בלתי שבירה

פרק 33

איב
אין כמו נקמה מתוקה. כבר הרבה זמן לא הרגשתי טוב כמו שהרגשתי כשראיתי את הפרצוף של מתיאו כשהוא הבין למה הוא אזוק.
הייתי צריכה להביא מישהו ולהזדיין איתו מול הפרצוף שלו, זה בטוח היה מעצבן אותו יותר. אני מצחקקת לעצמי כשאני חושבת על מה מתיאו היה עושה לאותו המסכן.
בדיעבד, עשיתי את זה כדי להוכיח לו שהוא לא שולט עליי ושגם אם הוא החליט לא לתת לי לגמור אני אמצא דרך עקיפה ואעשה את זה.
אבל ראיתי עוד משהו באותו הזמן, העיניים שלו לא הפסיקו לבעור ואני עד עכשיו לא בטוחה אם זה היה מתשוקה, עצבים או משילוב של שניהם. מה שכן, המבטים האלה עזרו לי להגיע לאן שרציתי.
״על מה את חושבת?״ מתיאו קוטע את מחשבותיי כשהוא מתיישב לידי על הספה ונאנח קלות.
״על כמה האגו שלי נפוח עכשיו.״ אני מסתכלת עליו ומחייכת בגאווה.
הוא צוחק ומנענע את ראשו מצד לצד. ״העיקר את אומרת שאני שחצן.״
״אני צוחקת.״ אני פוגעת במותן שלו עם המרפק שלי. ״למרות שיש לך קטעים שאתה בלתי נסבל.״
״גם אני אוהב אותך.״ הוא ממשיך עם הצחוק ואני מצטרפת אליו.
״אחרי הקטע שעשית לי אני לא בטוחה אם להאמין לך.״
״איב זה היה שיעור קטן זה הכל.״ מתיאו אומר בנונשלנטיות.
״יש לך מזל שהחזרתי לך, אחרת לא היה סיכוי שהייתי נשארת פה.״
הוא שוב צוחק ונשען לאחור. ״למה?״
״כי לא הייתי מסוגלת להסתכל לך בעיניים מרוב שנאה.״
״יש לי רעיון.״ חצי חיוך נשקף על פניו. ״בואי נטוס לאיזה יעד שתרצי.״
״מה?״ אני מוודאת ששמעתי נכון.
״שמעת מה שאמרתי, תני לי לפצות אותך.״
״אני כבר לא בטוחה שכדאי לי לבלות איתך לבד.״ אני צוחקת ודואגת שהעקיצה תשמע היטב.
״איתי את הכי בטוחה.״ הוא קובע בקריצה. ״אז לאן את רוצה לטוס?״
״בכללי או עכשיו?״ אני מחליטה לזרום איתו אבל עדיין משאירה אותו על אש נמוכה ומשתדלת לא לתת לו לפתח ציפיות לגבי הטיסה.
״עכשיו.״ הוא נועץ את עיניו בעיניי וציפייה נשקפת בהן.
״אתה יודע כבר לאן אני רוצה לטוס.״ יש תקווה קטנה בליבי שהוא זוכר ולא אצטרך לבקש את זה שוב.
״חוץ מישראל.״ הוא ישר עונה וגורם לחיוך קטן לקפוץ אל פי.
מי אמר שגברים לא מקשיבים למה שאנחנו אומרות?
״הכי חשוב לי כרגע זה ישראל.״ אני מוחה. ״התגעגעתי למשפחה שלי ואם לא אבוא לביקור הם עוד יהיו עלולים להפתיע אותי פה.״
״נעשה דיל.״ הוא מציע. ״נטוס לישראל לביקור ואם המצב ימשיך להיות ככה רגוע, נמשיך משם ישירות ליעד אחר שתבחרי.״
״מוסכם.״ אני מושיטה את ידי ללחיצת יד בציניות. הוא מסתכל על כף ידי ואז עליי ועל עיניי לפני שהוא תופס אותה ומושך אותי אליו לחיבוק. ״לא זכור לי שהצעתי לך חיבוק.״ אני אומרת מבין צלעותיו הנמחצות ללחיי.
