בלתי שבירה

פרק 22

מתיאו
אנחנו מגיעים למקום ומתמקמים עם הצוותים שלנו מסביב לבניין.
״הרוסים עוד דקה אצלכם.״ אלחנדרו, איש הקשר שלנו והאחראי על איסוף המידע, מדווח בטלפון.
״תהיו מוכנים.״ אני מודיע בקשר לכולם ודורך את הנשק שלי.
תוך פחות מדקה, שלושה רכבים של הרוסים עולים על המדרכה ודלת הרכבים נפתחת. הם מתחילים לצאת בזה אחר זה עם נשקים בכוננות ומתקדמים לעבר הכניסה האחורית. מזל שהקשבתי לאיב ותגברתי את הכניסה הזו יותר מהאחרות.
ברגע שהם נכנסים, אני מסמן לצוות שמולי לבדוק את הרכבים ולוודא שהם ריקים מחיילים.
לקח להם בדיוק שלוש דקות להבין שאין שום מסיבה הערב וירייה נשמעת מבפנים. אני עולה על גג המבנה ומתכונן לרגע שהם יצאו. הם יודעים שאנחנו מחכים להם, רק שהם לא יודעים איפה.
הם יוצאים עם שלל קללות ברוסית והצוות משמאל יורה ומוריד את אחד החיילים. מאותו הרגע, כולם מתחילים קרב יריות מטורף.
אנחנו מצליחים להקיף אותם מכל הצדדים, ככה שאין להם לאן לברוח.
״אל תהרגו את כולם.״ אני פוקד בקשר וממשיך לירות.
״אתה חושב שאנחנו מפגרים?״ אחד הרוסים תוקף אותי מאחור וכורך את זרועו סביב צווארי.
אני מנסה להשתחרר ללא הצלחה ובשניה האחרונה, לפני שאני חושב שאני מאבד הכרה, ידי נשלחת לחגורת הנשק שלי ושולפת ממנה סכין שנתקעת ישירות בירכו, גורמת לו להתקפל ולשחרר את ידו ממני.
״חתיכת בן זונה.״ אני יורה בירכו השניה ומטיח את הנשק בראשו, דבר שגורם לו להתעלף לפחות לשעה הקרובה.
״מתיאו, אנחנו יורדים עם אלו שחיים למקלט.״ אנחל מודיע לי בקשר.
״תשמרו מקום לעוד אחד.״ אני מחייך בסיפוק ומניף את הרוסי על כתפיי בזמן שאני יורד למקלט.
״לא השארתם עקבות נכון?״ אני מוודא כאשר אני מגיע למקלט וזורק את המעולף ממני.
״לא, כולם מתים.״ אנג׳לו עונה בסיפוק ומחווה בראשו לשלושה רוסים שכבולים בידיהם לשלשלאות ברזל המחוברות לתקרה. ״ובכל מקרה, שני צוותים שומרים בחוץ ומקיפים את המבנה.״
״אז ניגש לחלק הכיפי.״ אני מחייך ומתקדם לעבר החיילים הפצועים שהספיקו להתעורר. ״בוקר טוב חברים.״
״אתה חושב שתוכל להוציא מאיתנו מידע?״ אחד מהם צוחק בחוסר כוח בזמן שהוא מדמם מהכתף.
״אז ישר לשלוח אתכם לעולם הבא?״ ציניות נשקפת בקולי. לא אהרוג אותם עד שהם יסבלו כמו שצריך.
״תחסוך לעצמך.״ הוא אומר בגיחוך.
״אז יש לי רעיון.״ אני מחייך בערמומיות. ״אתם מכירים את המשחק שבע בום?״
״רעיון מבריק מתיאו.״ אנג׳לו מחזק אותי ושנינו צוחקים.
״יש מתנגדים?״ אני שואל בחוסר עניין, אף אחד במילא לא יצא מפה בחיים הערב. ״אני רואה שלא, אז נתחיל.״
״אפשר את הכבוד?״ אנג׳לו מבקש בתחינה מזויפת.
״בטח, רק שנעשה את זה יותר מעניין.״ אני אומר והוא ואנחל מביטים בי בסקרנות. ״כשנגיע לשבע, נשאל שאלה ואם הם לא יענו, יהיו לנו שבע דקות להתעלל בהם עד שנשלח אותם לגיהינום.״
״אהבתי את הקונספט.״ אנחל מוסיף ואנחנו מתחילים לספור עד שאנחנו מגיעים לרוסי שתקף אותי על הגג.
״מי הבוס שלכם?״ אני שואל באימה.
״אני לא יודע.״ הוא אומר בזמן שכולו נוטף זיעה מלחץ.
״תשובה לא נכונה.״ אני מציין ומסמן לשני חיילים מהצוות של אנג׳לו להתחיל לתקוף.
הם מתקרבים אליו עם שוט ואלות ומכים אותו במשך שבע דקות עד שאנחנו שומעים את הצלעות שלו נשברות והוא מאבד את ההכרה.
״נקווה שהוא יתעורר עד התור הבא עם התשובה הנכונה.״ אני מאיים ומנסה להשרות פחד באחרים.
אנחנו ממשיכים לספור ומגיעים לרוסי נוסף שלא מפסיק לרעוד.
״קר לך?״ אני מתקרב אליו ומתבונן בעיניו שקרובות לצאת מחוריהן מרוב פחד והיסטריה.
הוא לא מגיב וידיי נשלחות לידו ומרתקות אותה בזמן שעיניי חוקרות את אצבעותיו. ״מה אתה עושה?״ קולו השקט והרועד נפלט מפיו.
״מתלבט עם איזה אצבע להתחיל.״ אני עונה באדישות.
״מה אתה רוצה לדעת?״ הוא מתחיל לבכות ומשתין על עצמו.
״מי הבוס שלכם ואיפה הוא יושב.״
״דרישה קצת כבדה מדי.״ הרוסי השלישי מתערב.
ידי שולפת אקדח מחגורת הנשק שלי ואני יורה בראשו מבלי להתלבט יותר מדי. יש לי הרגשה שהרוסי הפחדן יתחיל לפלוט מידע בכל רגע.
״עכשיו אין לך הסחות דעת.״ אני מחזיר את הנשק ומוציא סכין במקום.
״אני לא יכול להגיד לך.״ הוא מנסה להתחמק.
״אנחל, רוצה לבחור עם איזה אצבע להתחיל?״
״לדעתי האגודל הכי הכרחית בכף היד.״
״אוקיי.״ אני מניף את הסכין ומוריד את האגודל שלו, גורם לדם להשפריץ על בגדיי ופניי.
הרוסי לא מפסיק לצרוח ולבכות כמו תינוק, מפתיע אותי שהבוס שלהם מעסיק חיילים כאלה.
״אתה מוכן לדבר או שתישאר בלי אצבעות היום?״ אני שואל בחוסר סבלנות ומנגב את הדם מפניי.
״אין לנו בוס קבוע.״ הוא עונה ביבבה. ״מאז שהבחורה שאתה מחזיק הרגה את סרגיי, לא הספקנו להתארגן על הכל מחדש.״
״ומי הבוס הנוכחי?״ אני תוהה. ״מי שולח אתכם לפעול נגדנו?״
״יד ימינו של סרגיי, איגור.״
״תודה על שיתוף הפעולה.״ אני מחייך בציניות ויורה בראשו ובראשו של הרוסי שתקף אותי. ״קחו אותם למקום הקבוע ותיזהרו להשאיר עקבות אחריכם.״
״לשרוף.״ אנחל מבהיר ואנחנו יוצאים מהמקלט, מחכים שכולם יצאו מהמקום וחוזרים הביתה.

