צאו אוכל ממש לאט ולוקח את הרגע אבל לפי המבט שלו, הוא עושה זאת בכוונה.
״מה אתה מתכנן?״. שאלתי בכיווץ עיניים והוא חייך חיוך ממזרי. ״כלום״. אמר ואני דחפתי לפיו עוד כפית.
שמעתי שיעול מהצד השני ונפקחו עיניים.
שמתי את הקערה על השולחן לידו ורצתי לעבר מקס.
אחזתי בידו חזק והוא ממשיך להשתעל ואני שומעת את צעקותיו של צאו מה קורה איתו.
״מקס. מקס״. אמרתי והוא מנדנד את ראשו מצד לצד. זה נראה שעובר עליו סיוט אבל לפחות הוא בהכרה.
״מקס״. חזרתי שוב והוא פתח את עיניו בבהלה.
״מאיה״. אמר בבהלה וכשהוא ניסה לקום הוא הבין שהוא מחובר למלא חוטים וכל גופו כואב.
״מאיה, צאו בסכנה. הוא תקוע שם עם הנבלה הזה והוא רוצה להרוג אותו!! חייבים להציל אותו!״. אמר הכל מהר ואני ליטפתי את פניו כדי שירגע.
״מקס. תירגע. צאו פה״. אמרתי והוא נראה כלא מאמין לי.
״לא נכון. הוא עלול למות מאיה למה אנחנו לא זזים?!!
חייבים לצאת עכשיו מהר! למה את לא מאמינה לי!״. צרח וכשניסיתי לאחוז את ידו הוא התנגד והתחיל להוריד מעצמו את כל החוטים.
״מקס!״.שמעתי את צאו צועק ומקס מיד עצר.
עיניו פתוחות מהלם ומעבר לפגיעה הפיזית שקרתה לו הוא נפגע נפשית. הוא חשב שאיבד את אחיו.
״שמעת את זה?״. שאל ואני הנהנתי בחיוך.
״זה צאו. הוא כאן״.
הוא תלש את כל החוטים וכאב לא כאב, שום דבר לא עוצר את שני האחים האלה כי גם צאו הוריד מעצמו הכל והוא עומד על שני רגליו כשהוא אוחז בשולחן כעזרה.
מקס ראה את זה והוא מיד נעמד ולקח את הקביים.
דמעות הציפו את העינים שלו וכולו רועד. הוא נעמד והתהלך לאט לאט עד שהם נהיו ראש בראש.
״אחי״. אמר בדמעות. ״חשבתי שהוא הרג אותך״.
צאו הנהנן לשלילה ומשך את מקס אליו לחיבוק כששניהם מתייפחים ואני בוכה מרחוק.
״אני חשבתי שאיבדתי אותך כמו מאמא״. אמר וליבי נשבר.
מקס עדיין ישאר מקס למרות כל היראה שהוא משדר מבחוץ.
״אי אפשר להיפטר ממני בקלות, ילד״. אמר צאו וליטף את שערו והסתכל עליי.
״בוא נשב לפני שניפול, בוא״. אמר צאו ושניהם התחילו לצלוע מולי. ״מאיה״. אמר מקס ועכשיו הוא נראה קצת יותר טוב.
הוא הגיע אליי וחיבק אותי חזק.
״הכל בזכותך. ניצלנו בזכותך״. אמר ולא הבנתי מה הקשר.
חיבקתי אותו חזרה ואמרתי שבטח הוא הוזה אבל כשהוא וצאו התיישבו על המיטה הוא כולו בהלם אבל שמחה גדולה גם אופפת אותו.
״אני לא מאמין שאנחנו בחיים. אני פשוט לא מאמין״. אמר מקס וצאו ליטף את פניו.
״מסתבר שאלוהים אוהב אותנו״. אמר צאו בצחוק ומקס כולו חייך.
״מה אתה אומר שאתחיל להפסיק עם הזיונים כאות תודה?״.שאל מקס ואני וצאו צחקנו יחד.
״זה אף אחד לא יעצור אותך. אתה תהפוך למפלצת אני מעדיף אותך ככה אח״.
״ושמעון, שמעון פשוט הציל את כולנו״. אמר מקס ולקחתי כיסא והתיישבתי מולם.
אני וצאו העברנו מבטים לא מובנים אחד לשני.
״מה קשור אבא שלי?״. שאלתי. ״הוא בישראל הם חזרו לבית״.
״לא הם לא. לפחות אני יודע ששמעון לא. הוא בארץ״. אמר ואני התבלבלתי לגמרי.
״בטח בגלל כל הנפילה וכל מה שקרה התבלבלת קצת מקס״. אמר צאו.
״לא, אני לא. אני שפוי גם כשאני מסיים לשתות בקבוק של קונייק״. אמר.
״טוב, תתחיל מההתחלה״. השתכנע צאו והקשבתי.
״התוכנית הלכה כפי שקבענו״. אמר מקס.
״אבל מה שקרה זה שהמטוס היה מחומש בפצצות שדונדלו שם.
אני וכל הצוות חיכינו לכם אבל לא ידענו שיש שתי כניסות ואתם נפלתם בפח של המניאק הזה.
אבל אז שמעון פשוט צץ מתא הנוסעים ואמר שאם לא ננטרל את הפצצה הזו היא תפוצץ אותנו.
הוא אמר שבצבא הוא היה חבלן והוא פשוט הציל את כולנו.
הוא חיבל את הפצצה אבל כדי שדונדלו יאמין שמתנו פשוט התרסקנו על איזה מקום וכנראה קיבלנו כולנו מכה חזקה כי כולנו התעלפנו״. כשהוא סיים את דבריו עדיין ישבתי מולם כלא מאמינה וכך גם צאו.
״אני לא מאמינה מקס. כאילו, אני לא יודעת אני פשוט בהלם״.
הוא הנהנן. ״הוא כאן״. אמר ונעמדתי. ״אבא שלי כאן?״.
״כן. הרי כולנו היינו במטוס״. הוא כל כך נשמע בטוח בעצמו שאם אגלה שכל זה איזה הזיה אני לא יודעת מה ארגיש.
״איפה הוא אז?״. שאלתי והרגשתי יד מאחוריי ואני רואה את ריקי.
״אה, אני גם יודעת לגבי ריקי״. אמרתי והיא חייכה חיוך גדול.
״שלום אחיינים שלי. כיף לראות שחזרתם לחיים״. אמרה והיא באה ונישקה לשניהם על הראש כמו אימא.
״ריקי, אבא שלי כאן?״. שאלתי ונעמדתי.
״כן״. אמרה וצאו נעמד גם.
״הוא באמת היה איתם במטוס?״.שאל במקומי והיא הנהנה.
״מאיה, ההלם שלי כששאלת אם אני מכירה את יפתח, יש לכך סיבה ואביך יסביר לכולם. הוא יספר לכם את הסיפור.
שאקרא לו?״. שאלה ואני הנהנתי בחופזה.
הגיע הזמן לסגור כמה דברים.
YOU ARE READING
HIM AND I
Romanceצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
