בלתי שבירה

פרק 16

איב
זה שאני סתומה, לא חדש לי במיוחד, אבל אני לא סתומה עד כדי כך כדי ללכת עם מתיאו ולגרום לרוסים להרוג אותי. זה שאני לא מפחדת מהמוות לא אומר שאני מחפשת אותו בכל הזדמנות.
אם מתיאו כל כך רוצה להיפטר ממני, שישחרר אותי מפה ואני כבר אדאג לשאר. הוא לא חייב לגרום למותי כדי שאצא לו מהחיים.
אתמול החלטתי לוותר על האגו ולישון בחדר שלו, במיטה שלו, לצאת מהמרחב הפרטי שלי נטו בשבילו, כי הרגשתי שהוא היה צריך מישהו שיהיה שם בשבילו אחרי המוות של דנילו. אבל מה זה שווה אם הוא אפילו לא מעריך ומתכוון להיפטר ממני?
אני מתיישבת בשילוב רגליים על המיטה ומגוללת בכל מיני אתרים, מוסיפה בגדים לעגלות ומשלמת בעזרת הכרטיס שמתיאו נתן לי.
בזמן שאצבעי לוחצת על פריטים נוספים, הראש שלי עסוק במחשבות אחרות. אני מתגעגעת למשפחה שלי ולחיים הרגילים והמשעממים שלי. כל הזמן לא הערכתי נכון את השגרה הרגילה והפשוטה, תמיד חיפשתי אקשן בכל דבר או איך להפוך הכל למסובך מדי. עכשיו כשהכל מסובך ומלאך המוות פוגש אותי כל יום, אני מבינה כמה זה קשוח. אני לא מפחדת, בחיים לא פחדתי, אבל אני לא רוצה את השגרה הזו. אני רוצה את הבית הפשוט עם המשפחה הפשוטה והחיים הפשוטים, זה היה פותר לי את כל הבעיות שיש לי עכשיו.
אני נזרקת לאחור ובוהה בתקרה, חושבת על דרכים לצאת מפה וכמה שיותר מהר. מתיאו לא מפגר, הוא בטח חסם לי את הטלפון לשיחות מסוימות ולחייג לאימא שלי זו לא אופציה בכלל, במיוחד כששניה לפני כן אמרתי לה שאני נהנית בטירוף וחורשת את ניו יורק.
אני מחליטה בכל זאת לנסות לחייג ל-991 אך המספר מיד נחסם, כמו שחשבתי, הוא לא היה מסתכן בזה.
הדלת נפתחת ומתיאו נכנס. אני מניחה את הטלפון והכרטיס על המיטה ומתחילה לצעוד לכיוון הדלת.
״איב.״ מתיאו תופס את זרועי בידו ומונע ממני להתקדם.
״תשחרר אותי עכשיו!״ אני צועקת ומנסה להשתחרר מאחיזתו.
״מה יש לך?״ הוא תופס בשתי כתפיי ומקבע אותי למקום.
״אם אתה כל כך רוצה להיפטר ממני, אתה לא צריך לחכות למחר ולתת לרוסים לעשות את זה!״ אני מניפה את ברכי ופוגעת באיברו, גורמת לו לשחרר אותי ובורחת לחדר הקבוע שהיה לי, זה שהוחזקתי בו כשהגעתי לכאן.
״את מוכנה להסביר לי מה קורה?!״ מתיאו פותח את הדלת בתנופה ושואג בכעס עד שהאחוזה רועדת. 
״אתה חושב שעשו אותי באצבע?!״ אני צועקת חזרה. ״אבל אני התמימה שחשבתי שאם אעזור לך עם הרעיון לא תשתמש בו נגדי!״
״איב על מה את פאקינג מדברת?!״ הוא תופס בראשו בעצבים.
״אני לא נשארת פה ואני נשבעת לך שאם תעצור אותי אני אדפוק לך ברך לביצים עד שתהיה עקר!״ גופי רועד מהסערה שאני נמצאת בה.
״תעשי מה שאת רוצה אחרי שתסבירי לי למה את נסערת כל כך!״
״למה אתה צריך אותי מחר בבית זונות?״ אני מניחה את ידיי על מותניי בעצבנות.
״כי הרוסים מחפשים אותך והם לא ינוחו עד שיהרגו אותך.״ הוא עונה בנימה נינוחה יותר ואני מרגישה איך העצבים עולים לי לראש.
״אז אתה מביא אותי אליהם במגש מצופה זהב?״ אני צורחת.
״נראה לך שאני אתן להם לגעת בך?!״ הוא שואג בחוסר אמון כשההבנה מגיעה לראשו.
״אז למה אתה צריך אותי מחר?!״ אני ממשיכה באותו טון.
״כי אם אשאיר אותך פה הם יבואו לפה!״ הוא עונה כאילו שזה מובן מאליו. ״ואני לא יכול להגן עלייך אם אני שם!״
ההלם שמגיע לגופי מתשובתו מותיר אותי חסרת מילים.
״עכשיו נרגעת?״ הוא נושם עמוק וחוזר לטון הרגוע יותר.
״אם היית מסביר הכל מההתחלה לא הייתי צריכה להירגע.״ אני עוקצת אך נימת קולי רגועה יותר.
