בלתי שבירה

פרק 25

מתיאו
איך כל פעם אני לא מצליח להגן עליה? איך על מאה חיילים אני מצליח להגן ועל בחורה אחת לא?
כשהצלחנו להשתלט על הרוסים והפעולה הסתיימה בהצלחה, שמחתי שאיב לא הייתה צריכה לצאת מהמרתף ולהכנס למרכז העניינים.
מסתבר שפספסתי את אחד מהם והוא הצליח לפלוש לתוך האחוזה.
כמה שאנסה להסביר איך הלב שלי נעצר כשראיתי אותה עומדת שם עם הסכין הנעוצה בבטנה, אף אחד לא יצליח להבין את ההרגשה.
חשבתי שאיבדתי אותה הפעם. ידעתי שהיא חזקה, אבל היא איבדה כל כך הרבה דם שהייתי בספק אם היא תצליח לשרוד עד שהרופא הגיע.
אני מסתכל עליה ישנה והלב שלי נצבט, אולי מהניסיון להבין איך אני אמור לשמור ולהגן עליה.
ידי מלטפת את פניה בפעם האחרונה לפני שאני יוצא מהחדר והולך לכיוון הגברים. הגיע הזמן לטפל בבן זונה האמיץ.
״מה מצבו?״ אני שואל את אנחל.
״הוא עם דופק. אני מניח שהוא אמור להתעורר בקרוב.״
״יופי, נחזיר אותו עם מסר מאוד ברור.״
״איך איב מרגישה?״ אנחל שואל בדאגה.
״היה קשה אבל היא ישנה עכשיו.״
״היא לא מתה הכלבה?״ הרוסי מתעורר והדבר הראשון שהוא פוגש בו זה אגרוף לבטן שגורם לו להתקפל.
״מאיפה האומץ להכנס לפה?״ אני מניד את ראשי בחוסר אמון.
״אל תדאג עוד יהיה לי אומץ לזיין את הבחורה שלך.״ הוא אומר ואני מתפוצץ מעצבים ובועט בבטנו פעם אחר פעם עד שהוא מייבב.
״חבל,״ אני מרים אותו מהחולצה. ״דווקא רציתי להשתעשע איתך לפני שתפגוש את הגיהינום.״
״אני אשמור לך מקום ליד.״ הוא מחייך כשפניו חבולות ומוכתמות בדם. ״אתה לא שונה ממני.״
אני צוחק בקול למשמע דבריו. ״אני אמיץ אבל חכם, בגלל זה אנחנו שונים. אתה נכנסת למלכודת ולא ברור לי איך חשבת שתצא מפה בחתיכה אחת.״
הוא צוחק בכאב ואני שולף את האקדח ויורה בראשו.
״תשלחו את הגופה לאיגור עם פתק יפה ומזהיר.״
אנחל מהנהן ואני מנער את ידיי לפני שאני יורד במדרגות ואומר לצוות המשק של הבית שינקו את מרחץ הדמים שיש למעלה.
״להכין לך קפה?״ חואניטה שואלת בחיוך ואני מהנהן בחיוב.
הלוואי והייתי מסוגל לחייך כל הזמן כמו הבחורה הזו.
היא מגישה לי אספרסו קצר וצלחת עוגיות, אני שותה את האספרסו במהירות ועולה חזרה למעלה כדי להתקלח.
אני פותח את זרם המים ונעמד תחתם, נותן למים לזרום במורד גופי ולשטוף ממני כל טיפת דם.
אני אוהב את החיים שלי, מת על האדרנלין שמעיף אותי למעלה כל פעם. אבל שונא שאנשים תלויים בי.
כל חייל שמתגייס ומצטרף לכאן, יודע שחייו תלויים בו נטו. אם הוא יהיה מספיק חכם, הוא יינצל. אם לא, קיים סיכוי שהוא ימות.
כמובן שכל אחד פה יתן את הכל וישים את חייו כדי להציל את האחר, אבל כולם מודעים שקיימת אופציה שלא נספיק לעזור והם ימותו.
איב לא שייכת לעולם הזה, היא לא מכירה כמה הוא מכוער ולכן אני מרגיש שאני תמיד צריך להגן עליה. אני רוצה את זה.
אני עוטף את מותניי במגבת ויוצא לחדר הארונות, לובש בוקסר שחור ומכנס ג'ורדן אפור.
״אתה יכול לעזור לי לקום?״ איב שואלת בעייפות ומנסה להתרומם.
״בטח.״ אני ממהר אליה ועוזר לה לקום. ״איך את?״
״כואב לי.״ היא מנסה להתרומם למצב עמידה. ״אבל יהיה בסדר.״
״אין לי ספק.״ חיוך נשקף על פניי. ״את רוצה שאני אעזור לך להתקלח?״ היסוס נשמע בקולי.
היא מסתכלת עליי בבושה ואז על ידיה וגופה המוכתם בדם שכבר הספיק להתייבש.
״יש לי חומר שיוריד לך את זה.״ אני מוביל אותה לאמבטיה וברגע שהיא מתיישבת על כיסא האסלה אני הולך להביא את החומר.
״אני בסדר, נראה לי שאני יכולה להתקלח לבד.״ היא מצליחה להתרומם בקושי. ״רק תהיה בהאזנה אם יקרה משהו.״
״הזכוכית של המקלחון אטומה, אני אחכה לך פה.״ אני אומר ושופך קצת מהחומר על פד גזה.