״לא זכור לי שאנחנו עושים את מה שאת רוצה.״ הוא צוחק ואני מצטרפת אליו בזמן שיד אחת שלו עוטפת אותי אליו והשניה משוטטת בטלפון בחיפוש אחר יעדים מעניינים.
תוך חמש דקות, אני ומתיאו החלטנו שטסים לישראל מחר בבוקר ומשם למלדיביים במטוס הפרטי שלו.
״לכי תארזי מזוודה.״ הוא מרים את ידו לצווארי ומושך את שיערי לאחור וגורם לנשימתי להיעצר לרגע. ״אני הולך לגייס צוות.״ הוא נושק לראשי וקם מהספה.
אני לא אשקר, מאז שהגעתי לכאן ועד עכשיו אני נמשכת למתיאו.
קודם כל חיצונית, הוא פשוט הדוגמה ליצירת הבורא בכל מובן שהוא.
איך שהוא מסתכל עליי, המבטים החודרים שלו לעיניי, הטיולים על גופי שהוא מבצע בעזרתן גורמות לי צמרמורות ופעימות לב חזקות.
רק ההתנהגות שלו אליי קצת טעונה שיפור אבל כמו שזה נראה כרגע, הוא בדרך הנכונה.
שלא תבינו לא נכון, אם זה היה כל בן אדם אחר, לא הייתי סולחת לו בחיים על מה שהיה. אבל בגלל שהחזרתי לו והייתי כל כך מרוצה מעצמי, הסכמתי לעצמי להבליג על זה.
אני מחייגת לאימא שלי ומבשרת לה שאני מגיעה מחר לביקור עם ידיד טוב שלי אבל אנחנו נשארים לזמן ממש קצר וממשיכים למלדיביים לעוד פרק זמן.
״ידיד טוב?״ היא שואלת ברמיזה למשהו מעבר.
״כן.״ אני אומרת בהתלבטות. ״נראה לי.״
היא צוחקת מבעד לקו הטלפון. ״אחרי שהוא יאכל את הדגים שלי ההגדרה הזו תשתנה אני מבטיחה לך.״
אני צוחקת ונזרקת לאחור על הספה. כל כך התגעגעתי למשפחה שלי. הם החולשה שלי, הם הנקודת תורפה שלי והם הסיבה היחידה שבגללם ארים ידיים ואמות מבלי להילחם לפני.
במשך רבע שעה היא מתחקרת אותי על ההמצאה של הידיד הטוב ומתפללת שמתיאו לא יעשה בושות.
״רגע הכי חשוב,״ היא נשמעת דרמטית. ״הוא יהודי?״
״חצי כזה, משהו עם האימא לא כל כך ברור.״ אני משתפת אותה.
״לא מדבר עברית?״
״ממש לא.״ אני מצחקקת. ״את היחידה שאני מדברת איתה בעברית.״
״אני מקווה שאת בוחרת את החברים שלך בקפידה גברת.״
״בטח, למדתי מהטובות ביותר.״ אני מחייכת לעצמי.
״אני לא יכולה לחכות כבר למחר, כדאי שאתחיל בהכנות.״ טיפה לחץ משולב בהתלהבות נשמע בקולה.
״ביי אימא, אוהבת אותך.״ אני מנתקת את השיחה ועולה כדי לארוז מזוודה עם כל מה שאני צריכה. רק שאין לי מושג לכמה זמן לארוז.

״סיימת?״ מתיאו נכנס לחדר השינה לאחר כמה שעות.
״כן.״ הוא מציע לי את ידו כעזרה ואני לוקחת אותה וקמה מהרצפה.
״התקלחת?״ הוא ממשיך בחקירה.
אני מהנהנת בראשי לחיוב והוא מתקרב, תופס את צווארי, מסניף אותו לאפו ונאנח בעונג. ״הריח שלך משגע אותי.״
״חנפן.״ אני מגלגלת עיניים בחיוך מובך.
״דיברת עם ההורים שלך?״ הוא מסתקרן בזמן שהוא מתרחק וסוקר את גופי בחיוך זדוני וקטן.
