בלתי שבירה

פרק 18

איב
אנחנו מגיעים לאחוזה ואני עולה לקומה השניה כשמתיאו לצידי.
״מחר תפרסם את התמונות בשעה 22:00 בדיוק.״ הוא פוקד על הצד השני בזמן שהוא מדבר בטלפון. ״ותשלח לי אותן עכשיו.״
אנחנו מגיעים למסדרון ואני פונה לחדר הקבוע שלי אך הוא תופס בפרק כף ידי ומושך אותי אליו. ״לאן את חושבת ללכת?״
״לישון.״ אני עונה את הברור מאליו.
״אבל החדר שלך שם.״ הוא מחווה בראשו לדלת חדרו.
״זה לא החדר שלי אבל באמת לא אוכל לישון עם השמלה הזו והבגדים שהזמנתי נמצאים בחדר שלך אז אלך להחליף למשהו נוח.״ אני אומרת ומתקדמת לדלת חדרו.
״איב אל תתחכמי.״ הוא מזהיר. ״גם ככה השמלה הזו העלתה לי את הסעיף היום עד לשמיים.״
״בדיוק בגלל זה אני אתלבש זריז ואלך לחדר הקבוע שלי.״ אני מחייכת חיוך מלא זימה. ״כדי שלא יהיו לך בעיות.״
״הבעיה שלי היא שאת מסתובבת עם בגדים כאלה בחוץ.״ הוא מבהיר בזמן שהוא פותח את דלת חדרו ואנחנו נכנסים. ״מבחינתי,״ הוא מתכופף עד שפיו נמצא סנטימטר מאוזני ולוחש, ״תסתובבי עירומה כל הזמן אבל כל עוד את בשדה הראיה שלי בלבד.״
אני מרגישה איך צמרמורת חולפת לאורך גופי מהטון הסקסי שלו והחמימות באוזני מלחישותיו. אני חייבת להתרחק ממנו.
הוא מתרומם ומתקדם לחדר הארונות, שולף משם מכנס קצר ומתפשט.
״מה?״ הוא צוחק כאשר הוא מביט בי דרך המראה. ״אני עם בוקסר מתחת, את לא חייבת להיתקע במקום.״
אני מתקדמת ושולפת פיג׳מה שהזמנתי מאסוס וסט הלבשה תחתונה מקלווין קליין ומתקדמת לעבר חדר המקלחת.
כשהגעתי לכאן, אפילו לא הספקתי להבין איפה אפשר לקנות בגדים וישר התחיל הבלאגן ונחטפתי. מה גם, שבגלל שהכרטיס שממנו חייבו את התשלום של הבגדים הוא של מתיאו אז לא הרגשתי בנוח להזמין בגדים יקרים מדי ולכן השתדלתי להזמין בעיקר משיין וממותגים שאני מכירה את המידות כמו זארה או פול אנד בר שיש גם בישראל.
אני מסתכלת על עצמי במראה ומחייכת, מרוצה מההופעה שדפקתי היום. ידיי משחררות את הקוקו המתוח ואני מרגישה את עיניי חוזרות למקומן ואת ראשי בוער מכאב.
לאחר מכן, אני מסירה את האיפור עד כמה שאפשר, נכנסת לזרם המים הרותחים ושוטפת ממני את כל המחשבות, משתדלת.
עיניי יורדות לרצפה במקריות ואני נאנחת בתסכול כשאני מגלה שקיבלתי מחזור. יופי, טיימינג מעולה במיוחד.
אני מסיימת להתקלח בזריזות ועוטפת מגבת על גופי, סורקת את החלל בניסיון לחפש פד ובו זמנית מנסה לחשוב אם טרחתי להזמין גם את זה.
אחרי רבע שעה שפתחתי את כל המגירות ללא הפסקה, אני פותחת את דלת חדר המקלחת ויוצאת כשמגבת בלבד מכסה את גופי ומגבת נוספת עוטפת את ראשי.
״במה זכיתי?״ מתיאו שואל כשעיניו קולטות אותי.
״עוד שניה תזכה בסטירה.״ אני מתעצבנת ונכנסת לחדר הארונות, מחרבשת בשקית הענקית של מוצרי הטיפוח ונושמת לרווחה כשאני מוצאת את חבילת הפדים.
״מה עכשיו?״ הוא מתקדם לעברי ונאנח בתסכול.
אני מסתובבת ומראה לו את חבילת הפדים לפני שאני צועדת חזרה לחדר המקלחת בעצבנות.
אחרי רבע שעה בערך, אני מסיימת להתלבש ויוצאת שוב לחדר הארונות כדי להתבשם ולהשתמש בכמה מוצרי טיפוח שקניתי.
״את בסדר?״ מתיאו שואל בזמן שאני מורחת על פניי קרם פנים.
״למה שלא אהיה?״ אני שואלת בחוסר הבנה.
״לא יודע, מהמעט שראיתי נשים לא מגיבות טוב לזמן הזה בחודש.״
״מתיאו.״ אני נושמת עמוק בניסיון להירגע. ״אם תמשיך לעצבן אותי תאמין לי שהצד הלא טוב ייצא בי גם.״
״אהבתי את הפיג׳מה שלך.״ הוא אומר בזמן שעיניו שוטפות את גופי והוא נושך את שפתו התחתונה.
״ומה אני יכולה לעשות עם המידע הזה עכשיו?״ אני מגלגלת עיניים ומחניקה צחוק, מבינה שהוא מנסה לעודד אותי.
הוא צוחק ומניד את ראשו. ״נראה לי שעדיף שאלך.״
אחרי שהוא יוצא וסוגר אחריו את הדלת, אני מעיפה מבט על שעון הקיר ומגלה שהשעה כבר 3:00 לפנות בוקר.
