בלתי שבירה

פרק 15

מתיאו
אני פושט מעליי את המגבת, לובש את תחתוני הבוקסר החדשים ועולה למיטה לצד איב. מעניין למה היא החליטה לישון פה הלילה, ואני מוכן להתערב שזה לא בגלל שהיא החליטה להיות ילדה טובה ולהקשיב.
אני נשכב על הגב, ראשי מונח על ידיי המשולבות מאחור על הכרית ועיניי בוהות בתקרה.
״הכל בסדר?״ איב שואלת בנמנום ומסתובבת אליי חצי רדומה.
״הערתי אותך?״ אני שואל בהיסוס ומתהפך לצידה כך שעיניי מביטות בפניה היפות.
״המחשבות שלך העירו אותי.״ היא מחייכת בעייפות. ״תפסיק להיות כל כך מוטרד, הכל יהיה בסדר.״
״אני יודע.״ אני נאנח בתסכול. ״לא אתן ששום דבר יקרה לך.״
״תפסיק לחשוב עליי מתיאו.״ היא עדיין מנמנמת. ״תהיה גיבור של עצמך, לא של אף אחד אחר.״
אני מלטף את פניה והיא מרימה את ידה ומניחה אותה על ידי.
״אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך.״ אני הופך את היד ולוקח את ידי, משלב את אצבעותינו.
״אני בטוחה שהיית מסתדר.״ היא מצחקקת ומסתובבת חזרה לכיוון השני, נמצאת בגבה אליי ומשלבת את ידה השניה בשלי.
אני עוצם את עיניי ונרדם כשידינו עדיין אוחזות אחת בשניה.

