מאיה קריב.
אני יושבת ליד צאו כבר יום והוא עדיין לא מתעורר ואני לא מאבדת תקווה. עצם זה שהוא כאן פה אני מודה לאלוהים. ברוך השם. יהיה בסדר.
אחד מהרופאים הגיע ואני מיד התיישבתי. "יש משהו חדש דוקטור?". שאלתי מהר.
"יש שיפור זה חד משמעית". אמר אבל הרגשתי שיש פה אבל.
"הם עדיין לא קמים וזה ייקח קצת זמן והכי חשוב שתהיי סבלנית בסדר מאיה?". אמר ואני הנהנתי וחשבתי שאני מדמיינת אבל קיבלתי לחיצה מידו של צאו.
"דוקטור". אמרתי בלחץ וידי רעדה. עוד לחיצה. "צאו לוחץ לי את היד". אמרתי והוא מיד בא אליי.
"זה סימן טוב מאיה. הוא מתחיל לחזור אלינו!". אמר בהתרגשות ושמחה שהייתה לי בלב אי אפשר להסביר אותה. עוד לחיצה וחייכתי מאושר.
קדימה צאו!!! קדימה אתה יכול לעשות את זה. אמרתי וליטפתי את פניו וכשהגעתי לשפתיו הם נפשקו.
התקרבתי אליו ונישקתי אותו. הרגשתי יד אוחזת בצווארי ודמעות יצאו להם.
צאו קם.
צאו קם.
צאו קם.
נישקתי אותו ביותר צורך והוא נענה לי למרות שכל גופו פצוע. הוא פתח לראשותי את פיו וכל כך התגעגעתי לטעם שלו. לשפתיים שלו. לידיים שלו עליי. לבעלי.
נשכתי את שפתיו ואנחה יצאה ממנו ולא, זה לא אנחת כאב וכל גופי רעד לשמע הקול הזה.
התנתקתי ממנו ובחנתי את עיניו. אותם עיניים שלא רציתי להסתכל עליהם ועכשיו אני אומרת תודה לאלוהים שהוא מסתכל עליי.
"צאו". אמרתי בבכי. הוא ליטף את פניי וגם לו יצאו דמעות. צאו בוכה.
"אתה בחיים". אמרתי וליטפתי את פניו ונישקתי אותו עוד נשיקה חמימה.
"מאיה שלי. אשתי שלי". אמר ולמרות שהוא לא מראה שכואב לו, אני יודעת שכואב לו.
"שלך, רק שלך". אמרתי וחייכתי. "אני מצטער". אמר ולא הבנתי.
"אני מצטער על מה שהחלאה הזה עשה לך". התיישבתי וידיו לא עזבה את ידי.
"איך אתה יודע?". שאלתי בפחד למרות שהוא כבר מת.
"הוא אמר לי לפני שרצחתי אותו והרגשתי כל חלק בו שנגע בך". אמר וחזרתי להישען עליו.
"סליחה שלא סיפרתי לך. הוא איים על המשפחה שלי". הוא ליטף את פניי והשענתי את פניי על חזהו.
הוא מתנשם מהר ולפי המוניטור עדיין הדופק מקפץ.
"את לא צריכה לבקש סליחה, אישה שלי. זה אני. הייתי צריך לשים לב לזה". אמר ואני נישקתי לחזהו.
"פותחים דף חדש. כל מה שהיה לא קרה". אמרתי והוא הנהן.
"אני אוהבת אותך". אמרתי והוא חייך חיוך רחב. "בואי הנה". אמר.
"איפה אתה רוצה שאני אעלה פה?". שאלתי בגיחוך. "אני עשה לך מקום". אמר ואני ישר אמרתי לא.
"אתה לא זז מהתנוחה הזו". אמרתי חד משמעית וחיוך נצנץ בעיניו.
"את כבכר מדברת על תנוחות אה". אמר וצחקתי. "אין הכול אצלך ראש כחול. סתום". אמרתי ונישקתי לראשו.
"מקס פה וכל החיילים שלך גם". אמרתי והוא אחז בידי חזק. "איך הם?". שאל ואני הרגעתי אותו.
"הרופאים פה אומרים שהם יציבים. הם יהיו בסדר". אמרתי וליטפתי את זקנו והוא סגר את עיניו.
"אני לא יודע איך הם יצאו מזה בחיים. הם עלו על המטוס ודונדלו אמר שהוא פיצץ את המטוס.
אני לא יודע למה אלוהים היה בעדי". אמר ונישקתי לידו.
"הכי חשוב זה להסתכל על כאן ועכשיו. אתה ער, מקס יציב וגם החיילים שלך יציבים ומחכה לכם שיקום ארוך עכשיו אבל יהיה בסדר". אמרתי והוא נישק את ידי.
"אני אוהב אותך אשתי".
"אני אוהבת אותך בעלי שלי".
שלום לכולם!
מתפללת לימים יותר טובים בשביל כל עם ישראל, אתחיל מזה. אני תהיתי עם עצמי אם כדאי לשחרר עוד פרק או לא בגלל המצב ועד כמה זה מתאים אבל אמרתי שאם יש משהו שיעזור בתקופה הזו ואם יש משהו שיגרום לנו לא לתסכול אז למה לא לעשות את זה?
לא נשכח ולא נסלח. בעזרת השם, בשורות טובות ושנדע ימים טובים יותר. כמו שמאיה אמרה, יהיה בסדר.
אוהבת, נויה.
YOU ARE READING
HIM AND I
Romantizmצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
