HIM AND I

פרק 61.| אני אחותה הגדולה של ליה ז״ל|

ריקי.

הבוס בסכנה.
כל הבית בסכנה.
ההבטחה שהבטחתי לליה כמעט הופרה אבל אני הבטחתי לה בדמי שאשמור על דניאל ועל מקס כאילו הם ילדיי ולא דודה שלהם.

אני ריקי ואני אחות הגדולה של ליה שהיא אימם של דניאל ושל מקס.
סבא לוי וסבתא נונה אימצו אותי כשהייתי בת 4 כשהבינו שהם לא יוכלו להביא ילדים לעולם. הם אומרים שהם זכו בי אבל אני זכיתי בהם יותר.
אחרי 14 שנה זכיתי באחות. אחותי שלי, ליה שלי. מלאך בדמות אדם וכך גם אחרי המוות נשארה מלאך.

אני עצמי לא זכיתי להביא ילדים כי בעלי לקח ממני את הרחם.
נשמע הזוי?
ככה זה במאפיה.
ככה זה כשהוא חשב שבגדתי בו. הוא לא רצה להרוג אותי בטענה שמגיע לי לסבול יותר.

אז הוא ביקש מאחד הרופאים שנמצאים תחת שלטונו להוציא לי את הרחם.
הבכי, הכאב שעברתי לאחר מכן לא מאחלת לאף אחד.
הידיעה הזו שלא אזכה להביא ילדים מצד אחד מנחמת אותי כי ילדיי לא יצטרכו לגדול בעולם המשוגע שבו אני חיה ומצד שני, ילדים זה אהבה. מאז שדניאל ומקס היו קטנים הרגשתי כמו הורה שלישי בשבילם.

ליה הייתה תחת דכאון והרי איך לא?
הממזר הזה הרס לה את חיה אבל זה הכל בגלל סבא לוי ונונה שהסכימו לחתונה הארורה הזו. לי הייתה תחושה רעה אליו מלכתחילה.
בגללו אחותי התאבדה ועלתה מעלה כי היא כבר לא יכלה יותר.

כמובן שמאיה לא יודעת מכל זה ויבוא היום שהיא תדע ויש לי תחושה שזה יקרה בקרוב מאוד כי מאיה לא סבלנית בכלל.
דניאל אמר לי שהוא סיפר לה בקצרה על מה אביו עולל בליה אז רבע סיפור היא יודעת.

כששמעתי שדונדלו מת, הרגשתי ניצחון גם בשביל אחותי המנוחה. עכשיו היא יכולה להיות בראש שקט.

עכשיו היא יכולה לדעת שדונדלו כבר לא איתנו.
הוא מת. הוא אינינו.
זהו. La festa è finita.
(נגמרה המסיבה)

״מאיה״. אמרתי והיא בחנה את פניי בדאגה.
״תכף יורדים״.

אני מבינה מה דניאל מוצא בה.
יש בה את כל מה שאין בו.
היא שלווה הוא לא.
היא חייכנית ומתחברת לאנשים. דניאל לא מחייך, רק אחרי המוות.

דניאל נהפך לקריר בגלל מה שעבר וגם כי כך צריך להתנהג בתור ראש המאפיה הבא. מאיה גרמה לו להחזיר לאט לאט את התחושות של געגוע למישהו, אהבה ודאגה מה שהוא כיבה אצלו.
מאיה ודניאל מתאימים ואני שמחה שאחיין שלי מצא את שאהבת נפשו.

״יורדים״. אמרתי כשהרכב נעצר והורדתי את חגורת הבטיחות.
״גרצינו, אתה נשאר פה לשמירה. אתם שניכם מאחורה, יורדים איתי. אחד מקדימה ואחד מאחורינו״. אמרתי והרגשתי את כל האדרנלין פועל בגופי.

עברנו לאט לאט ועשינו את הזיהוי והדלת נפתחה.
נכנסנו עוד קצת וכשהבית נסגר מאחורינו, נשמתי לרווחה.
הפחד שלי היה שמישהו יעקוב אחרינו והגענו בשלום.
״מה זה המקום הזה?״. שאלה מאיה.

״המקום הזה״. התחלתי לומר.
״זה היה הבית של אחותי, ליה זכרונה לברכה. אימא של דניאל ומקס״. אמרתי וראיתי את הבלבול בפניה.

״מי זה דניאל?״. שאלה והכנתי את עצמי.
היא חלק מהמשפחה.
היא אשתו של האחיין שלי ומגיע לה לדעת.

״דניאל זה צאו.
בעלך, מאיה״.