בלתי שבירה

פרק 29

איב
צחוק מזלזל נפלט מגרוני כשאני מסתכלת עליו ומנסה להבין אם הוא רציני. ״יקח לך המון זמן להוציא ממני משפט כזה ואם תמשיך להתנהג ככה, כנראה שלא תשמע אותו לעולם.״
״למה קשה לך להבין שאני רוצה שתהיי מוגנת?״
״אני יודעת שזה מה שאתה רוצה.״ אני אומרת בכנות. ״אבל אתה צריך להבין שהעקשנות שלי בחיים לא תאפשר את זה.״
״אני חושב שכבר הבנתי את זה.״ הוא פולט אנחת ייאוש.
״מעולה.״ צחקוק קטן נפלט מפי וסוחט ממנו גם חיוך.
״מאיפה היה לך אקדח?״ הוא שואל אחרי כמה דקות. ״אני זוכר שבפעם האחרונה שהבאתי לך אקדח החזרת לי אותו.״
״נכון.״ אני מחליטה להיצמד לכנות. ״גנבתי לך אחד בזמן שהיית במקלחת.״
״תאמיני לי,״ הוא מנענע את ראשו בחיוך. ״יש לך מזל שאני בחיים עכשיו, אחרת הייתי גורר אותך איתי לגיהנום.״
״אני בחיים לא אגיע לגיהנום.״ אני אומרת בהתנשאות מזויפת.
״איך את כל כך בטוחה בזה?״ החיוך עדיין מרוח על פניו.
״השטן מפחד שתהיה לו תחרות.״
צחוק רם בוקע מפיו ומושך אותי גם עד שאני שואלת. ״איך מצאת אותי במספנה?״
״ראיתי את העיניים שלך מציצות.״
״איך היית בטוח שאלה העיניים שלי ולא של אחד החיילים שלך?״
הוא לא עונה, רק ממשיך למקד את עיניו בעיניי עד שאני שוברת את המלחמה הזו ופונה לחדר הארונות כדי להתלבש.
״יש לנו היום בית ריק מצרות.״ הוא אומר כדרך אגב.
״נשמע כאילו זו הזמנה לזיון.״ אני מגחכת בזמן שאני שולפת כותונת גופיה מסאטן בצבע תכלת עם תחתונים וחזיה מתחרה בצבע שחור.
״אני לא צריך בית ריק בשביל לזיין.״ הוא מחמיא לעצמו. ״אבל חשבתי שנצא לארוחת ערב ונחזור לבריכה, פיצוי על היום.״
סוף סוף יוצאים מהבית. חשבתי שכבר בחיים לא אדע איך נראית מסעדה או כל מקום בילוי אחר. אבל כמובן, אני מחליטה להתחכם.
״אלה דברים שאפשר לעשות גם כשהבית מלא באנשים.״
״את חושבת שאתן לך להסתובב עם בגד ים כשהבית מלא באנשים?״
״אתה חושב שאני שואלת אותך?״
״תנסי ותראי.״ הוא מחייך בזדוניות.
״טוב צא כבר ותן לי להתלבש.״ אני מחווה בראשי לעבר הדלת.
״אז קבענו ב-20:00.״ הוא אומר בגבו אליי שניה לפני שהוא יוצא.
אני מעיפה מבט בשעון תוך כדי שאני מתלבשת. השעה כבר 18:00, כלומר יש לי שעתיים להתארגן ולהיות למטה.
צלצול טלפון מושך את תשומת ליבי ואני עונה לשיחה מאימא שלי.
״היי אימא.״ אני אומרת בתשישות.
״מה איתך יפה שלי? את נשמעת עייפה.״
״אני באמת עייפה, בתקופה האחרונה קצת איבדתי כיוון.״
״שתפי אותי, אני פה בשבילך.״
״סתם, תקופת המבחנים עמוסה בטירוף. אני לא מצליחה לצאת מהבית אפילו כדי לעשות קניות.״
״מזל שאת לא יוצאת מהבית, השכנה אמרה שיש בניו יורק מלא פיגועים בזמן האחרון, הפיגוע האחרון היה אתמול באיזה מספנה.״ היא אומרת בדאגה. ״בכל מקרה, אז אני מבינה שהביקור שהבטחת לנו יידחה.״ עצבות נשמעת בקולה. ״אבל הכי חשוב שתצליחי, להיפגש תמיד אפשר והשיחות האלה מעודדות לפעמים.״
מרוב כל הבלאגן בתקופה האחרונה, שכחתי לגמרי מהטיסה לישראל למרות שכבר דיברתי על זה עם מתיאו.
