בלתי שבירה

פרק 7

מתיאו
אני לא מבין את האישה הזו. כלום לא שובר אותה.
היא נאנסה, היא נחטפה, היא חבולה, אבל עדיין משדרת ביטחון.
כבר שבוע עבר מאז שהגיעה לפה אבל היא עדיין עקשנית, חצופה ואמיצה כמו בפעם הראשונה.
אני נכנס לחדרה, נשען על משקוף הדלת וצופה בה ישנה.
שיערה החום גולש על כתפיה וגופה שוכב על צידו וראשה מונח על שתי ידיה הצמודות זו לזו.
היא יפייפיה זה מה שבטוח והאומץ והביטחון העצמי שלה הופכים אותה לעוד יותר יפה.
בזמן שהיא ישנה אני מתקרב למרכז החדר וסוקר את פניה בהערכה. ריסיה ארוכים, אפה קטן וסולד ושפתיה המלאות והמשורטטות הן מהסוג שגורם לכל גבר לרצות לנשק אותה בתובענות.
היא יפייפיה אבל אני לא נמשך אליה כמו שהיא מסקרנת אותי. האומץ שלה הוא זה שמושך אותי אליה.
״אני עד כדי כך מעניינת?״ היא מתעוררת ומביטה בי.
״יותר מעניין אותי מה עובר לך בראש.״ אני אומר בכנות.
״מה עובר לי בראש?״ היא מגחכת בנמנום. ״אני לא זו שצופה בך מתקלח.״ גופה עובר למצב שכיבה על הגב והיא מביטה בי ישירות.
״קודם כל אני לא חייב לך דין וחשבון כל עוד את ברשותי.״ אני מעמיד אותה במקומה. ״דבר שני, בחדר האמבטיה יש חלון והמטרה היא לא לתת לך לברוח.״
היא מסתכלת עליי בהבעה כועסת ואני מתקדם למרכז החדר.
״בואי.״ אני מושיט לה את ידי והיא מגחכת.
לעזאזל. אני משפיל את עצמי יותר מדי בשבילה וזה לא מתאים לאופי שלי, אופי של רוצח נטול רגש.
״אני לא חוזר על דברים פעמיים, איב.״ אני תופס בידה ומחזק את האחיזה ובלית ברירה היא קמה על רגליה.
״מה אתה רוצה?״ היא מנסה להשתחרר מאחיזתי ללא הצלחה.
״שתפסיקי להתגרות בי.״
אני מוביל אותה לחדר שבו ריכזתי את כל אנשי הצוות של האחוזה וביניהם גם חברי המאפיה.
״תכירו, זו איב.״ אני מציג אותה בחוסר עניין. ״דנילו ומרטינז כבר מכירים אותה ומעתה כולכם תכירו אותה. אין לה אישור יציאה מהחדר שבו היא נמצאת, חדר שכולכם בוודאי מכירים, עד להודעה חדשה.״ אני מבהיר בנוקשות וממשיך. ״תדאגו לה למזון ובגדים בצורה הכי בסיסית.״
״אז עכשיו אני חיית מחמד?״ היא אומרת בטון מופתע.
״איך שתתנהגי, ככה יתנהגו אלייך.״ אני אומר בקצרה.
אני לא נותן לה הזדמנות להגיב ויוצא איתה מחדר הישיבות.
״עכשיו ההחלטה בידייך.״ אני מסביר לה בזמן שאני מוביל אותה חזרה לחדרה. ״את יכולה להמשיך להתנהג בחוצפה ואת לא תזכי לראות ולהנות מכל הטוב שאת רואה מסביב, ואת יכולה להתנהג בצורה נורמלית ולעבור לקבל תנאים נורמליים יותר.״ אני פותח את דלת החדר ומשחרר את ידי בדחיפה קטנה שמכניסה אותה פנימה.
לאחר שאני מוודא שהדלת נעולה, אני חוזר למשרדי ופותח את המחשב בניסיון לסרוק את האינטרנט ולחפש עוד מידע על איב.
״בוס, אפשר?״ אחד החיילים דופק בדלת משרדי ולאחר שאני מהנהן לאישור הוא נכנס ומתיישב בכיסא שמולי.
״קיבלתי מידע שהרוסים מחפשים אחרי איב, הם מתכננים פלישה עוד הלילה.״ הוא אומר בנימה קשוחה.
״תודה על המידע סרחיו, אנחנו נערך בהתאם.״ אני לוחץ את ידו בחצי חיוך ומשחרר אותו.
מיד כשהוא יוצא מהמשרד אני מרים את הטלפון ומחייג לאחי, אנחל.
״המידע נכון?״ אני שואל בלי יותר מדי עניין.
״כן. אני כבר אוסף את כל החיילים.״ הוא אומר במרץ. ״תגיע למפקדה כמה שיותר מהר.״
אני לוקח את הטלפון ויוצא מהמשרד לכיוון המפקדה.
״טוב, התכנית היא כזו.״ אני אומר לאחר כמה דקות של מחשבה.
״כל כמה יתפסו עמדה עם נשקים וכלי נפץ מסביב לבית ובתוכו. כבר יצרתי קשר עם שיקגו והם שולחים אלינו אנשים נוספים לתגבורת. אף אחד לא חוזר אליי כגופה הערב שיהיה לכם ברור!״ אני מורה בקול רם וממשיך להסביר לפרטי פרטים איך הפעולה תתבצע.
״איב הרגה להם את הקאפו והם לא ינוחו עד שימצאו אותה ויגרמו לה לשלם על מעשיה.״ אני מבהיר בנוקשות. ״זה ברור לכולם?״ אני מוודא בעזרת צעקה.
