אני יושבת בשולחן, כשמולי צ'או ומול לין זה מקס. מקס ולין טורפים את האוכל, טורפים זה מילה עדינה למה שאני רואה.
צ'או לא אוכל, הוא בוחן אותי ושני הרשעים האלה לא באים להגנתי.
"למה את לא אוכלת?". שאל צ'או ומבטי הכועס נחת עליו.
"כי אני לא יכולה לאכול כשאתה ממשיך להסתכל עליי ככה. תספיק להסתכל עליי והבטן הרעבה שלי תהיה בשקט". אמרתי ברוגז.
אם יש משהו אחד שהבנתי על צ'או, זה שהוא לא רוצה לפגוע בי. אז בואו נגיד שאני טובה בלעשות מניפולציות רגשיות עליו וכמו עכשיו, הוא פשוט לקח את ההמבורגר שלו והתחיל לאכול כשהטלפון מונח לו ביד.
סוף סוף.
רק חיכיתי לחסל את ההמבורגר הזה.
אני מסתכלת על לין שמענגת על כל ביס.
בטח, אנחנו לא צריכות לשלם כלום על מה שנאכל אז היא הזמינה עוד ועוד אוכל.
מקס כבר סיים חצי קילו בשר לפי מה שאני רואה והוא עדיין אוכל. שיהיה לו לבריאות, באמת.
לקחתי את ההמבורגר ונתתי ביס גדול בו.
וואו, פשוט אלוהי.
הביצה שהייתה בפנים קצת נמרחה לי על השפה ולפני שבאתי לנגב עם הנייר, האצבע של צ'או מצאה את דרכה לשפתיים שלי וזה גרם לי להיזכר במה שקרה אמש.
הוא ניקה את השפתיים שלי וליקק את השאריות של הביצה. הוא כל כך מושך שאין פלא שכל בחורה רוצה אותו.
"בכיף, מאיה". אמר ואני הנהנתי.
אין לי כוח אליו אז פשוט המשכתי לאכול.
אחרי שטעמתי, אני לא יכולה להספיק זה פשוט טעים מידי.
"את רוצה להזמין עוד משהו?". שאל אחרי שחיסלתי את ההמבורגר שהיה פה.
"לא, שבעתי".אמרתי והלכתי קצת אחורה עם הכיסא, נותנת לבטן שלי לצאת החוצה ואני מתנשמת. אכלתי מהר מידי ועכשיו אין מצב שאני קמה.
צ'או בחן את הפרצוף של מקס והם פשוט הבינו אחד את השני בלי מילים.
"לין, אני אחזיר אותך הביתה". אמר וגם לין נמצאה באותה תנוחה כמוני.
"אנחנו לא חוזרות יחד?". שאלה אותי והאמת, גם אני לא ידעתי.
"מסתבר שלא". אמרתי והסתכלתי על צ'או וכך גם הוא עליי.
"בואי". אמר מקס והוא נעמד.
לפני שהלך עם לין, הוא הסתובב אליי.
"היה לי כיף איתכם היום. אני חושב שאחי זכה באישה טובה. אני מקווה שהוא לא יהרוס את זה כמו שהוא עושה תמיד". הוא סיים את דבריו והלך מבלי להסתכל על אף אחד ואני וצ'או בחנו אחד את השני.
אני בטוחה שצ'או חושב שהוא לא זכה בי, אני סתם עוד אחד מכמה.
אבל בגלל שאני מחבבת את מקס, לקחתי את זה לתשומת ליבי. מקס לא כמו צ'או.
הוא מחייך מה שמאוד חסר בו, הוא שם לב לפרטים הקטנים ומשתמש בפה שלו כדי להזהיר. צ'או משתמש באלימות שלו אם אפשר לקרוא לזה ככה.
"על מה את חושבת?". שאל כשהוא רוכן קצת אליי בשולחן.
"כלום". אמרתי ושילבתי את ידי.
"אני צריך לדבר איתך". אמר ואני תוהה אם זה בעניין החתונה.
"דבר". אמרתי ואם לפני רגע הוא היה מולי, הוא עקף את השולחן ובא לשבת לידי.
הנוכחות שלו פה רק מכניסה אותי ליותר הילוך מהיר, לא מפחד, אלא מרצון.
אני כל כך סתומה אבל אני באמת רוצה להיות קרובה אליו. אני לא שפויה, אני יודעת.
"לפני שתתחילי לדבר ואני אצטרך להשתיק אותך כמו שלמדתי כבר, תני לי לסיים ואז". אמר כשהוא מסובב אותי אליו כך שעכשיו אנחנו פנים מול פנים.
"החתונה הולכת להיות באיטליה.
המשפחה שלי איטלקית ושם נולדתי. כשיש חתונה בעולם שלנו, עושים את זה באיטליה במקום שאת לא יכולה לדמיין.
יהיה רב אל תדאגי. זה לא כמו בשאר הסיפורים שאת מכירה שזה בכנסיה. אמרתי לך, אני יהודי גם אם זה לא נראה.
את והמשפחה שלך לא צריכה לשלם על שום דבר.
אני מממן את כל הנסיעה. הלוך, חזור ומקום שינה זה יהיה בבית שלנו שם. הבית יספיק לכל המשפחה שלך". אמר ולא הפסקתי להסתכל עליו.
"סיימתי, מאיה". אמר כשהוא מתיישב זקוף, יודע שאני עלולה להתעצבן על מה שאמר לי כרגע.
"במילא לא משנה מה שאגיד לא תקשיב אז שתהיה החתונה שם. זה יום אחד וזה יעבור". אמרתי וכשבאתי לקום, הוא הושיב אותי חזרה.
"זה לא יום אחד". אמר ועכשיו אני לא הבנתי.
"יש את יום נישואים, יום שבו אני ואת מתכנסים עם כל המשפחה שזה יהיה בשבת וירח דבש שלנו. זה אומר שכולם טסים השבוע ביום רביעי". אמר ואני באמת לא הבנתי כלום.
אף פעם לא התחתנתי. אף אחד לא הכין אותי לשום דבר ואין לי מושג מה לעשות ומה לא לעשות בטח ובטח כשמדובר בעולם המאפיה ששמעתי עליהם רק בסדרות ובסיפורים שאני קוראת קטע, עכשיו גם אני חלק מזה.
"איפה אנחנו הולכים לגור?". שאלתי כי אני מנסה להבין לאן הראש שלו הולך.
"באיטליה". אמר ועכשיו, כעסתי.
אני הולכת להיות רחוקה מהמשפחה שלי. מהחמצן שלי.
אני לא אעבוד יותר במאפיה ואני באמת אהיה כלואה במקום שאף פעם לא הייתי.
"שילמת את החשבון?". שאלתי והוא הנהן.
"תדבר איתי אם אתה רוצה לעשות עוד משהו לגבי החתונה. עד אז, אני לא רוצה לראות אותך". אמרתי ולא נתתי לו לאחזו בי שוב כדי שאשאר שם.
יצאתי מהמסעדה ולקחתי את המונית הראשונה שראיתי.
נכנסתי לרכב וכשאמרתי את הכתובת של הבית, הוא סיבב את ראשו אליי.
"את מאיה כהן?". שאל הנהג שבכלל לא הכרתי.
"מי אתה?". שאלתי והוא חייך חיוך מוזר.
"החשבון על החברה". אמר ונסע בלי לענות לשאלה שלי.
יופי, עכשיו אני נהייתי סלבית.
YOU ARE READING
HIM AND I
Romanceצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
