HIM AND I

פרק 17.| בלי שטויות|

מאיה כהן.

"את לא רוצה לקום?". שאלה לין ואני בכלל כולי מרוחה על הכרית והשמיכה על ראשי.
כאילו אין יותר רמז מזה של בבקשה, תלכי ותעזבי אותי בשקט.

"לין, כפרה עלייך!". התחננתי וכיסיתי את פניי בשמיכה עוד יותר כי היא כבר התחילה לפתוח את הוילונות המשוגעת הזו.
אין דבר שאני יותר שונאת מכשפריעים לי בשינה.
"אני רוצה לישון לפני שאני יוצאת ליום הזה". אמרתי. עדיין לא שכחתי שאני צריכה לבחור את שמלת האושר שלי.

"אני חושבת שנקבל הנחה ענקית". אמרה ולא הבנתי את הכוונה.
צ'או אמר שאני יכולה לקנות איזה שמלה שאני רוצה ועוד עכשיו שלקסי לא הולכת להצטרך, הוא בטח יצטרך להביא לי את הכרטיס אשראי בעצמו.

שיט.

"הוא כאן?". שאלתי את לין כשפרצופה חמוץ. "הוא לא אבל הנשיקה שלכם מתועדת בכל רשת אינטרנטית אפשרית". אמרה וליבי התחיל להאיץ.
"איזה נשיקה?". שאלתי משחקת אותה סתומה.

היא פתחה את הטלפון שלה והראתה לי וידאו של כ-5 דקות שבהם אני רואה אותי ואת צ'או מתנשקים. לא זכרתי שהתנשקנו בפראות כזו.
"פאק, פאק, פאק!!". אמרתי כשאני קמה מהמיטה ומחפשת את הטלפון שלי.

אתמול הוא התקשר אליי אז הטלפון שלו נמצא ברשימה, רק חסר לי לשמור את זה.
מצאתי את הטלפון ומיד חייגתי אליו.
"כן, מאיה?". ענה ישר.
"הכל צולם. הכל מתועד". אמרתי בפחד והתחלתי להתהלך בחדר שוב ושוב.
"רק אתמול ראיתי את זה". אמר וכנות נשמעה בשפתיו.
"לא רציתי להלחיץ אותך. אבל צר לי להגיד שעכשיו כולם יודעים מי את". אמר ולעזאזל עם זה.

לא ביקשתי להיות מפורסמת, לא ביקשתי להיות זאת שיוצאת עם הגבר הכי יפה, מפחיד עלי אדמות בארץ ישראל.
בטח אחים שלי, אבא ואימא ראו את הוידאו הזה ויחשבו שאני איזה זונה שנופלת לרגליים שלו.

"מה אתה הולך לעשות לגבי זה?". שאלתי וחזרתי להתיישב על המיטה.
"אח שלי הולך להצטרף אליכם היום". אמר ודמי רתח.
"חכי, אני יודע שאת כועסת". אמר ועצר אותי מלצרוח עליו.

"הוא הולך לשמור עלייך. הוא היחיד שאני סומך עליו כרגע איתך. בואי נגיד שזה הגיע עד לאבא שלי ואם את לא הכרת אותי, אז בטוח שלא תדעי מי זה. אם חשבת שאני אכזר, עדיין לא פגשת אותו". אמר.

"סיימת?". שאלתי כשאני כולי רותחת מזעם.
"כן". אמר.
"אני שונאת אותך צ'או.
חשבתי שאתה מקיים הבטחות, טובה תמורת טובה אבל לא, יצאת מניאק". אמרתי ושקט נשמע בצד השני.
לין מסתכלת עליי עדיין ואני מתחילה לשמוע את הנשימות שלו דרך הקו.

"אם הייתי רוצה שיהרגו אותך". התחיל לומר. "הייתי שם אותך על הכביש והיו עושים את זה לא לפני שהיו מזיינים אותך מכל חור שיש לך". אמר ופערתי את עיני.
"אז אני שולח אלייך ואל לין את אח שלי כדי שידאג לכם ואני בטוח שב100% שאם יקרה לך משהו, הוא יתן את החיים שלו בשבילך כי אני ביקשתי ממנו וזה התודה הקטנה שלך?". אמר ואני יודעת שאצטער על כל זה אחר כך אז פשוט ניתקתי את הטלפון בפרצוף.