״נחכה עם החומר לאחרי המקלחת, אולי הדם ירד עם הסבון וזהו.״ היא מתחמקת ממבטי ומתרוממת לכיוון המקלחון.
אני מניח את הדברים בצד ומתיישב על מכסה האסלה במקומה.
״תסתובב.״ היא מסתובבת אליי באיטיות.
״אין משהו שלא ראיתי.״ אני מחייך וכשהיא מבינה למה אני מתכוון, היא נאנחת ומנסה לפשוט מעליה את החולצה.
״את מוכנה לתת לי לעזור לך?״ אני קם ומתקדם אליה.
היא מסתכלת עליי ומרימה את ידיה כדי שאפשוט ממנה את החולצה. אני מוריד ממנה את החולצה ובו זמנית סוקר את גופה, מתאפק לא לחפון את שדיה ולטפל בהם היטב.
״קדימה מתיאו, אתה לא נמצא במוזיאון.״ היא אומרת בעצבנות.
״מה שבטוח, יש מולי יצירת אומנות עכשיו.״ אני מחייך בזדוניות והיא צוחקת ומיד מחזיקה באיזור הדקירה ונאנחת בכאב.
״אל תצחיק אותי, גם ככה כואב לי.״ היא מחייכת ואני כורע ברך לפניה ואוחז בחגורת מכנסיה.
״תאמיני לי אם לא היית פצועה..״ אני נושך את שפתי התחתונה ומוריד את שורט הפיג׳מה שלה באיטיות, מתעכב על כל סנטימטר בגופה.
״נו כבר.״ היא בועטת בי ואני מצחקק כשהיא שוב מחניקה את הכאב.
אני נוקש על קרסולה והיא מרימה את רגלה כדי להוציא ממנה את המכנס.
״זהו אני אסתדר.״ היא מתחמקת ואני מרים את מבטי אליה רגע לפני שאני קם בחזרה.
״את בטוחה שאת לא צריכה עזרה?״ אני מחייך בהרמת גבה.
״אתה מנסה לעשות לי כיפה אדומה?״ היא מצחקקת.
״אני מנסה לעזור לך.״ תמימות מזויפת נוטפת מקולי.
״גם הזאב מכיפה אדומה ניסה לעזור לה, בסוף הוא טרף אותה.״
״אל תדאגי אני לא קניבל, לא אכלתי אנשים.״ אני ממשיך עם התמימות ומוסיף חיוך עקום.
״עם המבטים הרעבים האלה, אני לא סומכת עלייך.״ היא מחייכת ומסתובבת לכיוון המקלחון, מזכה אותי בהצצה לישבנה העגלגל והמעוצב. הזין שלי נדחק למכנסיי ואני מרגיש איך הביצים שלי עומדות להתפוצץ בכל רגע.
איב סוגרת את דלתות המקלחון ומסירה באנקות כאב את החזיה והתחתונים, זורקת אותם מבעד לדלתות ופותחת את זרם המים.
הגוף הסקסי שלה נראה מעומעם מבעד לזכוכיות המקלחון האטומות. התנועות שלה משפשפת את גופה בעזרת הספוג גורמות לי לרצות להתפשט ולהכנס איתה תחת זרם המים. אבל אני מחליט להתאפק ולקוות שהיא תצא מהר לפני שאני אצטרך להרגיע את האיזור.
כעבור עשר דקות, דלת אחת של המקלחון נפתחת למרווח קטן וראשה של איב מבצבץ מחוץ.
״אני צריכה לחפוף את השיער.״ היא אומרת בלית ברירה.
אני קם לעברה והיא מסובבת אליי את גבה בזמן שאני שופך מעט מהשמפו על כפות ידיי ומסבן את שיערה.
זו לא הפעם הראשונה שאני רואה את איב עירומה, אבל זו חד משמעית הפעם הראשונה שאני מתאפק כל כך בגלל בחורה. 
״את תהיי שלי.״ אני מבטיח לה בזמן שאצבעותיו יוצרות מסלול עם קצף השמפו לאורך גבה.
גופה נדרך והיא אומרת בגיחוך. ״כשתתעורר מהחלום תודיע לי.״
״הגוף שלך בוגד בך.״ אני מציץ קדימה והפטמות שלה מזדקרות.
״קר לי.״ היא מתחמקת. ״אני עירומה ועם שאריות מים על הגוף.״
״כל הזמן קר לך.״ אני צוחק ומנתק את אצבעותיי כשהן מגיעות לקצה ישבנה. ״אולי אני צריך להגביר את החימום.״
״אתה בנתיים צריך לצאת בחוץ עכשיו.״ היא פותחת את זרם המים והוא מתחיל לטפטף מלמעלה. ״אחר כך נדון על השינויים בבית.״
אני צוחק ויוצא בחוץ לפני שאצטרך מקלחת חוזרת.
כעבור עשר דקות בערך, דלת אחת של המקלחון נפתחת והיא שולחת יד כדי לשלוף את אחת המגבות ממתקן החימום.
היא נעמדת מולי, נוטפת מים, ומגישה לי מגבת נוספת כדי שאעטוף את שיערה הרטוב.
״אני אקרא לך אם לא אסתדר.״ היא מנסה לגרש אותי בעדינות.
״אני בטוח.״ הציניות נוטפת מקולי בזמן שאני מתקדם לעבר היציאה.