכל.״ אני נושך את שפתי התחתונה בהשתוקקות.
ההבנה מגיעה לראשה והיא שוב צוחקת לפני שהיא קמה ומענטזת עם ישבנה לכיוון היציאה מהמטווח. ״שמעתי שיש לכם בתי זונות, תמצא לך אחד ותתפרק.״
אני צוחק וממשיך להתאמן אחרי שהיא יוצאת.
״כן?״ אני עונה לשיחת טלפון מאנחל כשגופי נוטף זיעה אחרי עוד ארבעים דקות נוספות של אימון.
״יוצאים בשמונה לכיוון המועדון הראשון.״ הוא אומר ואני מציץ בשעון שעל ידי, יש עוד שלוש שעות.
״ניפגש חצי שעה לפני להדרכה אחרונה.״ אני מורה ומנתק את השיחה.
אחרי שכל הציוד הוחזר למקומו, אני תולה את חגורת הנשק על כתף אחת ומתקדם למעלה לכיוון חדר השינה שלי כדי להתקלח.

״דנילו, הצוות שלך ישמור על הבית היום. אני צריך אבטחה מלאה וחזקה ביותר.״ אני פוקד בזמן ההדרכה האחרונה שלנו לפני המבצע.
״המטרה היום היא להעביר מסר ברור שעדיף לא להתעסק איתנו. תנסו להרוג בעיקר אשמים ולא לפגוע בחפים מפשע.״
לאחר שכולם מהנהנים אני פונה לחדר השינה שלי ומרכיב עליי את חגורת הנשק.
״לאן אתה הולך?״ איב נשענת על משקוף הדלת.
״לשום מקום שאמור לעניין אותך.״ אני אומר ביובש.
היא מרימה כתפיים בחוסר עניין ונכנסת לחדר, מתיישבת על המיטה.
״איב אני צריך לצאת זה לא הזמן.״
״חסמתי לך את היציאה?״ היא אומרת בהרמת גבה.
״את לא אמורה להיות פה.״ אני מנסה להתחמק מרמזים על המבצע.
״אבל אתה אמרת שהחדר הזה גם שלי, לא?״
״הוא שלך אבל כרגע את אמורה להיות במקלט.״
״אז אתם יוצאים למבצע.״ היא מגיעה למסקנה וקובעת.
״כמו שאמרתי, שום דבר שאמור לעניין אותך.״
״צודק, זה באמת לא מעניין אותי.״ היא קמה מהמיטה ויוצאת מהחדר בעצבים. אני רק מקווה שהיא לא תעשה שום דבר מטופש.
״קדימה, יוצאים.״ אני מורה בקשר ונפגש עם כולם בפתח האחוזה.
אנחנו נכנסים לרכבים הגדולים ומתחילים בנסיעה לכיוון היעד הראשון, מועדון נפוץ מאוד של המאפיה הרוסית.
״אני עולה למשרדים, תמשכו פה בנתיים תשומת לב.״ אני מורה ונשמעת ירייה באוויר מהאקדח של אנחל.
כולם רצים ומשתוללים במועדון ואני מנצל את ההזדמנות ועולה לקומה השניה, למשרדים.
״טוב לראות אותך, קאפו.״ אחד החיילים נעמד מולי עם אקדח, אך אני לא מבזבז זמן ויורה בראשו. עוד צרחות נשמעות ברחבי המועדון.
אני ממשיך לירות בשומרים שמתקרבים ומגיע לדלת שבקצה המסדרון.
״פיניתם את המועדון?״ אני שואל בקשר ופורץ פנימה. אין אף אחד.
״כן בוס,״ אחד החיילים עולה מולי בקשר. ״הורדנו כמה רוסים בדרך.״
אני ממשיך ופותח דלתות נוספות לאורך המסדרון, ועדיין אין אף אחד. משהו פה מסריח ואני לא אוהב את זה.
״בוס,״ דנילו עולה מולי בקשר. ״זיהינו פריצה לבית, אנחנו מתחילים בפעולה.״ הוא מודיע ואני מבין למה המועדון יחסית ריק מחיילים.
״אנחל,״ אני אומר לו בשניה שאני מגיע לקומת המועדון. ״תשרוף את המועדון, אני שומע סירנות.״
הוא וכמה חיילים מתחילים להצית את המועדון ותוך דקה אנחנו כבר ברכבים, שומעים פיצוץ וטסים חזרה לכיוון הבית.