"כל כך הסתבכת, אחותי". אמרה לין ואני שמתי את השמיכה על פניי.
"הוא רק דאג לך המסכן. למרות שמסכן זה התיאור האחרון שהייתי נותנת לצ'או.
הוא רצה שנהיה מוגנות אז במקום לשלוח זונה הוא שלח את אח שלו. מה את מעדיפה עכשיו, תגידי לי?". שאלה ואני הורדתי את השמיכה.

אני באמת כפוית טובה.
כשאני כועסת, אני כועסת.
לא מעניין אותי מי בצד השני, אני רוצה לרמוס כל דבר שרק עומד לי בדרך.
כולם יודעים כשכשאני רותחת מעצבים, אסור בכלל לפנות אליי או לנשום לידי.

"בואי נקום". אמרה והיא אחזה בידי, גוררת אותי בכוח מחוץ לחדר.
יצאנו וישבתי בסלון כשאני בוהה בטלוויזיה שדלוקה על חדשות ואבא בצד השני של השולחן קורא עיתון כהרגלו ומעביר מבט דאגני אליי.
"הכנתי לך נס, תשתי". לין באה אליי כשהידה כוס עם נס ולקחתי את זה ממנה.
הודעה נשלחה לטלפון שלי ומיד פתחתי.

מספר לא שמור: אח שלי בדרך, תהיי לבושה.
אני: אני לבושה. מחכים לו.
מספר לא שמור: אני רואה הכל, מאיה.
אם אגלה משהו, זה עלייך.
אני: היה עדיף כבר לשלוח את לקסי לכאן.

אחרי שעניתי, זרקתי את הטלפון לאיזה מקום שלא היה לי אכפת.
נמאס לי שהוא חושב שאני עלולה לבגוד בו וללכת עם גבר אחר.
גם אם הייתי רוצה לברוח ממנו, אני יודעת שאלף זה לא אפשרי. ובית, אני לא בוגדת.
בחיים לא בגדתי ובחיים לא אבגוד.
ואם הוא כבר עצבני עליי, שישתה כוס מים קרים וירגע.

דפיקה נשמעה בדלת ולין מיד הלכה ופתחה.
"אני שוקלת גם לקחת אחד מהאחים, מאיה". אמרה לין מבעד לדלת ואני הלכתי אליה.
ועכשיו אני מבינה מאיפה הדמיון הגדול הזה.

אחיו גבוה כמוהו, כמעט חוצה את מפתן הדלת, לעומת צ'או, שערו שטני ועיניו ירוקות כמו הדשא.
הוא יפה בדרך שלו וחסר לי רק לראות את שאר המשפחה כדי לדעת ממי הם לקחו את הגנים האלה.
הוא נכנס לבית, ללא הזמנה, כשהוא דוחף קצת את לין כי הגודל שלו לא מתאים לכניסה של הבית.

הטלפון שלו צלצל והוא מיד שם על רמקול כדי שכולנו נשמע.
"היא שומעת?". נשמע קולו של צ'או.
"כן". אמר אחיו וקולו חד ועמוק.
"היא לבושה?". שאל ואחיו העביר בי מבט קצת מטריד שמיד שילבתי את ידי כי הרגשתי אי נעימות.

"בפיג'מה". ענה והוא התנשף.
"אבל חברה שלה לבושה יותר טוב ממנה". אמר ועכשיו בחן את לין. לין לטובתי, רק דורשת שיבחינו בה. היא בוחנת אותו ללא בושה כמו שגם הוא עושה ואני חושבת שהם יסתדרו טוב במקומות שונים בבית.

"תתלבשי". שמעתי את האזהרה שלו בטלפון.
"אני הולכת להתלבש ואני באה". אמרתי לאחיו ורגע לפני שעזבתי שמעתי את הקול שלו שוב.
"מאיה". אמר. "בלי שטויות". הוא סיים את דבריו וניתק.

"זה צ'או". אמר אחיו עם חיוך גדול שרק המיס את לין יותר.

"אני הולכת להתלבש".