בלתי שבירה

פרק 19

מתיאו
בן זונה. חשבתי שהוא רק נגע בה, לא חשבתי שהוא פאקינג זיין אותה. והכי גרוע הוא שהפעם הראשונה שלה הייתה אונס, טראומה לפאקינג חיים שלמים!
אני נשבע שאם הוא לא היה מת עכשיו, הייתי חותך לו את הזין בעזרת צבת והורג אותו בעצמי.
אני מסתכל על איב, שמנסה לחייך ולהישאר אדישה למקרה, ובועט בקרש של המיטה בעצבים.
היא משפילה את מבטה ומחזירה אותו אליי ובפעם הראשונה אני מצליח לראות ניצוץ של רגש בעיניה, רגש עצוב וכואב.
״לעזאזל!״ אני מניף את אגרופי על דלת החדר.
״מתיאו.״ היא תופסת בפרק כף ידי ומנסה למנוע ממני לבעוט בדברים נוספים. ״מי שמתעסק בעבר, מאבד את ההווה. אתה חושב שאם הייתי מייחסת לזה חשיבות היית מכיר אותי כזו חוצפנית ובטוחה בעצמה?״
המבט בינינו ננעל ואני רק מקשיב לדבריה, מתחנן בליבי שעיניה לא יזוזו משלי.
״אם הייתי מייחסת לזה חשיבות, היית מכיר בחורה נעולה רגשית ופיזית. היית מכיר אותי כאחת שתתן לך לעשות בה את כל מה שאתה רוצה, אחת שמרימה ידיים כבר מהשניה הראשונה. אם הייתי מייחסת לעבר שלי חשיבות, אולי לא היית מכיר אותי בכלל כי הייתי מתאבדת.״ היא ממשיכה ואני תופס בידה ומושך אותה לחיבוק.
״העבר שלי נשאר בעבר, ומבחינתי הקטע עם סרגיי נגמר ברגע שדפקתי לו כדור בראש.״
״תסתכלי עליי,״ אני אוחז בצידי פניה וגורם לה להסתכל עליי. ״את הבחורה הכי חזקה שהכרתי בחיים.״
עינינו שוב ננעלות ולאחר כמה דקות שהן מנהלות ביניהן שיחה ללא מילים, עיניי יורדות אל שפתיה המלאות ואני מתמלא ברצון עז לרסק את שפתיי על שלה. אבל יגיע הזמן הנכון לזה, עכשיו זה לא מתאים.
היא מרימה את ידה ואוחזת בכף ידי שעדיין מונחת על הלחי שלה, גורמת לי להתנתק מהמחשבות על שפתיה.
״אני בסדר, אם אני חשובה לך אפילו קצת אז אל תסתכל עליי ברחמים.״ היא מבקשת ואני מהנהן בראשי.
״יופי, עכשיו בוא נשכח מהשיחה הזו ונמשיך הלאה.״ חיוך נפרש על פניה ואני לא מצליח להבין איך היא מצליחה להתייחס לדברים משמעותיים וענקים כאילו הם הדברים הכי מזעריים בעולם.
״מתי אתם יוצאים לבית זונות היום?״ היא מסתקרנת.
אני מציץ בשעון הקיר. ״בשעה 22:00.״
״אתה משאיר לי אקדח כן?״ היסוס נשמע בקולה.
״גם אם אגיד לא את תמצאי דרך להשיג, אני בטוח.״ צחוק נפלט ממני והיא מצטרפת אליי כשהיא מבינה שעליתי על מחשבותיה.
״יפה מתיאו, למדת להכיר אותי קצת.״ היא קורצת לי ונכנסת לחדר הארונות.
אני נעמד לצידה ושולף בוקסר וחליפת שלושה חלקים בצבע שחור.
״אתה נכנס קודם למקלחת?״ היא שואלת בזמן שהיא מוציאה סט הלבשה תחתונה של קלווין קליין בצבע שחור ופיג׳מת שורט וגופיה בצבע ורוד כהה אבל עדין.
״תכנסי קודם את, יש לי כמה שיחות לעשות לפני.״
היא מחייכת ומתקדמת לעבר חדר המקלחת בזמן שאני מחייג לאנחל.
״מה קורה אח?״ הוא מדבר באיטלקית ונשמע מרוצה.
״נשמע שאצלך יותר טוב מאצלי.״
״צדקת, התכנית פאקינג מבריקה והבנתי ממקורות נאמנים שהרוסים אוכלים את השיט הזה.״
״יופי, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.״ אני מוציא אקדח מחגורת הנשק שלי ותוחב אותו לחגורת מכנסי הספורט שלי. ״הכל מוכן?״
״הכל מוכן.״ הוא מאשר. ״הצוות משיקגו וווגאס עוד שניה נוחתים.״
״יופי, תקבע פגישה עם כולם בחדר העבודה עוד שעתיים.״
אני מנתק את השיחה אחרי שאנחנו מסיימים לדבר ועשר דקות לאחר מכן איב יוצאת מחדר המקלחת כשראשה עטוף במגבת והבגדים על גופה.
״הפיג׳מה נראית יותר עבה כשהיא עלייך.״ אני אומר ברגע שעיניי מסיימות לחקור את גופה.
״זה בד מיוחד ואיכותי, בגלל זה היא נראית ככה.״ היא מסבירה בחיוך.
״הכל ייראה עלייך מושלם כי את נראית מושלמת, לא הבד.״ אני מבהיר ומוציא את האקדח מחגורת מכנסיי.
