מאיה כהן.
הנסיעה ארכה בשקט. לא הרגיש לי שנסענו הרבה אבל 30 דקות איתו באוטו, לא הרגשתי בוודאות.
הוא פתח את הדלת ויצאתי ואני רואה שהוא הספיק גם לקחת את המזוודה שלי ונכנסנו לבית שלו.
״שלום, מאיה״. אמרה ריקי, אחת מהעובדות של הבית.
״שלום, ריקי״. אמרתי בשקט.
״אני עולה לחדר״. אמרתי וצ'או נתן לי את המפתחות.
״לחדר שלנו״. אמר אבל באמת שלא היה לי כוח להתווכח איתו. אמרתי שאני רוצה לישון וכך אעשה.
עשיתי את כל הדרך שזכרתי עם צ'או והרגשתי איך הרגליים שלי מתחילות לאבד את זה בעליית מדרגות.
כשהגעתי כבר למעלית, התנשמתי בכבדות.
יהיה בסדר. חזרתי שוב ושוב ושוב על אותן מילים של לין ושלי בראש וכל פעם שתמונה שלו עולה לי לראש אני פשוט אומרת לעצמי שעכשיו אני פה. אני בבית של צ'או וצ'או בחיים לא יתן לו להיכנס לבית כי הוא מתעב אותו בכל ליבו.
נכנסתי לחדר והוא נשאר אותו דבר. שחור והחלון הענק רק גרם לי להוריד את הפאניקה.
איזה יפה איטליה.
הסתובבתי ולקחתי כמה בגדים והמקלחת רק חיכתה שאכנס לשם.
הורדתי את בגדיי ובחנתי את עצמי במראה.
אני נראת צהובה ומכוערת. כאילו שאני לא מזהה את עצמי אבל זה לא כאילו, זה באמת נכון.
כנראה הורדתי כמה קילוגרמים בימים האלה כי הבטן שלי מתחילה להיות קצת שטוחה וכשראיתי אותה הבנתי כמה אני רעבה וכמה אני רוצה אוכל.
נכנסתי למקלחת והמים שטפו את פניי.
הרגשתי נוח עכשיו, הרגשתי יותר טוב.
מים זה הנחמה והאויב שלי.
שטפתי את ראשי ואת גופי והרגשתי כמו חדשה.
כרכתי מסביבי מגבת והתלבשתי וכשרציתי לצאת מהחדר לכיוון המטבח, צ'או עצר בעדי.
״האוכל מוכן״. אמר, קורא את מחשבותיי.
הנהנתי בשקט.
״אתה רוצה להתקלח ושאחכה לך?״. שאלתי אבל הוא הנהנן לשלילה.
״בואי נאכל יחד״. אמר ולא זכרתי ממתי צ'או כזה עדין.
ירדנו יחד כשאני שומרת על מרחק קטן ממנו אבל אין, צ'או לא יודע להגיד לי לפחות צ'או. הוא חוזר כמו בומרנג.
הוא אחז בידי ואני, כמו אני, לא היה לי כוח להשתחרר וידעתי שמחר לאט לאט אשתפר קצת.
״מאיה, מה את רוצה שאביא לך?״. שאלה ריקי ואני בחנתי את פניה ועכשיו באמת חייכתי.
אני גוועת ועוד שניה אני אוכלת את הבית הזה עם כל האנשים פה.
״כל מה שהכנתם״. עניתי.
״אני רעבה״.היא לא שפטה אותי וכשחזרה, הלב שלי התמלא חזרה.
מלא מלא אוכל.
לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה.
סלטים שונים, שניצלים, אורז,צ'יפס ומה לא.
לא ידעתי עם מה להתחיל ופשוט אמרתי מאיה, תזרמי.
אני אוכלת ולא שמה לב שצ'או בוחן אותי והוא עדיין לא אכל כלום.
״למה אתה לא אוכל?
האוכל טעים ממש״. אמרתי והוא התקרב לכיסא שהיה לידי.
״כמה זמן לא אכלת?״. שאל ברצינות ובחנתי אותו.
