בלתי שבירה

פרק 3

איב
אני מוכנה להתחצף ולמות בגלל זה, אבל העיקר לא לגרום לחפים מפשע למות בגללי. זו הסיבה שלקחתי את רגליי ויצאתי לכיוון היציאה האחורית יחד עם סרגיי למרות שבאף סיטואציה אחרת לא הייתי מוותרת ככה, גם אם זה היה עולה לי בחיי.
״קדימה.״ הוא מחווה בראשי לכיוון הדלת ואני מתקדמת כשהאקדח חוזר לגבי ונצמד אליו.
״אתה מפחד שאני אצליח לגבור עלייך?״ אני מתחכמת בחיוך.
״אני מציע לך לבטל את כל התקוות שפיתחת לעצמך.״ הוא מאיים.
אני מחליטה לא לענות ומחכה לרגע הנכון כאשר דלת היציאה נפתחת ואני מתקדמת לרחוב ריק מאנשים.
״כנסי לרכב.״ הוא שוב מורה כאשר הרכב היחיד שחונה, רולס רויס שחורה וספורטיבית, יוקרתית במיוחד.
אני שולחת את ידי לידית וברגע האחרון מעיפה אותה אחורה בעוצמה ופוגעת בפניו, גורמת לו לדמם מאפו.
אני פותחת בריצה מהירה חזרה למועדון אבל בכניסה מחכה לי גבר שרירי וגבוה, בריון ענקי, ועוד לפני שאני מספיקה לסרוק את גופו ולהבין מי נמצא מולי, מפית נצמדת לפי ואני מבינה לשם מה.
אני מנסה להיאבק בידו המונחת על פי בהידוק אבל זה לא בדיוק משפיע על הבריון.
אני רוצה לעצור את הנשימה ולשחק אותה מעולפת אבל אני לא מספיקה. ראשי מסתחרר ועיניי מתכהות ותוך רגע שרירי גופי נהיים רפויים ואני נופלת כשעיניי נעצמות ועילפון משתלט עליי.

