בלתי שבירה

פרק 31

איב
״תשאלי כל מה שאת רוצה.״ מתיאו נשען לצידי על שפת הבריכה. ״מה שקורה כאן הלילה, ישאר כאן. קבור מתחת למים.״
״אין לי משהו שאני רוצה לדעת עלייך.״ אני מנסה להתחמק. תמיד המשחקים האלה מכניסים לצרות.
״אז אני אתחיל.״ הביטחון נוטף מקולו בסקסיות. ״אמת או חובה?״
״אמת.״ אני עונה כמעט מיד. נתחיל משאלות לפני שנעבור לחובות המוגזמות שהוא עלול להמציא.
״איך זה שאת כמעט ולא בוכה?״ מתיאו מפתיע אותי עם השאלה.
״קוסם לא מגלה את הסודות שלו.״ הציניות נשמעת היטב בקולי.
מתיאו צוחק בתגובה ואני מיד מוסיפה בביטחון, ״לימדתי את עצמי להיות חזקה יותר.״
״אז את מאמינה שבכי מראה על חולשה?״ הוא מסתכל עליי עמוקות.
״חד משמעית.״ אני עונה בישירות. ״ברגע שאתה חושף את הדמעות שלך, אתה חושף את נקודות התורפה שלך.״
מתיאו ממשיך להסתכל לי עמוק בעיניים ולא אומר כלום במשך כמה דקות ואני מרגישה איך השתיקה מחרישה אוזניים.
״אמת או חובה?״ אני מנסה לשבור את השקט.
״אמת.״ הוא מסיט את מבטו הצידה ומושך את שיערו לאחור.
״היית רוצה להיוולד לעולם אחר?״
״לא.״ מתיאו עונה בכנות. ״אני מבין שהחיים שלי לא שגרתיים ואף פעם לא יהיו, אבל אני גם לא מוכן לוותר על תחושת הסיפוק שאני ממשיך את המורשת שלי.״
״תספר לי על הילדות שלך.״ אני דורשת למרות שתורי כבר עבר.
״הפעם הראשונה שיריתי הייתה בגיל 13. הייתי אמור ללמוד לירות רק בגיל 16 כמו שאר הגברים במשפחה, אבל הייתי עקשן וגנבתי את האקדח של אבא שלי כדי לירות במטווח. כשהוא גילה על זה, ציפיתי לקבל סטירה שתצלצל לי יום ולילה, אבל במקום קיבלתי חיוך ענקי וטפיחה על הכתף. הייתי מאושר עד הגג ואבא שלי כבר אז אמר לי שאם אוכיח את עצמי במהלך השנים, אני אהיה זה שיחליף אותו.״ הוא שולף את הדברים במהירות. ״כשהוא התחיל להרגיש כבר לא כל כך טוב, הוא מינה אותי להיות הקאפו ורגע לפני שהוא מת הוא השביע אותי בדם בפעם השניה שאשמור על המסורת בגופי ובנשמתי.״
אנחנו מדברים כל כך בפתיחות שכבר שכחנו מהמשחק והתמקדנו בדברים עצמם ובשאלות שמובילות לעומק של הדברים. אני מסתכלת עליו ועיניי מתמקדות בעיניו שמשדרות עכשיו כל כך הרבה דברים ובעיקר בלבול. ״אני בטוחה שהוא גאה בך.״ אני מניחה את כף ידי על גב כף ידו ומלטפת אותה.
הוא מחייך אליי והופך את כף ידו, משלב את אצבעותינו. ״נכון שהקטע היום עם המלצרית היה בכוונה כדי לעצבן אותי?״ אני שואלת כדי להפיג את במתח וצוחקת כשחיוך חושף שיניים מרוח על פניו שמסגירות אותו.
״אין לי מושג על מה את מדברת.״ הוא מחייך את החיוך הסנובי שלו ומגלגל עיניים. ״אבל אני שומע קנאה בקול שלך.״
״אתה עוד פעם מתחיל?״ אני צוחקת והוא נעמד מולי, כולא אותי בזרועותיו ושוב נועץ את עיניו בעיניי.