״אל תדאגי אימא, כשהמצב יירגע אני תופסת את הטיסה הראשונה לישראל ובאה.״
״מחכים לך אהובה שלנו, בהצלחה במבחנים.״
אנחנו נפרדות לשלום והשיחה מתנתקת. אני שונאת לשקר להורים שלי אבל אני באמת לא מוצאת ברירה אחרת כרגע.
אני עוזבת את הטלפון וחוזרת להתארגן. הפעם לבשתי שמלת מלמלה קצרה בצבע שחור עם כתפיים חשופות ושרוולים ארוכים יחד עם סנדלי עקב גבוהים ומרשימים. הלכתי על איפור קליל עם איילנר עדין ואודם בצבע דובדבן ובשיער עשיתי פן חלק ובייביליס בקצוות ולבסוף אספתי חלק ממנו בסרט מאחור.
התזתי על עצמי בושם שנקרא ״alien״ שהזמנתי מאיזה חנות והכנסתי אותו ואת האודם לתיק שחור שהזמנתי משיין.
״אין מילים.״ מתיאו נעמד בכניסה לחדר המקלחת וסוקר את גופי.
״כבר שמונה?״ אני מחפשת שעון כדי לוודא. איבדתי תחושת זמן.
״כן.״ הוא נושך את שפתו התחתונה וגורם לי להסמיק. ״אני הוזה או שגברת אגו מסמיקה?״
״שמתי סומק, בוא נזוז.״ אני מיד מוחה ולוקחת את התיק בידי.
״אחרייך il mio fiore.״ הוא מחכה שאצא מחדר המקלחת לפני שהוא נעמד לצידי ומתלווה אליי.
״מה זה אומר?״ אני מתעניינת.
״פרח שלי באיטלקית.״
״אני לא פרח של אף אחד.״ חצי חיוך נשקף על פניי.
״את שלי, בתור פרח או בתור כל דבר אחר.״ הוא אומר בטון רציני. ״פשוט כרגע את פרח מוגן, אסור לגעת או לקטוף.״
״אני תמיד אהיה פרח מוגן.״ אני מתחכמת.
״נכון.״ הוא מפתיע אותי. ״בעיני כולם את תמיד תהיי פרח מוגן כי מי שיגע בך חוץ ממני, כנראה חשב כבר על משאלת מוות.״
צחוק מתגלגל מפי ומתיאו רק מחייך בזמן שהוא פותח את דלת המכונית שלו כדי שאתיישב. ״ממש ג׳נטלמן אמיתי.״
אני מתיישבת בזהירות ותוך דקה הוא מתיישב לצידי ומניע את הרכב.
״אני מזהיר אותך כבר מעכשיו, כנראה שיהיו צלמים בחוץ וים כתבות מחר בבוקר על היציאה הזו.״
״למה?״ אני מסתקרנת כרגיל. מזל שההורים שלי לא מתעניינים בחדשות שלא קשורות לארץ.
״בעקבות כל האירועים בזמן האחרון מקשרים אותי אוטומטית לרצח.״
״ואיך באמת אתה לא רץ בין חקירה לחקירה?״
״הכסף מסדר לי את הבעיות, אני משחד את מי שצריך.״
״פעם קודמת אמרת שג׳וינט מסדר לך את כל הבעיות.״ אני מצחקקת.
״ואיך אני משיג ג׳וינט?״ הוא מצחקק גם ומסמן באצבעותיו כסף.
אני צוחקת הפעם בקול רם והוא מצטרף אליי מיד. ״יש לך צחוק מדבק.״
״אני אמורה לקחת את זה כמחמאה?״ אני מרימה גבה בחיוך.