״אנג׳לו!״ אמיליה בוכה כאשר היא רואה את בעלה מוכתם בדם.
״מה קרה?״ ג׳ניפר קמה בהיסטריה ואילו איב נשארת אדישה לסיטואציה. ״נפצעתם?״
״לא, יותר נכון פצענו.״ אנחל עונה בגיחוך.
״אתה בסדר?״ איב שואלת וסורקת את גופי אחרי פציעה.
״כן.״ אני מחייך לעברה. ״אני חייב סיגריה, תצאי איתי?״
״רק כי אני רוצה לשמוע הכל.״ היא קורצת ואנחנו צוחקים בזמן שאנחנו יוצאים החוצה.
אני מדליק סיגריה ושואף עשן באיטיות מענגת. ״אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדי החרא הזה.״
״אתה אומר את זה כי אתה מכור.״ איב מצחקקת.
״זה משחרר אותי.״ אני מחייך למשמע צחוקה ואומר בכנות. ״כשהייתי צעיר יותר, אין מצב שלא הייתה מחכה לי זונה בבית או שלא הייתי הולך לבית זונות אחרי כל פעולה כזו.״
״ומה השתנה?״ היא מסתקרנת.
״עכשיו יש מישהי שמזיינת לי את המוח במקום.״ אני לוקח שאיפה נוספת ומחייך כשהיא מבינה שהעקיצה הייתה עליה.
״אז מה היה שם?״ היא משנה נושא בהתעניינות.
״רוצים להגיע אלייך.״ אני מסכם. ״איגור עכשיו מנהל את הארגון שלהם עד שהם ימצאו אחד יותר טוב.״
״איגור?״ היא מנסה להיזכר במי מדובר. ״אבל אני לא מבינה למה הם לא לוקחים הפסקה עד שהם מתארגנים על עצמם, הם רק מאבדים יותר חיילים וכוח אדם.״
״את חושבת שאכפת לי?״ אני מגחך ומכבה את הסיגריה. ״הם עושים לי עבודה קלה יותר.״
״הכי חשוב שחזרתם בריאים ושלמים.״ היא אומרת ומתחילה להתקדם לכיוון פתח הבית בזמן שאני מצמצם את הפער וצועד לצידה.
״זוג האוהבים חזרו.״ אנג׳לו אומר בהגזמה. ״מה כבר עשיתם בחוץ כל כך הרבה זמן?״
״תפסיק לקנא כבר אנג׳לו.״ איב צוחקת וכולנו מצטרפים אליה.
חואניטה מצטרפת לסלון ומניחה על השולחן בקבוקי וויסקי עם כוסות ודלי מלא בקוביות קרח.
אני מוזג לכולם ואנחנו משיקים את הכוסות לפני שאנחנו גומעים את המשקה ומסיימים אותו בלגימה אחת.
בסביבות 4:00 לפנות בוקר, אנחנו עולים לחדרים אחרי שסיימנו לצחוק ולרדת אחד על השני בלי הפסקה.
״האקדח שלך.״ איב מגישה לי את האקדח שהבאתי לה מוקדם יותר ואני מכניס אותו לחגורת הנשק לפני שאני פושט אותה מעליי ונכנס להתקלח בזריזות.
״את לא עייפה?״ גופי נזרק על המיטה לצד איב המהורהרת.
״לא.״ היא עונה בקצרה.
״את רוצה שאגרום לך להיות עייפה?״ אני מחייך בזדוניות בניסיון להוציא אותה מהמחשבות.
היא צוחקת ומסתובבת אליי כשעיניה אדומות מעייפות ונעצמות מדי פעם. ״אוותר על ההצעה המפתה.״