״בוקר טוב ליפייפיה הנרדמת.״ אני שומעת ציניות בקולו של סרגיי כשעיניי נפקחות באיטיות וידיי קשורות מאחורי כיסא.
אני סורקת בעיניי את הסביבה שבה אני נמצאת ומגלה בית די יוקרתי. לאחר מכן, אני מחזירה את מבטי אליו ורואה אותו בבירור אחרי שבמועדון בקושי הצלחתי לדעת מה צבע שיערו.
שיערו בלונדיני בגוונים שונים ועיניו כחולות ועמוקות. גופו חטוב וחולצה לבנה קצרה צמודה לגופו כשהוא נעמד יחד עם הבריון מולי.
״מה אתה אומר איגור?״ הוא שואל את הבריון שלצידו. ״היא תתחצף גם היום?״ הוא מתכופף על ברכיו כך שהפנים שלנו מקבילות.
״אתה לא חייב לשאול את איגור.״ אני עונה וחוזרת לעצמי. ״אני מספיק צלולה כדי לענות לך על התשובה.״
״ומה התשובה?״ הוא שואל בציניות מוגזמת.
״מה אתה חושב?״ אני מחזירה בשאלה ועל פניי הבעה ערמומית.
״שבקצב הזה את תמצאי את עצמך קבורה בשום מקום.״
״אתה מפחיד אותי.״ אני אומרת בהגזמה והוא סוטר ללחיי. אני עוצמת את עיניי ודמי מתחיל להתחמם מהעצבים. אם ידיי לא היו קשורות הייתי חונקת אותו ונהנית מכל רגע.
״נמאס לי מהמשחקים שלך, תתחילי להתנהג כמו שצריך.״ הוא מצווה בכעס. ״אחרת את תיענשי ותאמיני לי שאין בי טיפת רחמים כלפייך.״
״ומה נראה לך שתכלא אותי פה לנצח?״ אני צוחקת.
״ממש לא.״ הוא אומר מיד. ״אני אתנקם בך על כך שסירבת לי במועדון ואז אמכור אותך או אהרוג אותך. תלוי בהתנהגות שלך.״
״אתה פתטי.״ אני אומרת בגיחוך. ״אף בחורה בחיים לא סירבה לך?״
״מי שסירבה לי קיבלה כדור לראש באותו רגע.״ הוא מנסה לאיים.
״תזכיר לי מי אתה.״ אני מתגרה בו.
״כנראה שהיה חוסר הבנה קל.״ הוא מדגיש. ״מי שחטף אותך הוא אחד מבכירי המאפיה הרוסית.״ הפצצה הוטלה.
״ואתה מצפה ממני להיות עם בכיר במאפיה הרוסית?״ אני צוחקת.
״אני מצפה שתרכשי כבוד לאנשים כמוני.״ הוא שוב מבהיר.
״סרגיי בעברית יש משפט שאומר ׳גודל הציפיות כגודל האכזבות׳.״ אני אומרת ומבטו מאשר לי שהבין את המשמעות למרות שזה בשפה שונה.
הוא מצמצם את מבטו בכעס לעברי ומעיף לי עוד סטירה מהצד השני.
״תנסי לאכזב אותי ותראי שזה לא יהיה לטובתך.״ הוא אומר ואני מגחכת שוב, מתגרה בו. אף אחד לא ישפיל אותי.
״איגור נראה לי שהגיע הזמן ללמד את המפונקת מה זו התעללות אמיתית.״ הוא מחייך ברשעות ואיגור לא מגיב, רק נעמד כמו סרגל ומחכה להוראות מהבוס שלו.
אני עוצמת את עיניי ומחזקת את עצמי. מכינה את עצמי לקראת מה שעלול להגיע. לא משנה מה, אסור לי להישבר.
״תודה איגור. אתה יכול לחזור לעבודתך.״ קולו של סרגיי קוטע את מחשבות ראשי והמוטיבציה שאני מנסה לשדר לעצמי.
אני פוקחת את עיניי ומגלה שאיגור כבר לא בחדר אך סרגיי מחזיק בידו מזוודה קטנה בצבע חום.
אחרי שחיוך זדוני מתפרש על פניו, הוא פותח את המזוודה וחושף אותה בפניי. למרות התוכן של המזוודה, שלא נראה מפתה במיוחד, אני משדרת ביטחון כשאני יוצרת קשר עין עם סרגיי.
״זהו? כבר התייאשת?״ אני שואלת בניסיון להבין מה מטרת החפצים במזוודה. ״אני חזקה מספיק אז אתה הורג אותי?״ אני מוסיפה בחיוך.
״אני לא אהרוג אותך עד שאגרום לך להצטער.״ הוא שוב מאיים.
הוא מתקרב אליי ומספריים בידו. לפני שהוא מעביר את הכיסא למצב מיטה, הוא מוודא שהשלשלאות והאזיקים ברגליי ובידיי מחוזקים היטב. ״פחדן.״ אני אומרת וחוטפת מכה עם חוד המספריים בירך, לא משהו שפוצע אותי.
״את מנחשת מה יקרה עכשיו?״ הוא שואל במטרה להשפיל.
אני לא עונה לו, רק מנסה לחשוב על דרך להימלט מפה.
״טוב כנראה שאצטרך להדגים.״ הוא מפנה את המספריים לבטני ומתחיל לגזור את בגדיי בזה אחרי זה, עד שאני נשארת עם חזייה ותחתונים בלבד.
״איך פספסתי.״ אני מגחכת בהגזמה. ״אבל זה מחמיא לי כי זה אומר שאני שווה ושאי אפשר לשמור את הזין במכנסיים כשרואים אותי.״
״את בהחלט נראית מעולה.״ הוא מסכים. ״אבל אני לא חושב שתתגאי בזה אחרי שאטפל בך.״ הוא ממשיך ומפשק את רגליי בעזרת מוט טלסקופי שקשור למפרקי רגלי.
״אני דווקא חושבת שאתה תתבאס שאני לא אגמור ממך.״ אני שוב מתגרה כשידיי ורגליי מתוחות לצדדים לרווחה.
״אין אישה אחת שלא הצליחה לגמור אחרי שזיינתי אותה.״ הוא מתגאה וסוג של הבטחה נשמעת בקולו. עכשיו אני לא אתן לזה לקרות בוודאות. המזל שלי הוא שאני גם לא נמשכת אליו אז זה הופך את המצב לקל יותר.
הוא מניח את המספריים בחיקו ופותח את רוכסן מכנסיו.
אני קולטת בקבוק בירה שנמצא על השולחן הצמוד אליי ומתפללת בליבי שהוא לא ישים לב.
הוא מטפס על המיטה ובשניה הוא מרים את המספריים כדי לגזור את התחתונים שלי, אני מרימה את בקבוק הבירה ושוברת אותו על ראשו שנמצא בהישג ידי בעזרת קצת מאמץ.
ראשו מתחיל לדמם והוא זועק בכאב. אני לוקחת את המספריים ומנסה לפתוח את האזיקים ללא הצלחה.
אחרי שלוש דקות בערך, כשידיו עדיין אוחזות בראשו בכאב, הוא שולח את ידו ומעיף ממני את המספריים.
״תקשיבי לי טוב,״ הוא תופס בשיערי ומושך אותו בחוזקה. ״אני מציע לך להתעשת.״ הוא מחזק את המשיכה וצעקה נפלטת מפי.
אני מחליטה לשנות גישה. הגיע הזמן לשחק את הילדה הטובה ולהימלט מפה עם המוח המבריק שלי.
אני לא מגיבה ונושכת את השפה התחתונה שלי כדי להקל על הכאב.
כמו כל בן אדם אנושי, גם לי אין את היכולת להתמודד עם כל סוג של כאב. אבל אני לא בוכה בגלל הכאב ולא נותנת לו להשתלט עליי. אני יכולה לצעוק, להשתגע, לחנוק ולהרוג את מי שיכאיב לי פיזית, אבל בכי זה חולשה. וכל עוד נפשי בגופי, אני לא אפגין חולשה.