בלתי שבירה

פרק 49

מתיאו
״אנחנו יוצאים לפעולת נקמה קשה היום.״ אני אומר לכל היושבים סביב שולחן העבודה. ״המטרה היא להבעיר את הרחובות ולהעביר מסר ברור מאוד.״
כולם מקשיבים בהתעניינות ורושמים לפניהם דגשים להערב.
״קיבלנו מידע אמין שהרוסים יוצאים לחגוג היום. קודם כל, נהרוס את החגיגה ונשרוף את בתי העסק שלהם. אחר כך, ניסע למקום החגיגה ונשרוף גם אותו.״ אני אומר בקול נוקשה ומדגיש. ״והכי חשוב, להימנע מלרצוח חפים מפשע.״
כולם מהנהנים לחיוב. ״משוחררים להתאמן.״
אחד יוצא אחרי השני ולאחר שכולם יצאו איב נכנסת למשרדי בפרצוף מהוסס. ״מה קורה היום?״
״אנחנו יוצאים לפעולה בערב.״ אני עונה ומושך אותה אליי, מלטף את ישבנה ויורד לירכה.
״תשמור על עצמך מתיאו.״ היא מתיישבת על ברכי ונושקת לי ברוך. ״שלא תעז לחזור לי בחתיכות.״
״אני אוהב אותך.״ אני חוזר לנשק אותה. ״ובא לי לזיין אותך על השולחן הזה.״
היא מתפרצת בצחוק. ״תפסיק כבר כל הזמן לחשוב על זה.״
״להזכירך לא הסתכלת עליי שלושה חודשים.״ אני מלטף את מותנה וצוחק.
״אם תחזור בחתיכה אחת היום אחשוב על פיצוי הולם.״ היא קורצת בהתגרות.
״איך את מרגישה?״ אני שואל בדאגה.
״עדיין כואבת לי הבטן.״ היא מחזיקה בבטנה וקמה ממני.
״עוד כמה דקות הרופא צריך להגיע.״ אני אומר והיא מהנהנת בחיוך קטן בזמן שהיא יוצאת מהמשרד.
בזמן שאני עובר על המיילים ואוסף עוד קצת מידע, הרופא שהזמנתי לאיב נכנס למשרדי ומתיישב מולי. היא התלוננה כבר כמה פעמים שיש לה כאבי בטן חזקים ואני רוצה להאמין שלא מדובר בפגיעה של משהו פנימי מהמכות שהיא קיבלה.
״מה שלומך דוקטור?״ אני קם מכיסאי ולוחץ את ידו.
״בסדר, תודה.״ הוא מחייך בנעימות ואני מוביל את שנינו לחדר השינה שלי ושל איב.
איב יושבת על המיטה ומשחקת באצבעותיה. ״נעים מאוד.״ הרופא מתקדם לעברה ולוחץ את ידה בנימוס. ״אני קרלו, הרופא שיבדוק אותך היום.״ היא מחייכת לעברו ולוחצת את ידו בחזרה.
״אז מה בדיוק הבעיה, ספרי לי.״ הוא מתיישב על הכיסא ממול.
״לאחרונה יש לי כאבי בטן חזקים.״ היא עונה בקצרה.
״אוקיי, אולי אכלת משהו לא טוב?״ הוא פותח מחברת ורושם.
״אני לא חושבת שמדובר באוכל.״ היא מחזירה.
״היית בלחץ ממשהו שקרה לאחרונה?״ הוא מתעניין.
״כן.״ מבטה יורד לאצבעותיה ומיד מורם ומפגין ביטחון עד כמה שניתן. ״חטפו אותי ועברתי אונס והתעללות.״
מבטו של הרופא מיד עולה אליי ואני מתמלא בעצבים כשאני נזכר במה שאיב עברה.
״טוב, בואי תורידי את החולצה ואבדוק אותך.״ הוא מחזיר את מבטו אליה בזמן שהיא מורידה את החולצה ונשארת בחזיה.
החבלות כבר כמעט ונעלמו מגופה ומה שנשאר זה שתי צלקות קטנות בבטן.
״הכו אותך בבטן?״ הרופא מרכיב את משקפיו ומסתכל מקרוב.
״גם.״ איב עונה ביובש ובאדישות.
״את לוקחת כדורים באופן קבוע?״ הוא מסיר את משקפיו ואיב לובשת את חולצתה בחזרה.
״גלולות.״ היא מסתכלת עליי ומחזירה אל הרופא את מבטה.
״טוב,״ הוא מחזיר את העט לכיס חולצתו. ״מעכשיו את מפסיקה לקחת כל כדור אם זה לא משככי כאבים. מחר אם תוכלי להגיע למרפאה שלי כדי לעשות בדיקת אולטרסאונד בטן זה יהיה מעולה.״
״נשתדל.״ אני עונה בשמה.
