צ'או קריב.
כל העיניים היו מופנות אליי אבל אף אחד מהם לא עניין אותי חוץ מהעיניים של מאיה, שכרגע מוגדרת כאישתי.
זה מה שרצינו. אני ואחי מקס.
שדונדלו ויפרח יפגשו ויהיו עם לסת על הרצפה שהם עומדים בה.
אין דרך חזרה.
כולם יודעים את זה.
מאיה נשואה לי כדת וכדין.
שמעון חייב לי כסף ובתמורה, נתן לי את ביתו. בעצם סוג של מכר אותה בשבילי ומאיה כמובן לא יודעת מזה בכלל.
מסתבר גם שלאבי יש לו עוד שם. אלכסנדר. מגלים דברים חדשים פה אבל אני לא מופתע. אבא תמיד היה מסתורי והוא תמיד חזר על המשפט: שאף אחד לא ידע עליך כלום ואתה תדע עליו הכל. זה המשחק.
"לא ידעתי שאתם מכירים". אמרתי ואבי חייך חיוך.
לא, זה לא מהחיוכים שאתם רגילים לראות בסרטים או דברים כאלה. זה חיוך של נקמה.
הוא כבר זומם נקמה אבל אותי לא מעניין כלום. אני רוצה לרמוס אותו, להפוך אותו לכלום.
"באמת, צ'או?". שאל שמעון ומסתבר שהבן אדם יודע לפתוח את הפה.
"אתה חושב שאני משקר?
מאיפה לי לדעת שמאיה היא הבת שלך מלכתחילה?
אני אפילו לא מכיר אותך כמו שאבי מכיר אותך מסתבר". אמרתי והתיישבתי ליד מאיה.
היא מסרבת להסתכל עליי, מקס מאחוריי אוחז בכתפי, שמעון מולי בתסכול ואבי מולי עדיין עם אותו חיוך.
"אני רוצה לדעת מה קורה פה". דרשה מאיה. "אבא , ממתי יש לך שם שני?". שאלה ומרטין גם בחנה את בעלה לידה והורידה את ראשה.
היא יודעת, היא יודעת הכל.
אני יכול להרגיש את זה בדם שלי.
"מאז שנולדתי". ענה שמעון ובחן את עיני.
"אף פעם לא השתמשתי בשם הזה כי אין לי צורך בו". ענה אבל היא עדיין נראת מבולבלת.
אימא קראה לו ככה.
מאיפה אימא ידעה את השם השני שהוא לא משתמש בו?
"ומאיפה אתה מכיר את אבא של צ'או?". שאלה ואני רכנתי על השולחן כי גם את זה אני רוצה לדעת.
"אתה רוצה לספר להם?". שאל דונדלו והתיישב לידי.
"האמת שכן". אמר שמעון וכל העיניים היו עליו.
"שמעון ודונדלו הם אחים מאומצים". נשמע קול נשי ופניי מיד הסתובבו לעבר מרטין.
אחים מאומצים?
הרגשתי את היד של מקס לופתת את כתפי חזק יותר.
אני מבין אותו, אני גם רוצה לשבור איזה משהו עכשיו.
"קארקי היה האבא המאמץ של שניהם". אמרה ומאיה אחזה בידי למרבה הפלא.
"סב..א נועם?". שאלה מאיה ומרטין הנהנה בעצב.
"הוא אימץ את שמעון ראשון ואז את אלכסנדר שמצא אותו ברחוב. נכון, אלכסנדר?". שאלה מרטין ואבי עוד שניה מלהתפוצץ.
"את צודקת, מרטין. תמשיכי". ביקש והיא בחנה את עיני ואת מאיה.
הידיים שלנו עדיין מחוברים יחד.
"סבא נועם היה עשיר מאוד. מאוד.
לאחר מותו, החליט לתת ירושה לאבא ולאלכסנדר.
אבל בגלל שאלכסנדר התחיל לבנות את החיים שלו לאט לאט, הוא התחיל להרוויח הון ולכן סבא נועם החליט לתת את רוב כספו לאבא כי הוא היה בלי כלום בגלל הפציעה שלו". אמרה מרטין.
"וככה הם מכירים אחד את השני.
לא ידענו שצ'או זה הבן של אלכסנדר כי אלכסנדר לא משתמש בשם הזה מהיום שהחליט לנתק קשר עם אבא.
מסתבר שקוראים לו דונדלו". אמרה מרטין ומאיה החזיקה את עצמה חזק לא להתפרץ.
היא נעמדה ואני נעמדתי אחריה.
אין מצב שאתן לה ללכת ככה.
פעם אחרונה שזה קרה כמעט אנסו אותה.
"כל פעם אני מגלה משהו חדש על המשפחה שלנו.כ..ל פעם". אמרה כשהיא מחזיקה את עצמה חזק לא לבכות.
"חשבתי שהמשפחה שלי זה העוגן שלי, משפחה שתמיד תהיי שם בשבילי ואתה אבא, אתה תמיד אומר שאין סודות ממשפחה. התגלתה כשקרן. תודה רבה לכם על חתונה שלא אשכח". אמר וכשהיא באה ללכת, אני עצרתי בעדה.
היא הסתכלה עליי ויכולתי לראות כמה היא שונאת אותי. היא הבינה שאני יודע הכל ושעשיתי את כל זה כדי להרוס את אבי.
היא יודעת שכל החתונה הזאת הייתה אמצעי שלי להשיג את המידע שאני רוצה.
השגתי חצי ואני קרוב להשלים את זה לשלם.
"בוא נעשה ככה, צ'או". אמרה את השם שלי בגועל.
"אני אשתך, רק בגלל הטבעת שיש לי פה ביד. אני לא אוהב אותך ובחיים לא אנסה.
נסיים עם הלילה הזה וזה תהיה הפעם אחרונה שאראה אותך. אני. שונאת. אותך".
אמרה והלכה ואני נעמדתי דומם.
YOU ARE READING
HIM AND I
Roman d'amourצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
