HIM AND I

פרק 1|מאיה כהן|

מאיה כהן.

כדי להכיר אותי קצת יותר, אתם צריכים לדמיין את שגרת החיים שלי. ודמיון הוא הדבר האחרון שהייתי מבקשת מכם כי חצי דקה לא יכולתם לשרוד את מה שבחורה כמוני, בת 22, אחות בכורה ל-8 אחים נוספים יכולים לדמיין.

"איך הולך בנתיים?". שאל אבא כשכוס הקפה שלו מונחת על השולחן ומולו יש עיתון.
"הולך מצוין, ברוך השם". עניתי.

להורים שלי יש עסק משפחתי, מאפיה שנמצאת כמה צעדים מהבית שלנו.
המאפיה הזו היא כל עולמו של אבא שלי.
הוא קיבל אותה מסבא שלי וסבא שלי קיבל אותה מאבא שלו וכך הלאה. אתם יכולים להבין את החשיבות שלה. אני חושבת שהיא קיימת עוד לפני שהמדינה קמה, ברצינות.

כשאבא שלי היה בצבא הוא נפגע מאחת המלחמות שגרמו לו להיות משותק על כיסא גלגלים. המוח שלו עדיין חד ואנחנו עדיין רבים על כל שטות אבל לראות את אבא שלך מושבת, שהדבר היחידי שמחזיק אותו זה חפץ שזז על 4, זה כואב.

אימא שלי מורה ככה שיש לנו עוד הכנסה והמאפיה באמת הולכת טוב, יותר טוב ממה שחשבתי כשהטלתי בה ספק כי בכל זאת, זאת מאפיה.

אנחנו 8 אחים.
אני הבכורה מבן כולם אבל כולם עוזרים עד הקטן.
אני אחראית על כל הניהול והכל ילך כמו שצריך, שני אחיי התאומים בני 20 אחראים על עניין המאפים והסחורה ועוד שניים במטבח.
בקיצור, איכשהו הסתדרנו.

אבל באותו רגע שישבתי מול אבא, הרגשתי שהוא מסתיר ממני משהו, משהו שכנראה אני לא צריכה לדעת ואצלי אין דבר כזה. אם אני רוצה משהו, אני אשרוף את העולם ואשיג אותו.

אימא תמיד חוזרת רק בערב כי ככה זה כשהיא מורה.
יש לה 32 תלמידים שהיא הפכה לאימא ואבא שניה שלהם. הסיפורים שהיא חוזרת איתם, בחיים שלי לא חשבתי שהורה יכול לעשות דבר כזה. אבל אני גאה בה, גאה בזה שהיא לא מוותרת לשום תלמיד ונלחמת עליהם.

"אני הולכת". אמרתי לאבא אחרי שסיימתי את הנס שלי. "ביי, מתוקה שלי". אמר ונישקתי לראשו.

יצאתי מהבית והלכתי לכיוון המאפיה. היא כבר הייתה פתוחה כי ארבעת אחיי שם ולמרות שהשעה 10:00 בבוקר היא הייתה מלאה בלקוחות.
"בוקר טוב גברים". אמרתי ליוסף ומאיר שהיו עם הלקוחות.
"בוקר טוב". ענו שניהם יחד, תאומים נו מה.

נכנסתי למטבח וראיתי את דן ויונתן שם.
"בוקר טוב". אמרתי ולשניהם נתתי נשיקה על המצח. הם מלאים זיעה אז מיד נגעלתי.
"איכסס מגעילים!!". אמרתי ומחיתי את פי.
"נראה אותך עומדת כאן מ-5:00 בבוקר ונשארת יבשה!". אמר יונתן וצחקתי. כשהוא צודק, הוא צודק.

התקדמתי ונכנסתי למשרד שהיה של אבא וכעת הפך לשלי. פתחתי את המחשב והתחיל הזמן לעבוד עד שהודעה אחת גרמה לליבי להאיץ.

"לשמעון כהן שלום וברכה,
רצינו להודיע לך שטרם שילמת את חובתך על  סך 20 מיליון שקלים בגין חובות שלא שולמו. אנא שלם בעוד כשבעה ימים על מנת להסדיר    זאת. אם לא יבוצע, אנו נראה לנכון להשבית את עסקך ואת ביתך ונחייב אותך על המשך סכום הכסף הדרוש.
תודה והמשך יום נעים,
מדינת ישראל."