״אם היית סומכת עליי לא הייתי צריך להסביר כלום.״
״תזכיר לי מי אתה שאני אמורה לסמוך עלייך?״ אני מתקדמת אליו עד שמרחק גפרור מפריד בינינו ויוצאת מהחדר, משאירה אותו שם לבדו.
הדופק שלי עדיין חזק ומהיר כל כך בגלל הויכוח המפגר הזה, הוא יכול לחלום שאבוא איתו לבית זונות. אשיג לעצמי נשק ואגן על עצמי, במילא לא יכולתי לסמוך על אף אחד אחר.
״איב, המשלוח שלך הגיע.״ עובדת המשק החייכנית מודיעה לי ומובילה אותי לחדרו של מתיאו.
אני נכנסת בעקבותיה ורואה את כל השקיות על הרצפה.
״את צריכה עזרה?״ היא שואלת בחביבות.
״תודה, אסתדר.״ אני מודה לה בחיוך חמים ומתיישבת על הרצפה לצד השקיות, מתחילה לפרק אותן ולהוציא את תכולתן.
בזמן שאני מקפלת את הבגדים על המיטה, מחשבות על מחר מתחילות להתרוצץ במוחי. לא אצליח להתגבר על כולם גם אם יהיו לי שני אקדחים. האגו שלי גדול מדי כדי להודות שטעיתי אבל כשאני מחברת את הדברים בראשי, אני מגיעה למסקנה שלהישאר פה בזמן שכל הגברים בבית זונות, באמת נשמע רעיון לא טוב. לא אכפת לי, מצידי שיביא עוד צוות משיקגו שישמרו פה.
הדלת נפתחת ומתיאו נכנס לחדר, מעיף אליי מבט זריז ונכנס לחדר המקלחת מבלי לומר מילה.
עוברות עשר דקות ודלת חדר המקלחת נפתחת, האדים אופפים את מתיאו ומגבת עטופה על מותניו.
אני מסתכלת וסורקת את גופו מלמטה למעלה, פוגשת בפניו וחיוך זימה קטן מתפשט על פניו.
לא הגיוני שהגבר הזה כל כך סקסי למען השם, קשה לכעוס עליו כשהוא נראה ככה.
האודם מתפשט על פניי כשאני מגלה שהבחין בכך שבחנתי אותו ואני מרימה שמלה מנוצנצת בצבע שחור באוויר שתחצוץ בינינו.
צעדיו מתקרבים עד שהוא נעמד קרוב כל כך ואפילו השמלה לא מצליחה להסתיר אותו. ״אלה הבגדים שהזמנת?״
״יש בעיה?״ אני מתגרה בו.
״רק בעיה אחת?״ הוא אומר ומרים את השמלה מידיי, פורש אותה מולו. ״השמלה הזו קצרה מדי, היא לא תצליח לכסות רבע ממך.״
״אתה חושב?״ אני ממשיכה בטון המתגרה.
״אני בטוח.״ הוא מאשר בתקיפות.
״מעולה, אז אותה אלבש מחר בערב.״ אני אומרת בחיוך מזויף ומבחינה איך העצבים שלו מתחממים.
״אל תעצבני אותי.״ הוא מזהיר. ״תסתובבי עם השמלות האלה כשאת איתי, לא ליד כל העולם ואשתו.״
אני חוטפת את השמלה מידו ונכנסת לחדר המקלחת כדי למדוד אותה.
עוד נראה אם הוא רוצה שאבוא איתו לבית זונות הזה מחר.
אני פותחת את הדלת ורואה אותו פורש עוד כמה מהשמלות שהזמנתי ומזדעזע כל פעם יותר מהפעם הקודמת.
״איב את זורקת-״ הוא מסתובב לכיווני והמילים נעלמות. רק עיניו בוערות בתשוקה.
אני מענטזת לעבר המראה הארוכה בחדר הארונות ורואה מהמראה כמה הוא מתאפק לא להתנפל עליי. המטרה הושגה.
״אני חושבת שעקבים שחורות גבוהות ישלימו את המראה. מה דעתך?״ אני מחליטה להתגרות בו עוד קצת ומחליקה את ידיי על גופי בחושניות.
״תאמיני לי שאת לא רוצה לשמוע את דעתי.״ הוא מניח יד על איברו ומסדר את הזקפה הבולטת.
אני מחייכת וחוזרת לחדר המקלחת, פושטת ממני את השמלה ומחזירה על גופי את החולצה הענקית של מתיאו.
״את לא לובשת את השמלה הזו מחר.״ הוא קובע בתקיפות.
״לא אהבת אותה?״ אני משחקת אותה לא מבינה.
״בגלל שאהבתי אותה היא לעיניי בלבד.״
״מה אתה אומר?״ אני מגחכת בזלזול.
״תני לי סיבה אחת טובה שבגללה תלבשי אותה.״
״היא סקסית ואם אבוא איתה לבית זונות זה בטוח ימשוך את הרוסים.״
״אני דווקא חושב שהשמלה הזו תעכב אותנו.״
״תעכב?״ אני שואלת בחוסר הבנה.
״אם אראה אותך עוד פעם אחת עם השמלה הזו, אקרע אותה ממך ואזיין אותך כאילו אין מחר.״ הוא אומר בפשטות ויוצא מהחדר.