HIM AND I

פרק 24.|לא אמרנו שפותחים דף חדש?|

צ'או קריב.

מאיה באמת ישנה חזק.
חזק מאוד הייתי אומר כי כששמעתי את הנשימות האיטיות שלה, הבנתי שתוך 5 דקות היא כבר נרדמה.
אמרתי לה שאשאר עד שתרדם אבל בסוף נשארתי עד הסוף.

אני טוען שאני אכזר היא טוענת שהיא לא רואה את זה איתי. והאמת, אני מישהו אחר לגמרי כשאני איתה.
כשאני איתה, אני רוצה להגן עליה.
כשאני איתה, אני רוצה לחבק אותה כל כך חזק עד שתגיד די.
ואני לא אחד שמחבק.

כשאני איתה, אני רוצה לנשק אותה, בכל מקום עד שעל הגוף שלה יהיה כתוב בענק צ'או קריב.

כל הזמן הזה שהיא נרדמה, ואני מדבר על 5 שעות לפחות, הייתי במשרד וטיפלתי בעניין הטיסות של כל מי שצריך להיות בחתונה.
בכל זאת, אנחנו טסים עוד יומיים.
בדקתי למי מאחיה יש דרכון ומסתבר לאף אחד אין.
אז שלחתי את מקס לקחת תמונות של כל הילדים משמעון וכמובן, עשה הכל מבלי להתנגד.

למזלי, יש לי אנשים בכל מקום אז נתתי למישהו לטפל בעניין ולעשות את כל העבודה השחורה הזו ובסוף אשלם לו את מה שמגיע לו.
לחברת התעופה הודעתי שיש גם כיסא גלגלים ושמדובר במשפחה גדולה אז כל המטוס הוא לקראתנו.
כסף זה כוח. אל תשכחו את זה.

אחרי שסיימתי לסדר הכל, שמעתי זמזום מהטלפון וחשבתי שאולי מאיה קמה אבל זה היו צעקות שלה על לין.
איך ידעתי שמדובר בלין?
כי מאיה נתנה לה צעקה שלא מביישת איש.
המשוגעת הזו מכבה ומדליקה לה את האור של החדר כדי שתקום והאמת, פעם ראשונה שהודיתי לה בלב.

מאיה ישנה 5 שעות וזה לא נורמלי.
תיארתי לעצמי שהיא רצתה לשכוח מאורעות של היום וזה בצדק.
אני הייתי פשוט רץ עד שלא הייתי מרגיש את הרגליים אבל כל אחד ודרך הבריחה שלו.

"אני בדרך אלייך". אמרתי אחרי ששמעתי את כל השיחה שלהם.
היא אמרה לי שכואבת לה הבטן, ללין אמרה שכואב לה הגב, משהו פה לא מסתדר לי ואני רוצה לבדוק את זה.

♧

  

דפקתי בדלת שתי דפיקות ולין קיבלה את פניי. איך שהיא ראתה אותי, החיוך שהיה לה נמחק.
"מה אתה עושה פה?". שאלה ואני רק מחפש את מאיה בעיניים שלי.
נכנסתי ללא הזמנה ועדיין מאיה לא פה.
"השליח בדרך". אמרתי וסובבתי את ראשי אליה.
היא הנהנה והבינה את מה שאני מחפש.
"מאיה בחדר". אמרה ואני הלכתי אחריה.

נכנסו שנינו ומאיה רק הסתכלה על קיר התקרה ולא זזה. כשהיא ראתה שבאתי, היא סובבה את ראשה אליי ואז חזרה לבחון את התקרה כמו זומבי וחששתי.
"אני לא משאירה אתכם לבד". אמרה לין והתיישבה על המיטה שלה.
"את לא מתכוונת לקום?". שאלתי את מאיה והיא התיישבה.

אני מזהה כאב.
אני גורם לאנשים להרגיש כאב וגם אם הם ינסו להסתיר זאת ממני, אין יותר טובים ממני מלזהות את זה.
למאיה כואב וזה לא נראה הבטן.
"אני קמה". אמרה ונעמדה לאט לאט.
"לין תצאי מפה". אמרתי והסתכלתי עליה ונתתי לה את המבט הכי מאיים שלי.
הבחורה לא זזה אבל זה לא מעניין אותי.
ביקשתי שתצא אז היא תצא.