״בכל מקרה, אני לא רואה משהו חיצוני שדורש תשומת לב.״
״תודה דוקטור.״ איב מודה לו בנימוס והוא נפרד מאיתנו בחיוך.
״אז לא יהיה פיצוי הולם היום בערב?״ אני אומר במטרה להקליל את האווירה.
״אתה בלתי יאומן.״ היא מתפרצת בצחוק ונשכבת על גבה.
״לא אהבתי את איך שהרופא בדק אותך.״ אני מטפס מעליה ונובר בצווארה. ״אני לא מסכים לאף אחד לראות אותך עירומה חוץ ממני.״ אצבעותיי מתעסקות בחולצתה.
״אממ,״ היא פולטת גניחה קטנה למגע אצבעותיי על עורה. ״אולי פעם הבאה תביא רופא חתיך יותר.״
״מתיאו, כולם מוכנים ליציאה.״ קולו של אנחל בוקע מהקשר.
״פאק.״ אני מתרומם מעליה והיא צוחקת בתגובה. ״כנראה שגם לפעולה הזו תלך עם ביצים כחולות.״
״אל תדאגי, אטפל בך יפה כשאחזור.״ אני מחייך ויוצא מהחדר לכיוון הדלת הראשית.
כולם חוגרים עליהם את חגורות הנשק ומסודרים בטורים.
״קדימה, יוצאים לדרך.״ אני מחווה בראשי לעבר הרכבים וכולם יוצאים יחד עם הקבוצות שלהם לעברם.
אנחנו מתחלקים לאיזורים והצוותים שלי ושל אנחל נוסעים ישירות למועדון של הרוסים.
אני ואנחל נשענים על הרכבים ומעשנים סיגריה בזמן שאנחנו מחכים לאישור מהצוותים האחרים שהכל מתנהל כשורה.
ברגע שאחד הצוותים עולה בקשר ומאשר, אנחנו דורכים את הנשקים ונכנסים למועדון.
יריות נשמעות מכל עבר ודם ניתז לכל כיוון.
הצוותים חוברים אלינו אחרי חצי שעה בערך וקרב היריות הולך ונהיה עוצמתי יותר.
״תשאירו כמה מהם בחיים.״ אני פוקד בקשר וממשיך לירות צרורות של כדורים לעברם.
אחרי שהמצב נרגע, אנחנו מרימים כמה מעולפים לבגאז׳ ושורפים את המקום כשקול הסירנות הולך ומתקרב.
״תתלו אותם ותשאירו אותם רק בתחתונים.״ אני פוקד על הצוות כאשר אנחנו מגיעים לאחד המחסנים שלנו.
אני מדליק סיגריה נוספת ומחכה עד שהם יתעוררו.
״אז מה המטרה עכשיו?״ אנחל שואל אותי. ״הרי כבר הרגנו את הבכירים כשחילצנו את איב.״
״ואתה מאמין שתוך שלושה חודשים הם לא מינו מישהו למנהיג חדש?״ אני עונה באדישות ושולח הודעה לאיב שהכל בסדר.
״הבנתי.״ הוא מהנהן ושיעולו של החייל האמצעי מסב את תשומת ליבנו אליו.
״בוקר טוב.״ אני אומר ומכבה עליו את הסיגריה.
הוא מסתכל על כולנו ופוער את עיניו בהלם. כנראה לא האמין שנבחר בו כקורבן.
״אני לא עשיתי כלום.״ הוא מתאפס ומנסה להישאר אדיש.
״גם אני לא.״ אני אומר בציניות ומחייך. ״לפחות עדיין לא.״
״מה אתה רוצה?״ הוא שואל ופחד משתקף בעיניו.
״שתשתף איתי פעולה.״ קולי ברור ותקיף. ״או שתסיים כמו שני אלה.״ אני מחווה בראשי לעבר השניים מצדדיו.
״הם לא מתים.״ הוא מגחך. ״אל תנסה לעבוד עליי.״
אני שולף אקדח ויורה בראשם של השניים. ״עכשיו הם כן.״
״אתה לא תוציא ממני כלום.״ קולו תקיף וגבוה.
״קודם כל,״ אני מחזיר את אקדחי למקומו ומוציא סכין במקום. ״אני מציע לך לדבר בכבוד ולהנמיך את הטונים.״ הסכין מטיילת על פלג גופו העליון, יוצרת שריטות.
״אתה לא מפחיד אותי.״ הוא צוחק ואני תוקע את הסכין בירכו.
צרחה בוקעת מגרונו והפעם אני זה שצוחק. ״כבר לא כל כך מצחיק נכון?״
״תשחרר אותי!״ הוא צועק בכאב.
