מאיה כהן.
כמה זמן הייתי במקלחת?
יש מצב שנרדמתי?
פתחתי עיניים ואני רואה את לין שוכבת לידי. היא נרדמה ואני עירומה.
הראש שלי כואב, הגוף שלי כואב וכשניסיתי לעמוד לין מיד פתחה עיניים.
"חכי, אביא מגבת". אמרה ואני רעדתי כולי.
לא יודעת אם זה מהקור או ממה שקרה.
אני זוכרת הכל.
זוכרת את הפרצוף המכוער שלו, את הריח של הבושם שלו ואת איך שהוא נכנס בי כל פעם מחדש.
לא נתתי לעצמי לבכות אבל סבלתי כל מאית שניה.
לין באה ישר עם מגבת וכיסתה אותי.
"תודה". אמרתי והיא לא הסתכלה על העיניים שלי וכיסתה אותי.
יצאתי לאט לאט והיא הרגישה איך כל הגוף שלי רועד.
"בואי מהר למיטה שלא תפלי". אמרה בקושי.
לאט לאט הצלחתי בזכותה לצאת מהאמבט וכשפתחנו את דלת המקלחת, צ'או נגלה לעיני.
הרגליים שלי יותר רעדו. פחדתי.
פחדתי שהוא יגלה משהו ואני בטוחה שלין לא תספר כלום כי אני ביקשתי את זה ממנה.
אני בטוחה שצ'או לא יפגע במשפחה שלי, זה הרגשה בבטן. אבל בדונדלו אני לא סומכת.
ממנו אני באמת מפחדת.
"איפה היית?". שאל ובא מיד לקראתי.
לקחתי צעד אחורה והוא שם לב לזה.
"למה את מחזיקה אותה לין?". שאל ופניתי להביט בלין.
"היא התקלחה". ענתה לין והלב שלי עדיין פרפר.
"היא עדיין לא התאוששה ממה שעשית לה, מנוול אחד.
אז לבכות במקלחת, היא יכולה". אמרה ונרגעתי.
הוא בחן את פניי ואני את פניו.
אני חייבת לשבת כי אם לא אתמוטט פה.
לין מחזיקה אותי חזק ומלטפת את מרפקי, מסמנת לי שהיא איתי.
"חיפשתי אחריך בכל מקום". אמר פתאום.
"למה?". שאלתי.
"בכל מקרה אתה מזייף את הסדין אז אתה לא צריך אותי". הוא שילב את ידיו והתחיל להתהלך בחדר.
סימנתי ללין עם העיניים שלי שאני חייבת לשבת וצריך לנצל את ההזדמנות הזו כדי שלא יראה שכואב לי.
הוא יודע כשכואב לי עוד מאותו היום שהתעללתי בעצמי ואם אגיד שלא הוא לא יאמין לי.
"אכן". אמר ושם לב כעת שאני יושבת ואני מחזיקה חזק את המגבת סביבי.
"זייפתי את הסדין אבל חיפשתי אחריך בכל מקום. גם פה ולא מצאתי אותך. איפה היית?". שאל והתקרב אליי.
לא התייחסתי אליו.
"לין". אמרתי פתאום.
"את יכולה בבקשה להביא לי בגדים מהחדר שלי?". שאלתי והיא מיד רצה והשאירה אותנו לבד.
"יצאתי לנשום קצת אוויר". שיקרתי אבל העיניים שלי לא עזבו אותו.
הוא לא יפגוש שקרנית יותר טובה ממני, בהבטחה.
"אסור לי?". שאלתי כשאני בוחנת את פניו ואני נזכרת בו.
מיד הסתכלתי על הרצפה וסגרתי עיניים חזק. הכאב ראש הזה רק ילך ויחמיר ואני חייבת אקמול דחוף.
פתאום הרגשתי ידיים שאוחזות בלחיים שלי וצרחתי מרוב הלם.
"מה יש לך?". שאל והלם היה בפנים שלו.