״כן.״ אני אומרת ומיד מוסיפה. ״חסר לך ואתה עושה בושות מחר, אתה תוכל לחלום שאני אטוס איתך למלדיביים.״
״מה זאת אומרת?״ הוא מרים גבה בחוסר הבנה. ״למה שאעשה בושות?״
״כי אמרתי להם שאתה הידיד הגיי שלי, אז אתה צריך להתנהג ככה.״ אני מחליטה קצת למתוח את הגבולות שלו ולעבוד עליו.
״מה אמרת?!״ הוא מזועזע מדבריי כמו שחשבתי. ״מאז שאת פה הביצים שלי כבר נהיות כחולות מרוב שאני מת לזיין אותך ואת אומרת להם שאני הידיד הגיי?!״
אני בולעת רוק בתגובה לדבריו אך מחזירה לו את האשמה. ״חבל מאוד, הייתה לך הזדמנות להרגיע את הביצים שלך ולזיין אותי אבל העדפת להתעסק בשטויות וללמד אותי לקח שלא באמת עזר.״
״אל תדאגי אני אעשה לך מחווה מתקנת.״ הוא מבטיח בערמומיות.
אני צוחקת ומנענעת את ראשי מצד לצד כשאני מבינה שמתיאו באמת חרמן, לא יודעת אם עליי או לא, אבל חרמן.
״אבל ברצינות, באמת אמרת להם שאני הידיד הגיי?״ הוא נאנח בתסכול ומגלגל את עיניו.
״סתם צחקתי.״ אני צוחקת בתגובה לאנחה שלו ועוד לפני שאני מספיקה להבין מה קורה, הוא מניף אותי מעל המיטה ומדגדג אותי עד שאני מרגישה שאין כבר טיפת אוויר בריאותיי.
״תעזוב אותי!״ אני משתוללת בידיו ומתגלגלת מצחוק.
״לא.״ הוא ממשיך ומחייך חיוך חושף שיניים בתגובה לצחוק שלי.
אני מניפה את רגלי ופוגעת בעדינות עם הברך שלי באיברו כדי שיהיה משהו אחר שיסיח את דעתו ואוכל להתחמק ממנו.
בזמן שהוא מקלל באיטלקית ותופס באיברו, אני מנצלת את ההזדמנות וחומקת מבין זרועותיו.
אני לא מספיקה להגיע רחוק ומדי והוא תופס במותניי ומסובב אותי אליו תוך כדי שהוא מרים אותי כך שרגליי נכרכות סביב מותניו וזרועותיי סביב צווארו כדי שלא אפול.
״את מוכנה להפסיק להתגרות בי?״ הוא מצחקק ומסתכל על שפתיי.
אני מרגישה את איברו מתקשה תחתיי ומיד עולים בי גלי חום.
הוא מרים את מבטו אליי ושנינו מקבעים את עינינו עד שהוא שוב מסתכל על שפתיי ונושך את שפתו התחתונה בתשוקה שניה לפני שהוא מסתער עליי ומרסק את שפתיי עד שפתיו.
בהתחלה אני לא מגיבה אליו מההלם אבל מיד אחר כך אני משחררת ומאפשרת ללשונו לחדור לפי ולחקור כל פינה בו.
״אני חושב שאני משתגע מהטעם שלך.״ הוא אומר מבין שפתיי ומיד אחר כך מצמיד את ראשי אליו עוד יותר ומעמיק את הנשיקה.
יש בנשיקה הזו משהו מעבר לסתם נשיקה. יש בה את כל הרגשות שצברנו אחד כלפי השני בשלושה ימים האחרונים. מרגישים את האכזבה והכעס בתוכה, רואים כמה אנחנו נסערים כששפתינו משתלבות בדיוק מושלם.
״אני מצטער על מה שקרה.״ הוא מצמיד את מצחו לשלי כששנינו מתנשפים וחסרי אוויר מהנשיקה הסוערת.
אני מחייכת אליו והוא נושק למצחי ארוכות, כאילו מטביע חותם.
מתיאו לא קונה אותי באמצעות מתנות. הוא יכול להביא לי גם את הירח אם הוא רוצה וזה לא יזיז לי. אבל השינוי באופי שלו, הדרך שבה הוא מדבר אליי והכבוד שהוא נותן לי, הם אלה שמושכים אותי אליו.