״שאלה אחרונה,״ הוא שואל בחיוך זדוני ומתקרב אליי עם ראשו עד ששפתינו במרחק נגיעה זו מזו.
כל גופי נדרך ואני מנסה להישאר רגועה כשאני מחייכת אליו.
״נכון שאת לא עד כדי כך שונאת אותי?״
צחוק אמיתי ומתגלגל נפלט מפי כשהוא שואל את זה. ״אני עד כדי כך שונאת אותך.״
״מה העונש למי שמשקר?״ עיניו יורדות למחשוף בגד הים שלי ואני מרגישה איך הדופק שלי עולה וזוויות פי נמתחות לחיוך קטן.
ראשו של מתיאו יורד לכתפי ושפתיו נושקות לה בעדינות. ״אני דווקא יכול לחשוב על עונש בשבילך.״ הוא ממשיך לטפס עם הנשיקות שלו לאורך צווארי ומסביב לשפתיי.
אני עוצמת את עיניי בעונג וצמרמורות מתפשטות בגופי. גניחה קטנה נפלטת ממני ואני מטה את ראשי לאחור, מאפשרת לו להמשיך בטיולים של שפתיו לאורך כל צווארי.
הוא מגיע לזווית פי ונעצר, גורם לי לפקוח את העיניים ולהסתכל עליו.
המבט בינינו ננעל בדיוק לדקה ועיניו יורדות לשפתיי רגע לפני שהוא תופס את פניי ומרסק את שפתיו על שפתיי, מחדיר את לשונו לפי וטורף את לשוני.
אני שולחת את ידי לעורפו ומעמיקה את הנשיקה, מתנגדת לשחרר אותו למרות שאין לי כבר אוויר.
הוא מנתק את שפתינו וממשיך במסלול הנשיקות למטה עד שהוא מגיע לעצם החזה שלי. ידו נשלחת למעלה ופורמת את הקשר של בגד הים.
״אין לך מושג כמה חיכיתי לזה.״ הוא מעניק לכל אחד משדיי את מלוא תשומת הלב עם ידיו ושפתיו.
״אלוהים.״ אני גונחת ומקמרת את גבי, דוחפת לפיו את פטמותיי.
״אפילו אלוהים לא יציל אותך ממני עכשיו.״ הוא מחייך בזמן שהוא יונק פטמה אחת לפיו ומגרה את השניה באגודלו.
אני מרגישה את הצורך נבנה בי ואיך סחרחורות של עונג אופפות אותי.
מתיאו מתנתק מפטמותיי ומשב הרוח הקריר גורם להן להזדקר בכאב.
״קר לי.״ אני אומרת בזמן שהוא ממשיך לטפס במעלה צווארי, נושך ויונק את העור לפיו.
״אנחנו עולים למעלה עכשיו.״ הוא קובע ונושא אותי בזרועותיו עד לחדר המקלחת תוך כדי ששפתינו עדיין מחוברות.
אני מרגישה ששפתיי כבר נפוחות כשהוא מוריד אותי באמצע המקלחון ופורם את הקשר האחרון של הבגד ים, גורם לבד ליפול מגופי.
זרם המים נפתח ואני עוצמת את עיניי בניסיון להשתלט על ההזדקקות הזו ללא הצלחה.
ידיו של מתיאו משוטטות על גופי ומושכות ממני את התחתונים בבת אחת, מותירות אותי חשופה מולו.
אני פותחת את עיניי ומגלה את מבטו הרעב ומלא התשוקה מסייר על גופי בהשתוקקות.
חיוך זדוני נפרש על פניי בזמן שאני מסתובבת וחופפת את השיער, מנסה למתוח אותו ולהתגרות בו עוד קצת לפני שיקבל אותי.