זזתי אחורה במיטה והסתכלתי עליו.
"אל תיגע בי". קבעתי כעובדה והוא לא הבין מה קרה.
"ל..א לג..עת ב..י". אמרתי בקושי ולין מיד באה.
"קחי, מאיה". אמרה והיא שמה לב שהתרחקתי במיטה והיא הסתכלה על צ'או.
"מה עשית לה? נגעת בה?". שאלה מהר והוא ניסה להגן על עצמו.
"תעוף מפה!
תעוף מפה!
תעוף מפה!!". צעקה והתחילה לדחוף אותו לעבר הדלת.
הוא היה מחוץ לדלת והיא טרקה לו אותה על הפרצוף.
היא באה ישר אליי, מלטפת את הראש שלי ואני רק סגרתי עיניים כי הרגשתי שהמוח שלי בין הידיים.
"מה הוא עשה?". שאלה בדאגה ואני יודעת שהיא מחזיקה את עצמה חזק לא לבכות.
"הוא אנס אותי". אמרתי ובחנתי את עיניה.
היא יודעת שאני לא מדברת על צ'או.
"מי זה היה?". שאלה בפחד כשהיא מלטפת שוב את הראש שלי לאט לאט.
"אבא של בעלי". אמרתי ודמעה ירדה במורד לחיה.
"אל תבכי. ממש לא". אמרתי ואחזתי בפניה.
"אני לא בכיתי אז את תבכי?:. אמרתי כדי להגיד לה שאני אהיה בסדר, בתקווה.
"את משוגעת". אמרה ואחזה חזק בדמעות שלה אבל אין, הם ירדו מהר.
"מטומטמת". אמרתי ושמתי את מצחי על מצחה.
"איך את לא בוכה את החיים שלך עכשיו?". שאלה. אולי אני באמת מטומטמת.
"לבכות אני אבכה אחר כך:. אמרתי בשקט.
"אם אני אזכר בזה כל פעם זה רק יגעיל ויכאב לי יותר.
הוא השביע אותי לא לספר לאף אחד כי אם כן, הוא יעשה משהו ממש גרוע ולו אני מאמינה, לין". אמרתי והיא באה וחיבקה אותי.
:כמה את עוברת אחותי". אמרה בשקט ואני סגרתי עיניים.
אני כמעט ולא נתקעת כשמשהו קורא לי בחיים.
פשוט ככה אני.
מוזרה, לא יודעת איך להסביר.
אני יכולה לעשות כמה דברים במקביל ואז פתאום ישאלו אותי על אותו אירוע ואני אהיה כזה, פאק, אני לא מתעייפת?
אז לא.
אני פשוט לא שמה לב ולא חושבת על דברים יותר מידי בגלל שאני מעסיקה את עצמי כל הזמן. אני יודעת שאם אתן לזה רק פתח קטן אין לי דרך חזור.
כולם ישימו לב שאני לא בסדר.
אימא, אבא, אחים שלי, צ'או.
אני אוגרת ואוגרת ואתפוץץ בדרכים אחרות כי אין לי ברירה אחרת.
"אני משוגעת". אמרתי ללין.
"את מטומטמת וגם משוגעת". אמרה והיא הצליחה לראשונה לגרום לי לחיוך קטן.
"תעזרי לי להתלבש?". שאלתי והיא הנהנה בעצב.
אני אלך לישון ומחר יום חדש.
אני מקווה שלין תישאר איתי הלילה כי אני יודעת שהוא ירדוף אותי גם בחלומות שלי.
כי גם עכשיו, כשאני ערה, הפרצוף שלו עומד לי מול העיניים.
בוקר טוב לכולם♡
אני יודעת שלא העליתי פרק בחמישי והסיבה לזה הייתה המצב הביטחוני.
לא הרגיש לי מתאים בכל המצב שקורה במדינה להתעסק עכשיו בספר.
היום פרק ומקווה שתמחלו לי על כך
אוהבת♡
YOU ARE READING
HIM AND I
Romanceצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