קרני השמש חודרות מבעד לחלון ופוגעות בעיניי, גורמות לי לפקוח אותן ולהסתנוור מהמעבר.
אני מעיף מבט על איב שעדיין ישנה וקם לכיוון המקלחת.
הדמות שנשקפת מולי במראה לא נראית אני ומי שמכיר אותי יבחין בזה בקלות.
ידיי משפשפות את עיניי ואני פותח את ברז הכיור ושולף את מברשת השיניים מהמתקן, מורח עליה משחה ומצחצח את שיניי.
״בוקר טוב.״ איב נעמדת לצידי ודוחקת אותי עם ישבנה כדי שאעשה לה מקום בכיור. ״איפה יש מברשת שיניים?״ היא לא מחכה לתשובה ופותחת את הארון שמתחת לכיור, שולפת אחת ומורחת עליה משחה.
אני מחזיר לה דחיפה קטנה ויורק לכיור את המשחה, שוטף את הפה וזורק לה חיוך.
״בוקר טוב.״ אני אומר לאחר שאני מנגב את פניי במגבת.
״בן כמה אתה מתיאו?״ היא שואלת וגורמת לי לצחוק.
״מה זה קשור?״
״סתם תהיתי.״
״אני בן 30.״ אני מניד את ראשי בחיוך.
״אתה לא רוצה לשאול בת כמה אני?״ היא שואלת בסקרנות.
״אני כבר יודע.״ אני אומר ונזכר בתחקיר שביצעתי עליה כשרק הגיעה לפה. ״את בת 24.״
היא מסתכלת עליי בהפתעה ואני צוחק בזמן שעיניי סורקות את גופה וכשהן פוגשות בעיניה, היא מסתכלת עליי בגבה מורמת ובמבט חצי כועס חצי לא מבין.
״סתם תהיתי.״ אני חוזר על דבריה ויוצא לחדר הארונות.
״קחי את האשראי שלי.״ אני שולף מכיס החליפה התלויה על הקולב את הכרטיס. ״תעשי קניות של בגדים באינטרנט אני לא אוהב לראות אותך מסתובבת עם הבוקסרים שלי.״
״אני מכירה הרבה גברים שהיו מוכנים לראות אותי בבוקסר.״ היא מסתכלת עליי דרך המראה בחיוך מתגרה.
״אני מקווה שלאותם גברים יש משאלת מוות.״ אני מבהיר. ״שלא תביני לא נכון, אם הבית הזה לא היה מכיל כל כך הרבה אנשים, הייתי דורש שתסתובבי פה עירומה, בלי בוקסרים או חולצות ענקיות.״
היא מטה את ראשה אחורה וצוחקת. ״אתה ממש חי בסרט הא?״
אני לא עונה ומחייך לה את אחד מהחיוכיי היפים ששמורים לה בלבד.
היא לוקחת מידי את כרטיס האשראי ושולחת יד לכיס מכנסיי, שולפת משם את הטלפון שלה.
״בלי שטויות כן?״ אני מזהיר ותוהה איך היא ידעה שהוא עליי.
הדבר הראשון שהיא עושה ברגע שהטלפון אצלה הוא לחייג להוריה.
״אימא?״ היא שואלת בהיסוס בזמן שאני שולף חליפה מהארון ותופס אותה בוהה בישבני דרך המראה.
אני מניד את ראשי ומחייך בחוסר אמון בזמן שהן מדברות ואיב ממציאה כל סיפור אפשרי כדי לגרום לאימא שלה להסיר דאגה מליבה.
עיניי תופסות את עיניה של איב דרך המראה ואני מצליח לזהות בהן געגוע אך אף רגש אחר נוסף.
אני מסתובב וכורע ברך לפניה כשהיא מסיימת את השיחה ומסתכלת על הטלפון.
״איב.״ אני אוחז בסנטרה ומטה את ראשה לכיווני בעזרת אגודלי.
״אני בסדר.״ היא נושמת עמוק ומחייכת חיוך מזויף.
״אני סומך עלייך שכשתרצי לדבר תדברי איתי.״ קולי נינוח.
היא מהנהנת ואני מלטף את הלחי שלה בעדינות לפני שאני נעמד בחזרה ולובש את ג׳קט החליפה. ״אם את צריכה אותי אני בחדר העבודה.״
״מרטינז מה מצבנו?״ אני שואל בקשיחות כאשר הוא מתיישב מולי.
״העברתי את המסר.״ הוא מאשר. ״מחר בשעה 22:00 יהיה לילה משוגע בבית זונות וכולנו נהיה שם.״
״מעולה.״ אני מחייך בשביעות רצון. ״היום נפנה משם את כל הצוות ונדאג שימותו כמה שפחות חפים מפשע מחר אוקיי?״
״שום בעיה.״ מרטינז אומר וקם מכיסאו.
״תרכז את כולם פה עוד רבע שעה.״ אני דורש שניה לפני שהוא יוצא.
הוא מהנהן ועד שכולם מגיעים אני מנצל את הזמן ועובר על התכנית פעם נוספת כדי לוודא שלא יהיו תקלות.
״אני באמצע הזמנה מתיאו.״ איב עונה בקוצר רוח מוגזם כאשר אני מחייג אליה.
אני צוחק ומציץ בשעוני, נשארו חמש דקות עד שכולם מגיעים. ״תבואי לחדר העבודה עכשיו.״
הדלת נפתחת אחרי שתי דקות ואיב מתקדמת פנימה כשמבטה עדיין תקוע בטלפון. ״מה אתה רוצה?״
״שתראי את התכנית.״ אני תופס בידה ומושך אותה לידי.
היא מניחה את הטלפון על השולחן ומתכופפת קדימה כדי להביט בחלק המסומן במראה. הפעם היא גורמת לישבנה הסקסי להיתקע מול פרצופי. אני נושך את שפתי התחתונה ומתאפק לא לשלוח יד ולתפוס אותו חזק כל כך עד שהיא תצרח.
״אתה מתכוון לקום מתישהו ולהסביר לי איפה מיקמת כל צוות?״ היא שואלת בזמן שהיא סורקת את המפה בניסיון להבין משהו.
״אני דווקא מסתדר כאן עם הנוף.״ אני עוקץ בחיוך והיא מסתובבת אליי כשמבט כועס על פניה.
צחוק נפלט מפי ואני קם מכיסאי ומצטרף אליה.
״זוכרת איפה הבית זונות?״ אני שואל והיא מהנהנת, מצביעה על המיקום הנכון. ״יופי, אז הצוות שלי יתקוף מבפנים ועוד עשרה צוותים יקיפו את הבניין מהכיוונים השונים.״ אצבעי עוקבת אחר דבריי ומונחת על המיקומים שאני מדבר עליהם. ״עוד שני צוותים יהיו על המכוניות ועוד חמישה צוותים נוספים כהסוואה בסביבה.״
״מאיפה יש לך כל כך הרבה צוות?״ היא שואלת בסקרנות.
״ישלחו לי תגבורת מווגאס ושיקגו. חוץ מזה, יש מיונים כל הזמן ולכן הצוות הולך ומתרחב.״
״אני חושבת שאם יש לך אפשרות תתגבר את הכניסה האחורית וחלק מתוך הבית זונות, אולי באחד המסדרונות אם יש כאלה.״
״למה?״ אני מתעניין ומוסיף את הרישומים על המפה.
״יהיה להם קל יותר להתגבר על הכניסה האחורית כי מקדימה הם יהיו בשדה הראיה שלכם. נניח והם יכנסו מקדימה, יהיה לכם מספיק זמן לעכל את הסיטואציה ולפעול בהתאם גם אם תהיו שתויים מהערב ׳המטורף׳ שאתם מתכננים. כשהם יכנסו מאחור תהיה להם אפשרות לחורר אתכם ועדיין לא תשימו לב.״
״מיותר לציין שכולנו נהיה שקולים ואף אחד לא יגע באלכוהול.״ אני אומר את המובן מאליו.
״ברור, אבל הם לא יחשבו ככה כי הם חושבים שאתם באים להנות ולא לפעולת נקמה.״ היא מסבירה. ״אבל זה לא ייראה מוזר שאתם חוגגים ישר אחרי המוות של דנילו?״
״לא.״ אני עונה מיד. ״במאפיה אנשים מתים כל יום, נראה לך שנבכה על כל אחד?״
״איזה לב רחב יש לכם.״ היא אומרת בציניות.
אני צוחק ומוסיף רגע לפני שכולם אמורים להכנס. ״דרך אגב, את באה איתי מחר לשם.״
״כן בטח.״ היא צוחקת בהגזמה ומבהירה שזה לא הולך לקרות.
״אני אסביר לך אחר כך.״ אני אומר בדיוק כשכולם נכנסים והיא יוצאת מחדר העבודה וסוגרת אחריה את הדלת.