בלתי שבירה

פרק 20

מתיאו
״בת כמה את איב?״ אנג׳לו שואל את איב באמצע הארוחה ואני מרגיש איך אני עומד להתפוצץ מעצבים בכל רגע.
״בת 24.״ היא משחקת עם האוכל בצלחת שלה.
״ומה את מחפשת בניו יורק?״ הוא שואל בסקרנות מזויפת. המזדיין רוצה לזיין אותה וחלק מהתהליך הוא התחנפות מיותרת.
״באתי לטיול עם חברות.״ היא פולטת ומרימה את מבטה אליו.
״אז הכרת את מתיאו כאן?״
״סוג של.״ היא מסתכלת עליי ונאנחת.
״מאיפה את במקור?״ הוא ממשיך בחקירה.
״מישראל.״
״אני אוהב את ישראל.״ הוא מציין ואני מחניק צחוק. אני מוכן להתערב שהבן אדם לא יודע איפה הארץ הזאת נמצאת בכלל.
״אז בטח ביקרת בעיר הכי מפורסמת שלנו.״ היא מנסה למתוח אותו ואני מחייך בערמומיות.
״האמת שהייתי שם מזמן, אז אני לא ממש זוכר.״ הוא מטה את ראשו לצד וגופו נדרך ונעשה מתוח.
״אנג׳לו נכון?״ היא מחייכת בזיוף והוא מחזיר את מבטו הרעב אליה. ״אני יכולה לתת לך טיפ שיעזור לך בתור קאפו של ארגון פשע?״
״בטח, אני אשמח.״ הוא נושך את שפתו התחתונה בחושניות.
״כשבן אדם משקר, הוא יכול לשלוט במילים שלו אבל לא בשפת הגוף שלו.״ היא מפילה את הפצצה וחיוך מרוצה נפרש על פניי. הבחורה הזו פשוט מבריקה וכל מילה אחרת מיותרת.
״אם אתה רוצה להרשים בחורה, לשקר זו לא הדרך ובטח שלא להתחיל איתה מול הבן זוג שלה.״ היא יורה בנחת ופניו מתחילים להאדים מבושה.
״לא התכוונתי להרשים אותך.״ הוא מנסה להיחלץ מהסיטואציה.
היא פורצת בצחוק מתגלגל ומנידה בראשה בחוסר אמון. ״לא מספיק שאתה משקר לי, אתה משקר גם לעצמך. עזוב, בוא נתחיל דף חדש ונתעלם מכל מה שקרה כאן עכשיו, סגרנו?״
״סגרנו.״ הוא מחייך בהקלה וחוזר לאכול.
אחרי שעה בערך שכולנו אכלנו, צחקנו וצמצמנו פערים, אני עובר עם הגברים לחדר העבודה ואנחנו יושבים על התכנית.
״רעיון טוב.״ ברונו אומר בהתעניינות בזמן שהוא סוקר את הסימונים על המפה כשידו משפשפת את זקנקנו הקטן.
אני מציץ בשעון הקיר ומגלה שהשעה כבר 17:00 בערב, נשארו לנו חמש שעות להתארגן ולהגיע לבית זונות.
״הולך להיות לילה ארוך וקשוח.״ אני מציין בתקיפות בזמן שאצבעי מטיילת על קצה כוסית הוויסקי שמזגתי לעצמי.
״הכי חשוב שבסופו נחגוג ניצחון.״ אנג׳לו אומר בחיוך מלא ביטחון.
אנחנו יושבים במשך שעתיים נוספות ואוספים מידע, מוסיפים שינויים אחרונים ומוודאים שהכל מוכן.
״זהו? הכל מוכן?״ איב שואלת כאשר אני נכנס לחדרי.
״כן.״ אני עונה בקצרה ומתקדם לעבר חדר המקלחת.
״אני הולכת למטווח קצת להתאמן.״ היא אומרת בזמן שאני פושט את חולצת הכפתורים ממני.
״ממש לא.״ קולי נשמע קשוח ותוקף בהחלט.
״לא שאלתי, הודעתי.״ היא מרימה גבה ואומרת בטון לא מרוצה.
״איב אל תקשי עליי, לא היום.״ אני נאנח בתסכול.
״מה הבעיה שאני אלך למטווח?״
״אני לא צריך להתעסק בחיפושים אחרייך, גם ככה אנג׳לו מקרקר סביבך כל היום.״
״אההה,״ היא מחייכת ושולחת לי מבט יודע דבר. ״אתה מקנא? זה הסיפור?״
״מה הקשר מקנא?״ אני מגלגל עיניים. ״כל דבר את מקשרת לזה.״
״כי זה נכון.״ היא עונה מיד. ״אתה בדיוק כמוהו, משקר לעצמך.״
״בסדר, תגידי מה שאת רוצה כל עוד תפסיקי לשגע אותי.״
״אז אני הולכת למטווח.״ היא ממשיכה להתגרות בי.
״את לא ותפסיקי לחזור על זה.״ אני יוצא כשמכנס על גופי, הולך לדלת החדר, נועל אותה ולוקח את המפתח איתי בחזרה לחדר המקלחת.
״מה אתה עושה?״ עיניה נפערות בהלם.
