בלתי שבירה

פרק 21

איב
לפעמים כשאני מסתכלת על עצמי במראה, אני מתפרצת בצחוק כשאני מגיעה למסקנה שאני בלתי נסבלת.
לא הייתי צריכה להתגרות במתיאו, במיוחד לא היום, כשיש לו פעולה חשובה כל כך לצאת אליה.
הוא כל כך מתוח ודרוך והנוכחות של אנג׳לו לא מוסיפה טוב לעניין.
אני סוקרת אותו במבט חושני ונזקק כאשר הוא מתלבש ומרכיב על עצמו את חגורת הנשק ואת האפוד.
״אהבת?״ הוא מפתיע אותי עם חיוך קטן ויודע דבר.
״מחמיא לך.״ אני מרצינה פנים ועונה בקצרה.
״תזכרי,״ הוא שולף אקדח מחגורת הנשק שלו ומפקיד אותו בידיי. ״בלי שטויות ומשחקים מיותרים.״
אני מהנהנת ותוחבת את האקדח בחגורת מכנסיי. המחשבות מתחילות להצטבר בראשי ואני מלאת תקווה שהתקרית מפעם שעברה לא תחזור על עצמה. אמנם מתיאו טוען שהצוות ששומר על הבית יותר מיומן אבל זה לא מעניין אותי, אני לא סומכת על אף אחד מלבד על עצמי ועל זה ששומר עליי מלמעלה.
״אני חייב לצאת כבר, בטח כולם למטה.״ מתיאו מציץ בשעון הטלפון שלו ואני מתנערת ממחשבותיי ומתלווה אליו.
״יוצאים?״ אנג׳לו מציץ בשעונו היוקרתי כשאנחנו מגיעים לקומת הקרקע וזורק לעברי חיוך ממזרי.
״תהיי זהירה, אני סומך עלייך.״ מתיאו מבקש בעיניים מתחננות.
״תפסיק לדאוג, תשמור על עצמך ותדאג לחזור בחתיכה אחת.״ אני מתרוממת על קצות אצבעותיי ומחבקת אותו. ״אם לא, אחיה אותך כדי להרוג אותך שוב.״
הוא צוחק וכורך את ידו סביב מותניי, מצמיד אותי עוד קצת אליו ונושק לראשי בחמימות.
אני מתנתקת ממנו ומלווה אותו ליציאה יחד עם שאר הנשים שמלוות את הבעלים שלהן. חלקן מתייפחות וחלקן מגיבות בחוסר עניין.
״אז איך החיים בישראל?״ אחת הנשים שואלת אותי בחיוך אחרי שהגברים יוצאים ואנחנו מתיישבות בסלון.
הסלון נראה בדיוק כמו האחוזה מבחוץ, יפייפיה ויוקרתי. הוא ענק וצבעיו בגוונים של חום, כמו העיצוב של שאר החלקים בבית.
״הרבה פחות מסובכים מפה זה בטוח.״ אני מצחקקת.
״החיים בניו יורק טובים ואיכותיים, פשוט נכנסת למשפחה הלא נכונה אז גילית את הצד הפחות יפה של ניו יורק.״ היא מצטרפת אליי וצוחקת. ״אני לא נולדתי למאפיה ולכן אני אומרת לך את זה על סמך המציאות והשגרה שהייתה לי בתור בחורה רגילה מניו יורק.״
״סליחה שאני שואלת,״ אני משנה לרגע נושא. ״מה השם שלך?״
״ג׳ניפר. אני אשתו של ברונו, הקאפו של שיקגו.״
״השם שלך באמת לא איטלקי.״ אני מציינת. ״איך הגעת למאפיה?״
״כשהייתי בת 23, עבדתי באחת החנויות שהמאפיה האיטלקית בשיקגו החזיקה בחסותה. יום אחד, ברונו הגיע לחנות כדי לגבות דמי חסות וטען שהוא בדרך כלל לא מתעסק בשטויות האלה ושכנראה התמזל מזלו. היה בינינו סטוץ הכי ספונטני בעולם אבל הוא לא הפסיק לרדוף אחריי לכל מקום. כשהפסקתי לעבוד, הוא בא לבית של ההורים שלי והצהיר על אהבתו אליי ומאז אנחנו ביחד.״
״ואיך ההורים שלך קיבלו את זה?״ אני מתעניינת.
״בפחד נוראי. הם השלימו עם החתונה שלנו כי הם פחדו שאם נסרב להצעה שלו, הוא יהרוג אותנו. עם הזמן למדתי לאהוב אותו והיום אנחנו הכי מאושרים בעולם ביחד.״ היא מחייכת חיוך כנה ואמיתי ואני מבינה כמה הדברים שאמרה באמת נכונים.
״ואת עדיין בקשר עם ההורים?״ אני ממשיכה לתחקר.
״בחיים לא הפסקתי.״ היא מיד מבטלת את דבריי. ״גם כשהיינו נשואים וגם בזמן שלא אהבתי אותו עדיין, תמיד דאגתי להישאר בקשר עם ההורים שלי ולוודא שהכל בסדר. פעם הם לא היו מרגישים בנוח לבוא לפה או לתקשר עם ברונו, היום הם מתים עליו ודואגים לבקר בכל הזדמנות אפשרית.״
״ואת לא מפחדת שינסו לחסל אותם או משהו?״ אני שואלת בסקרנות.