עיניי נפערות בתדהמה וידיי חוטפות כמה דברים נחוצים לפני שאני יוצאת מהחדר של מתיאו ונכנסת לחדרי הקבוע, נרדמת בשניה שראשי מונח על הכרית.
״למה לא ישנת בחדר שלי?״ אני מתעוררת בקושי אחרי חצי שעה בערך כשיד נכרכת סביב גופי והמזרן שוקע ממשקל נוסף שהצטרף אליו. עיניי עדיין סגורות אך אני מודעת לזה שמתיאו לצידו.
״מה זה משנה?״ אני שואלת בנמנום עצבני ועייף.
הוא מחזק את האחיזה סביבי וחום גופו מקל על הכאב הקיים בבטן התחתונה שלי מההתכווצויות.
אנחנו חוזרים לישון והפעם הבאה שאני מתעוררת היא בשעה 7:00, כשמתיאו קם מהמיטה וגל של קור מחום הגוף החסר תוקף אותי. 
״לאן אתה הולך?״ אני שואלת בעיניים עצומות.
״להתאמן.״ הוא מתכופף ומסיט קצוות שיער מפניי. ״רוצה לבוא?״
״עוד מעט אצטרף.״ אני אומרת ומקווה שהוא לא יתפוס אותי במילה.
כשהייתי בישראל, נהגתי להתאמן בעיקר בתקופה של המחזור כי זה היה מקל עליי מאוד מבחינת הכאבים. עם הזמן, אהבתי את הריצות והקפדתי לרוץ כל בוקר לפני תחילת יום הלימודים.
רגליי מובילות אותי בכוח לחדרו של מתיאו וכשאני מגיעה, אני שולפת מהארון חליפת ספורט מחמיאה בטירוף שהזמנתי משיין בצבע ניוד ונועלת נעלי אדידס שחורות שהזמנתי מאסוס.
״בוקר טוב מיס, תרצי ארוחת בוקר?״ אחת העובדות תופסת את תשומת ליבי כשאני מגיעה לקומה התחתונה. היא מחייכת אליי בחמימות בעוד שאני מנסה להבין למי היא קראה מיס.
״סליחה גברתי, את מדברת אליי?״ אני שואלת ומחפשת סביבי מישהי פוטנציאלית שאולי היא דיברה אליה.
״כן.״ היא עונה בחיוך.
״אין צורך לקרוא לי מיס, קוראים לי איב.״ אני מחזירה לה חיוך. ״ואני מבקשת שתאמרי לכולם לקרוא לי ככה בבקשה.״
״אין בעיה. אז תרצי ארוחת בוקר?״
״אולי אחרי האימון, תודה.״ אני מניחה את ידי על ידה כאות להוקרת התודה על הדאגה שלה ומיד שואלת בנימוס, ״את יודעת איפה נמצא חדר הכושר כאן?״
היא מהנהנת ומובילה אותי לשם, מסתבר שזה לא כל כך רחוק מחדר האימונים והמטווח.
אני נעמדת בכניסה לחדר הכושר ומסתכלת על מתיאו רץ על ההליכון כשמכנס משולב טייץ ריצה קצר בצבע שחור על גופו בלבד.
אין ספק שהגבר הזה סקסי בכל המובנים. כשהוא הולך, מתאמן, מדבר ובמיוחד כשהוא לובש את החליפות שכל כך עושות לי את זה.
הוא קולט אותי בזווית עיניו ומחייך בזימה בזמן שעיניו מבצעות בי את הטיול הקבוע שלהן.
אני מתקדמת להליכון הצמוד לשלו ומתחילה בהליכה מהירה שמהר מאוד הופכת לריצה מעייפת.
״את מתאמנת בדרך כלל?״ מתיאו שובר את השתיקה כששנינו יורדים מההליכון אחרי שעה של ריצה.
״בעיקר רצה, וגם את זה הפסקתי מאז שאני בניו יורק.״ אני מנגבת את פניי במגבת ושותה מעט מים.
״אז באת רק לרוץ?״ הוא מתגרה בי.
״באתי להתאמן.״ אני עונה בחיוך עוקצני ועוברת למשקולות.
במשך שעה נוספת אני מנצלת כל מתקן אפשרי ומדי פעם מצטרפים גברים נוספים לחדר הכושר וגורמים לי להרגיש פחות מובכת. אני תמיד מרגישה פחות מובכת כשאני נעלמת קצת בין האנשים, למרות שאני בטוחה שעיניו של מתיאו ימצאו אותי גם אם המקום יכיל מיליון אנשים.
״לא ענית לי על השאלה.״ מתיאו מציין כאשר אנחנו נכנסים לחדרו.
״מה שאלת?״ אני מנסה להיזכר אם הוא שאל אותי משהו.
״למה לא ישנת פה אתמול?״ הוא מזכיר לי ואני מצחקקת.
״לא רציתי ללכלך את המיטה שלך.״ אני עונה בכנות.
״ואת חושבת שמתישהו היא לא תתלכלך?״ הוא שואל בטון מתגרה ואני מבינה את כוונותיו הזדוניות.
״לפחות זה לא יהיה ממני.״ אני ממשיכה עם הכנות וצוחקת.
״את דווקא נראית לי בתולה.״ הוא מחייך ועיניו נעוצות בעיניי.
״מתיאו.״ אני נאנחת בגיחוך ועיניה מתכבות. ״גם אם נזדיין מתישהו, דבר שלא יקרה, דם הבתולים שלי לא ישפך פה כי הוא כבר לא קיים, סרגיי אנס אותי למקרה ששכחת.״