״צעד שלך לפה ואני דוחף את המפתח לתחתונים.״ אני מזהיר ומנסה להיראות רציני אך חיוך קטן מופיע על פניי.
פניה רותחות מכעס והיא טורקת את דלת חדר המקלחת בעצבים. חיוך קטן מופיע על פניי ואני נכנס לזרם המים הרותחים.
לאחר רבע שעה, אני יוצא מהמקלחת כשמגבת עטופה על מותניי ומגלה את איב עם מבט זעוף כשהיא קולטת את המפתח בידי.
״זהירות אני עומד להוריד את המגבת.״ אני מנסה לשבור את הקרח בזמן שעיניי נועלות את עיניה דרך המראה בחדר הארונות.
המגבת נופלת מגופי ואיב מסיטה את עיניה לצד ועוצמת אותן.
צחוק נפלט ממני בזמן שאני מכניס את רגליי לתחתוני בוקסר ולמכנס בד קצר של נייק שלתוך אחד מכיסיו אני תוחב את המפתח. ״את יכולה לפתוח את העיניים פחדנית.״
״סליחה?!״ היא מרימה גבה בעצבנות. ״זה שהתחת שלך מבחיל אותי מגדיר אותי כפחדנית?״
אני שוב צוחק בקול ומתקרב אליה, מחזיק בסנטרה בעזרת אגודלי ומניד את ראשי בחוסר אמון. ״את מתה על התחת הזה.״
״אם הייתי מתה עליו לא הייתי מסתובבת.״ היא מתכחמת ולא נותנת לי לענות. ״ואני במקומך מפסיקה להתגרות בי.״
״ומה יקרה אם אמשיך להתגרות בך?״ אני מתקרב עוד קצת והיא נעמדת, מה שיוצר בינינו עוד קרבה.
״אני יכולה לחשוב על כמה דברים שיגרמו לך לשלם על זה.״ היא אומרת בחושניות וגורמת לי לחשוב עליה עירומה מתחתיי. ״אולי לזרום עם אנג׳לו.״
אני מצמצם לעברה מבט עצבני, היא חייבת להרוס את המחשבות הרטובות שלי עם הבן זונה הזה.
היא נעמדת לצידי ולוחשת לי. ״אני דווקא חושבת שיעשה לך טוב לראות אותנו יחד, אולי תרפה מהאובססיה שלך אליי.״
אני אפילו לא מספיק להתעצבן והיא חוטפת את המפתח מכיסי, רצה לדלת, פותחת אותה וזוקפת לעברי אצבע שלישית לפני שהיא בורחת.
יש לאישה הזו מזל שהיא לא האויבת שלי, אחרת מזמן המאפיה הייתה בקריסה. אני לא מסוגל לחשוב בהיגיון כשהיא לידי.
אני מחייך לעצמי חיוך קטן ויוצא מדלת החדר באדישות, מתייחס לכל מה שקרה הרגע כאילו שזה הדבר האחרון שמעניין אותי.
״השגת את מה שרצית?״ אני שואל אותה מהקומה העליונה כשאני שם לב לדמותה בקומה התחתונה.
״עוד לא, אני בדרך לשם.״ היא מתגרה בי והמשפט הזה מעלה לי את הסעיף וגורם לרגליי לפתוח בריצה לכיוונה.
עיניי סורקות אחריה ברגע שאני מגיע לקומה התחתונה וקולטות אותה מדברת עם אנג׳לו שמשפד אותה במבטו כמו מורעב.
״סיימת לאכול?״ אני שואל אותו בזמן שאני נכנס לחדר והעיניים של שניהם נישאות לכיווני.
״אני לא רואה פה צלחת על השולחן.״ הוא מגחך בהתלוצצות.
״אני דווקא רואה איך אתה טורף את איב בעיניים שלך.״ אני עוקץ אותו אבל משתדל להישאר על אש נמוכה.
״אני אוהב להסתכל על נשים יפות.״ הוא אומר כאילו שזה ברור מאליו.
״איב מחוץ לתחום.״ אני קובע בתקיפות ותופס בזרועה של איב. ״בואי נלך להתאמן במטווח.״
היא מחייכת חיוך מרוצה, כזה שהשיג את מה שהוא רוצה, ומצטרפת אליי מבלי להסיט את מבטה לכיוון אנג׳לו או להפרד ממנו לשלום.
״קחי.״ אני מוציא את האקדח מהכספת שבחדר הנשק במטווח ונותן לה אותו לפני שאני מציץ בשעוני ומבין שנשארה לי שעה וחצי ליציאה.
״אחר כך תביאי לי אותו ובלי משחקים מיותרים.״ קולי קשוח ומזהיר.
״אתה לא מתאמן גם?״ היא שואלת בחוסר הבנה.
״אם לא היית גורמת לי להיסחב אחרייך, אולי הייתי מספיק.״ אני עוקץ. ״אני חייב לצאת עוד שעה וחצי.״
״מתיאו,״ היא קוראת כאשר אני נמצא ביציאה מהדלת. ״חכה לי אני באה.״ היא פותחת בריצה עד שהיא נעמדת לצידי ומתלווה אליי.