״הם מסתובבים עם אבטחה על בסיס יומי בדיוק כמו כולנו.״
״כיף חיים.״ אני אומרת בציניות מוגזמת וצוחקת.
היא מצטרפת אליי וצוחקת. ״אני מקווה שלא גרמתי לך להתחרט על הזוגיות עם מתיאו.״
״עם מי?״ אני שואלת בגיחוך מזלזל ומיד נזכרת שאני ומתיאו אמורים להיות זוג עד שכולם יעופו לבתים שלהם. ״לא, לא גרמת לי להתחרט.״
אשתו של אנג׳לו מצטרפת אלינו יחד עם כמה בנות נוספות שאני מניחה ששייכות לה ולג׳ניפר.
״אני אמיליה, אשתו של אנג׳לו, נעים מאוד.״ היא לוחצת את ידי בחיוך חמים ומתיישבת לצידי מהכיוון השני.
אני מחזירה לה לחיצת יד ושומרת על שתיקה מביכה כאשר אחרי כמה דקות היא צוחקת ושוברת אותה. ״אני מקווה שאת לא מובכת או מתביישת ממני בגלל מה שקרה עם אנג׳לו.״
אני מרגישה שאבן יורדת ממני ונשיפת הקלה נפלטת ממני. ״למען האמת, אני יכולה להבין אותך.״
״אני כבר לא מתרגשת מהדברים האלה, הוא מתחיל עם כל אחת.״
״וזה לא מפריע לך?״ אני שואלת בהפתעה.
״בהתחלה זה הפריע, עכשיו למדתי לקבל את זה ולזרום.״
״בחיים לא הייתי מסכימה לבן הזוג שלי להתחיל עם כל בחורה או לזיין כל אחת שנראית טוב בעיניו.״ אני פולטת מבלי לסנן מילים.
״במאפיה, הגברים ובמיוחד הקאפו, רשאים להחזיק מאהבות מלבד האישה שאליה הם נשואים.״
״אני חושבת שאת טועה.״ אני אומרת בטון סמכותי. ״אם אישה מספקת את בעלה ונראית טוב בעיניו ויש ביניהם אהבה, אין שום סיבה שהוא יחפש אחת אחרת בכל מקום אחר.״
״אז את אומרת שבעלי לא אוהב אותי או שאני לא נראית טוב מספיק ולא מספקת אותו?״ היא שואלת בהיסוס.
״לא התכוונתי ספציפית אלייך.״ אני מציינת באנחת תסכול. ״תנסי לחזק את האהבה ביניכם, תשקיעי יותר והמאמצים ישתלמו. אני מבטיחה לך באופן אישי.״
״אני נאלצת להסכים עם איב.״ ג׳ניפר אומרת. ״לא כל גבר במאפיה מחזיק מאהבות.״
״אז איך את ומתיאו הכרתם?״ אמיליה מעבירה נושא.
״הזדיינו עד שהתחלנו להזות שאנחנו זוג וזרמנו משם.״ אני אומרת בציניות וכולן צוחקות.
״אני רואה שכבר הספקת להתחבר לאשתי היקרה.״ ברונו נזרק לצידה של ג׳ניפר על הספה ועוטף אותה אליו.
״אי אפשר שלא.״ אני מחייכת בנימוס.
״אז את באמת מישראל?״ הוא מתעניין.
״כן.״ אני עונה בקצרה.
״מתיאו סיפר לך שגם הוא חצי יהודי?״
״אחרת לא הייתי שמה עליו בכלל.״ אני מגחכת בזלזול.
״את לא תצאי עם מישהו שהוא לא מהמוצא שלך?״
״לא.״ אני עונה בצורה חד משמעית. ״לא אתן אפילו צ׳אנס.״
״את קצת גזענית, לא?״ הוא מצחקק ומביט בי בהיסוס.
״תקרא לזה איך שאתה רוצה.״ אני מושכת את כתפיי. ״בעיניי, כשהעם שלי והמוצא שלי הם מקור הגאווה שלי, אין לי שום סיבה לחפש משהו טוב יותר במקום אחר.״
״נכון מאוד.״ אמיליה מחזקת אותי. ״גם אצלנו המסורת היא להינשא למישהי או מישהו שקשור למאפיה ומשתייך אליה.״
״אני חושב שאפשר למצוא טוב בכל מקום.״ ברונו מוסיף. ״ג׳ניפר לא מהמוצא שלי ואני לא חושב שיכולתי למצוא מישהי טובה יותר.״
ג׳ניפר מסובבת אליו את ראשה ונושקת לו באהבה, באמת רואים שיש ביניהם אהבה אמיתית.
״לא אמרתי שאין טוב במקום אחר, תמיד אפשר למצוא את הטוב ברגע שמאמינים שהוא קיים. אבל לפעמים מה שהכי טוב בשבילך, נמצא מתחת לאף שלך. ולהתחתן עם יהודי, זה עניין של כבוד בעיניי.״
״אז את חושבת שאם תינשאי למישהו שהוא איטלקי לגמרי, הערך שלך ירד בעיני מישהו?״
״הוא ירד בעיניי.״ אני מבהירה. ״ואם אני לא מצליחה לכבד את עצמי כמו שאני רוצה, אין לי ערך בכלל.״
״את בחורה חכמה.״ ברונו קם ומיישר את מכנסיו. ״אני מבין למה מתיאו התאהב בך.״