״חד משמעית.״ הוא מאשר ומדליק את הרדיו.
השיר ״into you״ של אריאנה גרנדה מתנגן ואני מיד נכנסת לאווירה ומדקלמת את המילים.
״נשמע שאת נואשת.״ מתיאו עוקץ כשהוא מבין את התרגום של השיר.
״תירגע כבר אובססיבי, זה סך הכל שיר.״ אני מגלגלת עיניים בחיוך ומתפללת שהוא לא רואה כמה שאני מסמיקה.
תוך רבע שעה בערך, אנחנו מגיעים למסעדת יוקרה איטלקית אבל כל מה שאני מצליחה לראות הם פלאשים וצלמים.
מתיאו מחייך לכיווני בזמן שאני מורחת את האודם ומסתכלת במראה הקטנה של האוטו. ״את מושלמת, תהיי מוכנה.״
אני מחייכת חיוך קטן לעברו והוא יוצא כדי לפתוח לי את הדלת.
מיליון פלאשים ושאלות נורות לעברנו בזמן שמתיאו אוחז בידי ומנסה לסלול לנו דרך למסעדה.
המארחת מכניסה אותנו מיד והאבטחה מסלקת את הצלמים.
״שולחן לשניים מר בצ׳יאני?״ היא מוודאת והוא מהנהן.
לאחר מכן היא מובילה אותנו לשולחן בחדר פרטי ומיוחד, רחוק ומבודד מכולם, אך לא עוזבת לפני שהיא שולחת מבטים למתיאו.
״נראה לי שהיא רוצה שתתחיל איתה.״ אני מגחכת אחרי שהיא עוזבת.
״זה לא יום המזל שלה כנראה.״ הוא אומר ואני מנענעת את ראשי בחיוך חושף שיניים. ״מעניין מתי תרד מהענן.״
״אני ירד בשביל דבר אחד,״ הוא אומר ונשען קדימה עד שפיו נמצא קרוב לאוזני ולוחש, ״וזה בשביל לגרום לך לגמור עם הלשון שלי.״
אני מאדימה בשנייה ומיד מסתכלת עליו בהבעת הלם. ״אנחנו באמצע מסעדה, אתה מנסה לגרום לי לאבד את התיאבון?!״
הוא מצחקק בתגובה והמלצרית שלנו מגיעה לשולחן ומגישה לנו תפריטים. גם היא כמובן לא מפספסת את ההזדמנות ושולחת מבטים למתיאו עם חיוכים לבביים.
אני נאנחת בחיוך ופותחת את התפריט, מופתעת לגלות שבראש התפריט רשום שהמסעדה כשרה.
״זכרתי שאכלת מקדונלדס כשר כשעוד היית בחדר הישן אז העדפתי לא לקחת סיכון עם מסעדה לא כשרה.״
״תודה על ההתחשבות.״ אני מחייכת והוא מזמין לנו יין בנתיים.
״איך גדלת בתור יהודיה?״ הוא מתעניין אחרי שהוא מוזג לשני הכוסות שלנו יין אדום יבש.
״בעיקר שמרתי על שבת ועל כשרות.״ אני אומרת ומרגישה צביטה בלב שבזמן האחרון לא יצא לי לשמור כמו שצריך.
״מה זה אומר שבת? איך בדיוק שומרים אותה?״
״לא רואים טלוויזיה, לא משתמשים בטלפון ולא מדליקים אש. בין היתר כמובן.״ אני לוגמת מהיין ומתפעלת מהטעם.
״הלוואי והייתי יכול להרשות לעצמי יום כזה בשבוע.״ הוא מגחך ואנחנו חוזרים לתפריטים כדי להזמין את המנות.
בסופו של דבר, אני הזמנתי רביולי ברוטב אלפרדו ומתיאו הזמין כל דבר בתפריט שנראה לו שאני אוהבת ואוכל לחלוק איתו.
״היית בזוגיות פעם?״ הוא שואל אחרי שהמלצרית עוזבת והמנות שלנו מגיעות לשולחן.
״כן.״ אני מהנהנת בזמן שהוא מעמיס את הצלחת שלי. ״פעם אחת, שנה אחת, בגידה אחת.״