סיימתי לבלוע ועניתי. ״אני לא יודעת. אבל זה לא מעניין אותי, עכשיו יש לי אוכל״. אמרתי והוא תפס בלחיי.
הלב שלי דפק מהר אבל עכשיו, למרבה הפלא זה לא מהפחד שהוא יגע בי.
אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני עכשיו שמה לב כמה זמן לא הרגשתי את הידיים של צ'או למרות שכן הרגשתי אבל לא התייחסתי לזה יותר מידי.
״בחיים אל תשאירי את עצמל רעבה״. אמר ועיני לא עזבו אותו. הנהנתי.
הוא התקרב לאט לאט והמבט שלו ירד לשפתיים שלי.
חשבתי שהוא בא לנשק אותי ומיד התרחקתי אבל הוא החזיר אותי לאותה נקודה שבא הייתי.
הלשון שלו עברה על השפתיים שלי כי היה שם לכלוך ופרפרים עפו להם בבטן.
״טעימה״. אמר ופתחתי את עיני.
התנשמתי מהר וכשהוא שיחרר אותי התיאבון שלי לאוכל ירד.
״ירד לי החשק״. אמרתי והוא חייך.
החיוך שלו המיס אותי מבפנים וגם מבחוץ.
כמה הוא היפה הגבר הזה זה לא נורמלי.
״תפסיק״. אמרתי ונעמדתי. הלכתי לכיוון הסלון והדלקתי את הטלוויזיה.
״מה להפסיק? להביך אותך כדי שתהפכי לאדומה?״. שאל ולא הסתכלתי עליו.
״מה אנחנו רואים?״. שאל.
״לא יודעת״. עניתי ללא חשק.
הוא תפס את ראשי והניח אותו על כתפו.
גם אם הייתי רוצה למחות לא הייתי מצליחה כי הוא יותר חזק ממני והאמת, הכתף שלו הייתה ממש נוחה אז הלכתי על זה.
״ אז איזה טקס יש מחר?״. שאלתי סוף סוף והוא ליטך את פניי.
״במאפיה״. התחיל לומר. ״יש טקס שכל מי שהוא לא היה ונכנס למשפחה, חייב לעשות אותו.
את זוכרת בהלוויה שראית את הקעקוע הגדול שלי עם הנשר?״. שאל ואני הנהנתי.
״היה אותו לכל הגברים שם״. אמר והוא נע מעט.
״לא שאלתי על כל הגברים. אמרתי עליי״. חידד את שאלתו.
״כן נו, מה איתו?״.
״גם את תצטרכי לעשות אותו. זה היה אמור להיות מחר מול הוועדה אבל בסוף אני אעשה לך אותו. לפחות ככה אף אחד לא יראה אותך חצי עירומה חוץ ממני״. אמר ובחנתי את פניו.
״מי חלק מהועדה הזו?״. שאלתי ופחדתי מהתשובה.
״זה היה אמור להיות סבא לוי, דונלדו והיועץ שאותו לא ראית.
הוא בא רק ליעוצים והוא הכי רציני״. ענה ואבן ירדה לי מהלב.
מזל שצ'או הולך לעשות את זה.
״אין לך בעיה לעשות קעקוע?״. שאל.
״האמת שלא״. עניתי.
״תמיד רציתי אבל בגלל שאני באה ממשפחה דתיה, ידעתי שלעשות את זה ימחק אותי מהמשפחה כי ההורים שלי ממש עומדים על חלק מהחוקים של הדת. ובגלל שחייב לעשות את זה, ננצל את זה. הם גרמו לי להגיע למצב הזה אז שכולם יתמודדו״.
״ואני לא הייתי אחד מהחוקים שמותר לעבור עליהם בואי נגיד ככה״. אמר והמשיך לבהות בטלוויזיה.
״גם אני הופתעתי״. אמרתי והחזרתי את ראשי על כתפו.
הוא נאנח לרווחה וחזר ללטך את פניי.
״עכשיו אני מרגיש בבית״.
עדיין זה לא אומר ששכחתי.
YOU ARE READING
HIM AND I
Romanceצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