״כן.״ כולם עונים פה אחד ומתחילים לתפוס עמדות.
אני עולה לחדרה של איב ומוצא אותה יושבת בשילוב רגליים ומשחקת עם אצבעותיה בחוסר חשק.
״מה עכשיו?״ היא שואלת בגלגול עיניים מבלי להביט בי.
״היום בלילה אנחנו יוצאים לפעולה והחדר הזה לא בטוח מספיק בשבילך. את תעברי למקלט יחד עם שאר הנשים של האחוזה.״
״פעולה?״ היא שואלת בהרמת גבה. ״אתם יוצאים להילחם ברוסים, זה העניין.״ המסקנה מגיעה לראשה תוך שניה.
״זה לא עניינך. את עוברת למקלט וזהו.״ אני מורה. ״קדימה.״
״אני רוצה שתביא לי נשק.״ היא דורשת בזמן שהיא קמה ומנערת את בגדיה ממעט האבק.
״כדי שתוכלי לירות בי בהזדמנות הראשונה?״ אני מגחך.
״לא, כדי שאוכל להגן על עצמי במידה ויפלשו למקלט.״
״הבית מספיק מוגן בשבילכן, אין צורך בכלי נשק נוספים לידיים הלא נכונות.״ אני אומר בנוקשות ובצורה חד משמעית.
אני תופס בידה ומעביר אותה למקלט יחד עם שאר נשות הצוות.
״אתן לא יוצאות מפה עד שאגיד לכן אחרת. יש פה את כל מה שאתן צריכות.״ אני מסביר לכולן ועולה חזרה למעלה.
״מתיאו כולם בעמדות.״ אנחל מודיע לי בקשר.
״אני מתקלח ומגיע.״ אני מודיע קצרות ומנתק את הקשר.
אני נכנס לחדר האמבטיה ופושט את בגדיי בזה אחר זה.
לאחר מכן, אני פותח את המים ונכנס תחת הזרם השוטף מלמעלה.
אני צריך להחליט מה אני עושה עם איב לפני שיהיה מאוחר מדי.
למרות העצבים שלה עליי, יש לי תחושה שהיא לא תחשוף אותי.
אבל קשה לי לשחרר אותה, להבין שזו תהיה הפעם האחרונה שנתראה. רוב הנשים שאני רגיל אליהן מחפשות בכל הזדמנות להימרח עליי ולהתחנף. באיב יש משהו שונה, מסקרן.
אני עוטף מגבת על מותניי, יוצא לחדר הארונות ולובש מכנס וחולצה נוחים ומעליהם אפוד מגן וחגורת נשק שמחוברת מהכתפיים.
״כולם בעמדות?״ אני מוודא בקשר ומציץ בשעון היד שלי.
השעה כמעט חצות, הרוסים כבר בטח בסביבה.
״כן בוס.״ כולם עונים בבת אחת.
״תזכרו, אף אחד לא חוזר מת היום!״ אני אומר באיום ויורד למקלט, מוודא שכולן נמצאות וביניהן גם איב.
״תשמרו על עצמכן.״ מבטי ננעל על מבטה של איב.
אני יוצא ותופס עמדה יחד עם אנחל ועוד כמה חיילים.
״הרוסים כבר פה, תתחילו לפעול.״ אנחנו מקבלים הודעה בקשר מאיש המודיעין שלנו ומתחילים לרוץ לעבר המיקומים שנמסרים לנו.
״לתקוף!״ אני צועק לכולם וצרור יריות נשלחים לכיוון השערים.
הרוסים יורים לעברנו לא פחות טוב אך אנחנו מחפים אחד על השני ומצליחים להשתלט על המצב.
״בוס, נראה לי שאחד מהם פלש לבית.״ אחד החיילים מודיע בקשר.
״אני נכנס לבית, תמשיכו לתקוף.״ אני דורש ומתקדם בזהירות אל הבית תוך כדי שהצוות שלי מחפה עליי ככל האפשר.
עיניי מרצדות אחר כל פינה בבית עד שהן מוצאות את הרוסי שהעז לפלוש יחד עם שניים משותפיו ושלושתם מתקדמים לעבר המקלט.
אני מסתתר מאחורי האי במטבח ויורה לכיוון אחד מהם בראש, הורג אותו ובכך מושך את תשומת ליבם של חבריו.
אחד מהם יורה לכיווני וכאב חד מפלח את עורי כאשר הכדור מצליח לחדור לכתפי.
ביד אחת בקושי, אני מרים את האקדח ויורה לאחד מהם ברגל.
לעזאזל, לא אצליח להשתלט עליהם ככה. אני מרים את הקשר ומתכוון לקרוא לתגבורת. אבל בדיוק אז, שני יריות נשמעות והרוסים נופלים לרצפה כמו דומינו, זה באחר זה.
פניה של איב נחשפות מאחוריהם וידיה עדיין אוחזות באקדח.
״מה המצב בחוץ?״ אני צועק בקושי אל הקשר.
״חיסלנו את כולם, היו עשרה רוסים שהפכו לגופות.״ אחי אומר בקשר ורעש היריות נפסק.
״יש הרוגים או פצועים אצלנו?״ אני מוודא וכשאחי עונה בשלילה, אני מנתק את הקשר וסורק את הסביבה כדי לוודא שלא נשאר אף אחד.
״אתה בסדר?״ איב שואלת אותי וקור נשקף בעיניה.
״תודה.״ אני אומר לפני שאני יוצא לשטח ועוזר לכולם לפנות את הגופות.