״חבל דווקא חשבתי לחתוך פיסה אחר פיסה עד שהרגל שלך תשחרר ממקומה מה דעתך?״
האימה נשקפת בעיניו והוא מקיא למשמע דבריי.
״תתחיל לדבר, מי הבוס שלכם?״ אני מסובב את הסכין בין אצבעותיי.
״אין לנו בוס.״ הוא אומר ברעד.
״תשובה לא נכונה.״ אני דוקר אותו שוב בירכו.
עוד צרחה רועמת נשמעת מגרונו. ״קדימה.״ אני מזרז אותו.
״אין לנו בוס קבוע.״ הוא מייבב בבכי. ״כל אחד שנכנס לתפקיד לא נשאר בחיים.״
״אין דבר כזה.״ אני שוב דוקר אותו בירכו, כבר מתחיל ליצור חתך רוחבי ועמוק. ״מי נותן לכם פקודות?״
״לא יצאנו לאף פעולה מאז שחטפו את אשתך, אף אחד לא רוצה את התפקיד הזה כבר.״ הוא מתחיל להכחיל ולאבד הכרה.
״מתיאו יכול להיות שהוא צודק.״ אנחל קוטע אותי.
אני יורה בראשו ומחזיר את האקדח לחגורת מכנסיי. ״תשרפו אותם ואל תשאירו עקבות.״
אני מעשן סיגריה נוספת ונוהג חזרה הביתה כשבגדיו ספוגים בדם.
״אתה בסדר?״ איב מקבלת את פניי וסורקת את גופי.
״הדם לא שלי.״ אני מלטף את פניה ונושק לשפתיה ברוך.
״לך תתקלח ונדבר?״ היא מעניקה לי את חיוכה היפה.
״אני רוצה קודם לאכול.״ אני סורק את גופה בזימה. היא לובשת כותונת סאטן קצרצרה ושיערה החום פזור על כתפיה בטבעיות.
״אתה רוצה שאכין לך משהו?״ היא שואלת בהתעניינות.
״כן.״ אני אומר ולוחש באוזנה בטון הכי סקסי. ״אותך, על המיטה שלי.״ צחוק מתפרץ ממנה והיא מנידה בראשה. ״כנראה שהייתה פעולה טובה.״
אני נכנס להתקלח ומקרצף את כתמי הדם מגופי. היום אני רוצה לשקוע בתוך איב, להירדם כשאני בתוכה.
אני יוצא כשמגבת בלבד עוטפת את מותניי ומוצא את איב בחדר הארונות, מסתכלת על בגדיה ומתלבטת.
״את לא צריכה ללבוש כלום.״ אני נעמד מאחוריה ונושק לכתפה.
״ומי אמר שזה לכבודך?״ היא זורקת לי עקיצה תוך כדי שהיא מסתובבת ואני כולא אותה בין זרועותיי.
עיניי נעוצות בשפתיה ואני מרסק את שפתיי על שלה, מחדיר את לשוני עמוק וגורם לה להיאנק אל תוך פי.
אני מעיף ממנה את הבגדים וממני את המגבת ומרים אותה כך שרגליה מקיפות את גבי התחתון.
״רגע מתיאו,״ היא מתנשמת מחוסר אוויר כשאני משכיב אותה על המיטה. ״אני בלי גלולות.״
״מעולה,״ אני אומר כשפי יונק אליו את אחד משדיה. ״היום אנחנו עושים ילד.״
היא צוחקת ומקמרת את גבה כשאני שותל שביל של נשיקות בדרך לבטנה התחתונה.
״רגע,״ היא שוב עוצרת ומתרוממת על מרפקיה. ״אתה באמת רוצה ילד?״ מבטה מרצין.
אני מתרומם ומכוון את איברי אל פתחה. ״רק ממך.״ אני לא נותן לה אפשרות להגיב וחודר אליה בעוצמה.
היא גונחת ומאגרפת את קצוות הסדין בידיה. ״ אלוהים!״
אני מאט את הקצב ונותן לה להרגיש אותי בכל סנטימטר ממנה, להרגיש שאני עושה איתה אהבה.
אגודלי משפשפת את הדגדגן שלה בעדינות מייסרת עד שקירות איברה נסגרים על איברי והיא גומרת בצעקה.
אני ממשיך לחדור וגומר בתוכה כששנינו מתנשפים.
״היום אני ישן בתוכך.״ אני מתהפך על גבי והופך אותה כך שהיא עליי וראשה שעון על חזי.
צחקוק קטן ועייף נפלט ממנה והיא מרימה על שנינו את השמיכה ונרדמת.
זכיתי באישה שהיא כל העולם שלי, עכשיו אזכה גם בתינוק.

סוף!