נכנסתי לבית ואבא מיד הרים את עיניו אליי.
הוא ידע שחזרתי אבל הכאב שהיה לו בעיניים, רציתי להרביץ לעצמי כל כך. לא רציתי להסתכל עליו אבל לא יכולתי.
איך אני יכולה להאשים לעאזאזל מישהו שנתן את החיים שלו בשביל המשפחה שלו?
כל החיים שלו הוא נלחם למען הילדים שלו, למען האישה שלו. למען הבית הזה.
הוא הלווה סכום כסף שיספיקו ל-10 שנים.
10 שנים שבהם לא הרגשנו מקופחים, חסרים, עוני ותמיד היה אוכל על השולחן.
אבל אני הייתי צריכה לשלם את המחיר הזה.
אני.
למה הוא בחר שאני אתחתן איתו?
אבל אולי יש בי קצת נחמה שאני הולכת לעשות את זה. אחים שלי ביישנים ושקטים ואם צ'או היה בוחר באחת האחיות שלי, הוא היה הורס להם את הנפש.
"למה אני?". שאלתי וסגרתי את דלת הבית.
"הוא בחר". אמר והוריד את עיניו ממני.
"מה זאת אומרת?". שאלתי והתיישבתי רחוק ממנו. אני לא רוצה שהוא בטעות יגע בי ואני אפול לרגליים שלו.
"כשהוא הציע שיתחתן עם אחת מאחיות שלך, הוא ביקש שאראה לו אתכן". אמר.
"ואז כשהסתכל עלייך, הוא אמר שהוא רוצה אותך. לא יכולתי להתמקח איתו, עשיתי איתו חוזה". הוא סיים את דבריו ונשמתי עמוק.
לפחות משהו אחד שאני לא יכולה לכעוס עליו. חשבתי שאני פחות חשובה לו כי הוא בחר למכור אותי לרוצח שאוכל בני אדם, לפסיכופת.
אבל מסתבר שצ'או הוא זה שבחר והרגשתי איכשהו הקלה.
"החתונה עוד השבוע". אמר וכאילו לא ידעתי.
אני כבר מתחילה לספור את הימים המשוגעים האלה.
"הוא רוצה שמחר אלך עם העוזרת האישית שלו לבחור שמלה. לין באה איתי". אמרתי ונעמדתי כדי לפנות לחדרי לנוח.
התייאשתי כבר.
כל היום הזה וכל במידע ששמעתי עד עכשיו.
אני צריכה מנוחה לראש שלי ודרך הבריחה שלי היא שינה.
נכון, אם אני ישנה הבעיה לא נפתרת אבל אני שמה אותה בעצירה לזמן מה עד שאחליט לחזור אליה. אני בורחת ואז חוזרת.
"אני מצטער, ילדה שלי! כשאמרתי לו אם יש לך זכות בחירה לעזוב, הוא אמר שלא אבל כשיגיע היום, הוא ידון איתך על זה". אמר ובחן את פניי.
"אני לא יודע מתי היום הזה יגיע.
אולי אחרי חודש שתתחתנו או אחרי שנים אבל זה עדיין סבל שלא הייתי מאחל לאף אחד.
שלא תחשבי שעשיתי לך את זה בכוונה.
אני יודע שעכשיו את צריכה לשלם את המחיר כדי שהמשפחה שלנו תמשיך לעמוד על הרגליים אבל אני מתנחם בזה שזה זמני". זה נראה שהוא סיים את דבריו אבל עדיין הייתי בראש מקובע של מה אני הולכת לעשות עם החיים שלי.
אם בהתחלה כעסתי עליו, עכשיו אני באמת לא יודעת.
אני מבינה שאני הולכת להתחתן עם רוצח אבל אין לי מה לעשות לגבי זה.
"יהיה בסדר, אבא". אמרתי לראשונה והוא התחיל לבכות. התקרבתי אליו וחיבקתי אותו.
מה כבר יכולתי לעשות?
"בבקשה תגידי לי שאת סולחת לי!!".התחנן והתייפח.
"אני סולחת אבא, יהיה בסדר. אני אהיה בסדר". אמרתי ואני לא יודעת אם אמרתי את זה כדי שיפסיק להרגיש רע עם עצמו או כדי שאני אאמין לזה גם בסופו של דבר.
"את זוכרת מה לימדתי אותך ואת אחיות שלך כשהייתן קטנות?". אמר כשהוא מוחה את הדמעות שלו.
"תמיד אמרתי לכם שאתן צריכות לבחור טוב טוב את הבעל שלכם.
כי הבעל שלכם הולך להיות החבר הכי טוב שלך, האבא של הילדים שלך והמאהב שלך.
עם צ'או זה אחרת מאיה וברוך השם שאת לא מכירה אותו.
אני רוצה שתבואי לחתונה הזו בראש פתוח, אל תצפי ממנו לכלום ואני יודע שהוא יפגע בך. אבל את חזקה, את חזקה ילדה שלי מכל בן אדם שאני מכיר. את הבן אדם האחרון שיוותר.
צ'או לא הולך להיות המאהב שלך, הוא לא הולך להיות החבר הכי טוב שלך ואין לי ספק אם הוא בכלל רוצה ילדים. אבל כל זה לא חשוב.
מה שחשוב זה, שאת לא הולכת לוותר. יקח כמה שיקח, אני ואימא תמיד פה. אני תמיד פה בכל דבר שתבקשי כי אני חייב את החיים שלי בשבילך על זה שאת הולכת לעשות את זה למשפחה שלנו. את הגיבורה שלנו ילדה שלי". אמר וכעת נשברתי. דמעה ירדה במורד לחיי ועוד אחת.
בזמן האחרון אני בוכה הרבה ואני לא אוהבת את זה.
מה שאבא עכשיו אמר לי, שבר אותי ולפעמים ככה אנחנו, לא רואים את התכונות שלנו אבל מזל שיש אנשים שאכפת להם מאיתנו שמזכירים את זה.
אבא הזכיר לי כמה אני לוחמת כשאני לא רואה שאני לוחמת.
כמה אני חזקה כשאני חושבת שאני חלשה.
אני יודעת שאני אהיה בסדר ויש מצב שאגור יותר טוב ממה שגרתי בבית ואני באמת אנצל את זה, עד שהוא ישחרר אותי וישיג את המטרה שלו להפיל מישהו בשלטון.
YOU ARE READING
HIM AND I
Romanceצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