גופו של מתיאו נצמד לגופי ואני מרגישה את איברו הזקור והקשה נוגע בישבני. ״תראי מה את עושה לי.״
אני מסתובבת אליו ושפתינו שוב נפגשות בזמן שזרם המים שוטף אותנו מהסבון. מתיאו משחק בפטמותיי באגודליו ושולח זרמים לנקודה הרגישה בגופי, מרטיב אותי עוד יותר.
הוא סוגר את זרם המים ונושא אותי בזרועותיו אל המיטה.
״מה אתה עושה?״ אני אומרת מבין שפתיו. ״אני רטובה.״
״ככה את צריכה להיות.״ הוא מחייך בזמן שהוא מחדיר אליי אצבע וגורם לי להתקמר אליו.
הוא ממשיך לינוק את פטמותיי לפיו ואצבעו חודרת לתוכי בקצב קבוע, בונה בתוכי את האורגזמה שכל כך חיכיתי לה.
״כןן!״ אני עוצמת את עיניי ומאגרפת את הסדינים בידיי.
״תסתכלי עליי.״ מתיאו אומר כשסנטרו מונח בין שדיי. אני פוקחת את העיניים ומבטינו מצלטבים. ״בדיוק ככה.״ הוא מחייך וחוזר לטרוף את גופי כמו אריה מורעב.
״זוכר שאמרת לי לא להכנס לכלוב של אריה רעב?״ אני מנסה לנשום עמוק בזמן שהוא מנשק את בטני.
הוא מרים אליי את מבטו ומחייך חיוך חושף שיניים. ״כן.״
״אני שמחה שנכנסתי לכלוב הזה.״ אני מחייכת וגניחה נפלטת ממני כשהוא מגיע עם שפתיו לפנים ירכי.
״אני גם שמח שנכנסה לי לביאה לכלוב.״ הוא אומר מבין שפתיו וממשיך לכרסם אותי קרוב יותר עד שהוא נעצר על הדגדגן.
״מתיאו.״ אני גונחת ומרגישה איך אני עומדת לגמור ולהגיע לאורגזמה הכי טובה בחיי.
מתיאו ממשיך ללטף בלשונו את הדגדגן שלי ובדיוק כשאני מרגישה את גופי שניה מהתפוצצות, הוא מתנתק במהירות ומחייך בערמומיות כשהוא רואה את הבעת ההלם על פניי.
״מה אתה עושה?״ אני מנסה להבין מה קורה בזמן שהוא מחליק לרגליו בוקסר שחור.
״מעניש אותך.״ הוא עונה כאילו זה הכי ברור מאליו.
״אתה לא עושה את זה עכשיו.״ אני מסרבת להאמין שכל האורגזמה שנבנתה בתוכי כבתה ברגע.
״אני מקיים את ההבטחות שלי.״ הוא צוחק וקורץ לי.
״אתה תשלם על זה אני מבטיחה לך.״ הכעס נשמע היטב בקולי ואני קמה לחדר הארונות, לובשת על עצמי חלוק ומתכננת את הנקמה המתוקה שאעשה לו.
״אל תתעצבני עליי.״ הוא משלב את ידיו ונשען על המשקוף של חדר הארונות, שולח אליי את חיוכו היפה. ״זו הייתה הוכחה קטנה למה אני מסוגל ועם מי יש לך עסק.״
״חכה.״ אני נעמדת מולו כל כך קרוב עד ששפתינו במרחק נגיעה ושולחת יד לאיברו שמתקשה בידיי. ״כנראה שלא הבנת עדיין עם מי יש לך עסק.״
הוא מסתכל עליי ונושף בחדות כשאני מנתקת את ידי ויוצאת מהחדר.
בחיים לא הרגשתי מושפלת כל כך כמו עכשיו. ואני נשבעת שאני כל כך רותחת מעצבים שאם לפני זה לא הייתה לי בעיה לרצוח מישהו, עכשיו אני אהנה מכל רגע.
אבל מחר הוא יתחרט על כך שחשב לעשות לי את זה, רק עוד קצת ואחזיר לעצמי את הכבוד ואולי גם איזה צחקוק קטן כשאראה את הבעת ההזדקקות והתחנונים על פניו.