״איב, אני סומך עלייך שתשתמשי בו רק אם יש צורך.״
״אל תדאג, אני לא הורגת אנשים להנאתי כמוך.״ היא מצחקקת ולוקחת מידיי את האקדח בביטחון.
״מיניתי את הצוות הכי טוב בשיקגו כדי שישמור על הבית, וגם הנשים משיקגו וווגאס יהיו פה, אז תהיי זהירה.״
״אוקיי.״ היא מגלגלת את עיניה ואני מחייך לפני שאני נכנס לחדר המקלחת ודופק מקלחת זריזה.
״קח.״ היא מושיטה לי את האקדח כאשר אני יוצא בבוקסר שחור מחדר המקלחת. בזמן הזה היא הספיקה להחליף לג׳ינס זרוק וחולצה שחורה פשוטה שחושפת מעט מהבטן שלה.
״התחרטת?״ אני מצחקק ומעביר עליה את עיניי מלאות התשוקה.
״אין לי איפה להחביא אותו עכשיו, תביא לי אותו לפני שאתם יוצאים.״
אני לוקח מידה את האקדח ומחזיר אותו לחגורת הנשק. ״נלך לאכול?״
״כן, אני גוועת.״ היא אומרת בכנות ואנחנו יורדים למטבח.
״חואניטה, ארוחת הבוקר מוכנה?״ אני שואל כאשר אנחנו מגיעים למטבח ומתיישבים ליד שולחן האוכל.
״כבר יוצאת אדון.״ היא מתזזת מפינה לפינה ומגשים בידיה.
״אני כבר חוזר.״ אני אומר לאיב כאשר אני מקבל הודעה מאנחל שכולם נחתו והם כבר בדרך לאחוזה.
״מה קורה חבר?״ אני עונה לשיחה מברונו, הקאפו של שיקגו.
״בסדר אח, עדכנו אותך שאנחנו בדרך אלייך?״
״כן, אנחנו מחכים לכם.״ אני מעיף מבט לשעון היד שלי וחוזר לשולחן.
אני מתיישב ליד איב ולוגם מהקפה שלה. ״איכס, מתוק מדי.״ פניי מתעוותות בגועל.
״אם תפסיק לגעת במה שלא שייך לך, לא יהיו לך בעיות.״ היא צוחקת ואני מתקרב לאוזנה ולוחש בטון נמוך אבל סקסי. ״הבעיה היחידה פה היא שאת שייכת לי ועדיין לא נגעתי בך כמו שאני רוצה.״
היא מאדימה אבל מתקרבת לאוזני ולוחשת לי בטון שגורם לזין שלי להתחיל להזדקף. ״אני לא שייכת לך.״
אני מניח את כף ידי על האיזור ומחייך בשובבות כשאני שם לב שעיניה הולכות לשם והיא מצחקקת.
״חואניטה, אנחל עדכן אותך ששיקגו וווגאס מגיעים לכאן?״ אני מעביר נושא בזמן שחואניטה מגישה לי את הקפה המועדף עליי, שחור וחזק.
״כן אדון, כל האוכל מוכן.״ היא מחייכת בנימוס ופונה חזרה למטבח.
אני לוקח את הקפה ויוצא למרפסת יחד עם איב, מדליק סיגריה ומשחרר עשן באיטיות.
אחרי עשרים דקות בערך, חואניטה מסיימת לערוך את השולחן והמאבטח מעדכן אותי שכולם בשער האחוזה.
״מה קורה אמיגו?״ אנג׳לו, הקאפו של ווגאס, לוחץ את ידי ומושך אותי לחיבוק. ״הכל מוכן לקראת הערב?״
״כן.״ אני מחייך כשאני מבין כמה התגעגעתי אליהם.
״מי הבחורה היפה?״ הוא שואל באיטלקית בזמן שהוא מסתכל על איב וקורץ לעברה.
״בת הזוג שלי.״ אני עונה חזרה באיטלקית ופונה לשאר בחיבוקים ולחיצות ידיים.
אנג׳לו נשוי לקמילה אבל מזיין כל בחורה שבא לו. במאפיה יש אפשרות לקאפו להחזיק מאהבות מלבד אשתו, ואנג׳לו מנצל את ההטבה הזו כמו שצריך.
״אז על מי אנחנו אמורים לשמור הלילה?״ ברונו שואל אותי באיטלקית לאחר חיבוק קצר.
אני מוביל אותו לאיב ומכיר ביניהם באנגלית.
״למה בעצם היא צריכה שמירה שלנו ולא של צוות אבטחה רגיל?״
״כי בפעם הקודמת שדנילו והצוות שלו שמרו עליה, דנילו מת ואם לא הייתי מגיע בזמן היו חוטפים והורגים אותה.״
״מה היא בשבילך?״ הוא שואל בזמן שהוא מסתכל עליה.
״בת הזוג שלי.״ אני חוזר על מה שאמרתי לאנג׳לו ומעיף מבט זריז לאיב שנראית כמו אחת שלא מבינה מה היא עושה פה.
״טוב, הייתה לכם נסיעה ארוכה, בואו נאכל משהו.״ אני פונה חזרה לברונו ומוביל את כולם לשולחן האוכל השופע שחואניטה ערכה.
בזמן שכולם מתחילים להתיישב ולתפוס מקומות, אני תופס את איב בזרועה ומצמיד אותה אליי. ״מעכשיו את בת הזוג שלי עד שכולם יעופו מפה.״ אני לוחש לה ומוודא שאף אחד לא שומע אותנו.
״למה?״ היא שואלת בחוסר הבנה.
״כי אצטרך להרוג את כל מי שיסתכל עלייך וזו לא תהיה התחלה טובה לאף אחד.״