צ'או קריב.
זה רק אני או שהיא נעשית יותר מושכת?
בחיי שאני כבר לא יודע מה לעשות.
אני אוהב את הפה שלה.
גם את האיבר וגם את מה שהיא מוציאה ממנו.
המילים שלה עושים לי גירויים בכל נים ונים. ואיך שהיא מתחילה לדבר מלוכלך, פאק, אני על הרצפה.
אף אחת לא השפיעה עליי ברמה הזאת. אף אחת. אולי זה שהיא הולכת להתחתן איתי עושה לי את זה או שהיא לא מפחדת ממני, זה בכלל מסקרן אותי יותר.
אבל יש לה מזל שבאתי בגלל מטרה אחרת. ראיתי את צ'ארלי, אחד האנשים של אבא, וידעתי שהוא בא לבדוק את העניין.
מזל שמאיה הייתה פה. זה כאילו היא נשלחה אליי משמיים. אז חייכתי כמו דפוק וכשהיא התחילה לבחון אותי, בכלל הרגשתי כאילו אלוהים בא לטובתי למרות שאין למה.
היא בחנה אותי ולא יכולתי להפסיק להסתכל עליה.
רציתי לקחת אותה עכשיו לבית שלי ולעשות את מה שרציתי מלכתחילה לעשות.
כשראיתי שצ'ארלי הלך, הפרצוף שלי נהיה יותר רציני.
היא שמה לב לזה ועדיין לא היה לה אכפת.
היא רוצה לעצבן אותי, היא יודעת שזה קל מידי ואם היא תמצא את עצמה בסוף מתחת למיטה שלי, זה בעיה שלה.
"תתכוני למחר". אמרתי ולקחתי סושי אחד מהמגש שלה. חברה שלה לא הפסיקה לבחון אותי וידעתי שהיא שונאת אותי בכל ליבה.
"אני ממש מתרגשת". אמרה בציניות.
"מה יש מחר?". שאלה חברה שלה.
"אני הולכת למדוד שמלה עם העוזרת האישית של בעלי לעתיד". אמרה וכששמעתי את התואר הזה, חיוך ניצחון היה בלב שלי, אין לי מושג למה אבל זה נשמע טוב התואר הזה על השפתיים שלה.
"את רוצה שאבוא איתך?". שאלה ומאיה מיד הסתכלה עליי לאות אישור.
"לא". אמרתי מיד והיא התקרבה עוד קצת.
אם אני כבר מעצבן, אז עד הסוף.
אם היא רוצה משהו, היא תקבל אותו.
אבל ככה גם אני. ואני אמנע את זה ממנה כדי לראות לאיזה עוד רמה הפה שלה יכול להגיע.
"בבקשה, צ'או". התחננה וכל תואר שהיא משתמשת בו רק מעלה לי אותו יותר.
"אמרתי לא וזה סופי". אמרתי ולפני שבאתי ללכת היא החזיקה בידי והושיבה אותי חזרה. המגע של היד שלה על היד שלי רק גרם לי להשתוקק לאישה עוד יותר. לא משנה מי אבל אני צריך זיון הלילה ולשכוח מהבחורה שיושבת כאן לידי כמה שיותר מהר.
"טובה תמורה טובה". אמרה ועיני לכדו את עיניה.
מה אני כבר יכול לבקש ממנה?
"את בטוחה שאת חפצה בזה?". שאלתי כי אם היא חייבת לי טובה, אני אשתמש בה טוב מאוד.
"כן". אמרה בלי לחשוב. היא לא יודעת מה היא מבקשת.
"אז בסדר". אמרתי.
"איך אדע שהיא באה? אני לא יודעת איך היא נראת בכלל". שאלה והיא הורידה את ידה ממני. הוצאתי את הטלפון כדי להראות לה תמונה והיא מיד החמיצה פנים.
"אם היא העוזרת האישית שלך, היא הולכת לגור איתנו בדירה?". שאלה. אפילו את המילה בית היא לא אומרת.
יש מצב שאני שומע פה קנאה?
"למה את שואלת?". שאלתי ורכנתי לעברה עוד יותר. היא כועסת וזה כבר טוב. אם היא אוהבת לעצבן אותי, אז אני אוהב לעצבן אותה כפליים.
"אתה רוצה שאבחר שמלה עם הזונה שלך?". שאלה וחייכתי חיוך ניצחון.
"את מקנאה?". שאלתי והיא לקחה עוד סושי מעצבים.
"את תצאי לבחור שמלה עם הזונה שלי, כן". אמרתי וחברה שלה התקרבה לשולחן עוד יותר.
"תקשיב לי טוב, חתיכת חלאה". אמרה ומיד הסתכלתי עליה. היא לא מפחדת ממני ועכשיו אני מבין למה הם חברות.
"אתה לא תגרום לחברה שלי לסבול בגללך. אם צריך, אני והיא נלך ביחד ונבחר את השמלה ליום החתונה המטומטמת שלכם.
היא הולכת להיות אשתך אז תסמוך עליה. תן לנו את הכסף ונסתדר". אמרה את אשר על ליבה והאמת, שרק רציתי לעצבן את מאיה עוד יותר.
לקסי בטוח תעצבן אותה כמו שצריך וככה נהיה תיקו.
"אל תתערבי במשהו שהוא לא קשור אלייך, לין. היא הולכת לבחור את השמלה עם לקסי והסכמתי שגם את תצטרפי אז אל תגרמי לי להצטער על זה. כאן, נגמר הסיפור". אמרתי ופשוט הלכתי לדרכי.
YOU ARE READING
HIM AND I
Romanceצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