"לין, אני בסדר". אמרה מאיה וכשהם העבירו מבט אחת בשניה, היא יצאה לא לפני שהזהירה אותי שמספיק שאני עושה משהו לא במקום, היא תחטיף לי. צחקתי בלב שאין לי.
"למה את משקרת לי?". אמרתי ישר.
"לא אמרנו שפותחים דף חדש?".

"מתי שיקרתי לך, צ'או?". שאלה ושוב, הזין שלי עמד בגלל שקראה בשמי.
"אמרת שכואבת לך הבטן. ללין אמרת שכואב לך הגב.
זה לא נראה שכואב לך אחד משניים האלה.
זה נראה שאת סובלת". אמרתי ושילבתי את ידי, מחכה שתגיד לי שאני טועה והכל בראש שלי.

"אין לי כוח לשיחות האלה.
תשאיר את זה בצד. תן לי להנות מהיומיים שנשארו לי מהמשפחה בבקשה". אמרה ולא יכולתי להתווכח איתה.
אנחנו נגיע לישראל פעם בכמה חודשים וגם זה, לזמן מועט.
הדבר היחידי שאני יכול לעשות בשבילה זה לתת לה להיות עם המשפחה שלה.
אבל מאיה שהייתה לפני 5 שעות זו לא אותה מאיה.

"האוכל הגיע?". שאלה אותי ופתחה את הדלת כשאני מאחוריה.
אחזתי בידה וראיתי את הכאב שיש לה בעיניים. "אני בסוף אגלה את הכל, מאיה. וחבל, חבל שאגלה את זה בדרך הקשה". אמרתי והיא שיחררה את ידי מידה לאט.
"בוא נלך לאכול. אין לי כוח לריב איתך". אמרה ואני כבר לא יודע מה להגיב.

יצאנו מהחדר וראינו את לין מסדרת את השולחן כשיש חושך בסלון ונרות על השולחן.
מתי היא הספיקה את כל זה?
"האוכל מוכן". אמרה בהתרגשות וטפחה על הספה לידה כדי שמאיה תשב איתה.
היא באה וישבה והמקום הקטן שנשאר, נדחפתי שם ואחזתי בבטנה.
"מה אתה עושה?". שאלה.
"אני יושב ורואה סרט עם אישתי לעתיד וחברה המעצבנת שלה". אמרתי ולין נתנה לי מבט זועף.

"יש לך גם מקום לשבת שם.
אתה בקושי נכנס פה". אמרה ואני קירבתי אותה אליי יותר כדי שתרגיש מה אני עובר בגללה. העיניים שלה נפתחו לרווחה ומזל שרק אני והיא מבינים אחד את השני.
"תאכלי". ציוויתי. חיוך נמתח על פניה ולא הבנתי מה קורה פה.
פעם היא ככה פעם היא ככה.
מה יש לבחורה הזו?

"את מה לאכול?". שאלה בשקט וקירבה את פניה לפניי. בחנתי את שפתיה והרגשתי את הלב שלי דוהר.
ואז חזרתי להביט בעיניה ואותה תשוקה שנבעה ממני היה גם לה.
"את מוזמנת אותו קודם". לחשתי חזרה וגיחוך נשמע בצד השני.

"באתי להנות עם מאיה. אם אתה תזיין אותה בראש שלך ואראה פה מזמוזים, אני בורחת מפה". אמרה בהזהרה ומאיה קירבה את לין אליה ככה שהיינו שלושתינו מחובקים יחד.
"את מקנאה?". שאלה מאיה את לין והיא ניסתה להשתחרר אבל בלי הצלחה.

"אני יודעת שאני יותר חשובה לך ממנו.
אז לא כלבה אחת". אמרה ומאיה נישקה את לין במצח.

"משהו אחד נכון אמרת בחיים שלך". אמרה מאיה והם הניחו ראש על הראש כשידי עדיין לא עוזבת את הבטן של מאיה, מרגיש איך היא עולה ויורדת והיא מרגישה איך הזין שלי רק מזדף יותר ויותר.