מאיה כהן.
צ'או נוסע ברכב כשהיד שלו לא עוזבת את ידי. לא חשבתי שאני עד כדי כך חשובה לגבר הזה עד עכשיו.
הוא הציל אותי היום ממישהו שרצה לעשות בי את זממו. אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם הוא לא היה מגיע ואני בפעם הראשונה, כל כך אסירת תודה עליו.
כל הנסיעה הייתה שקטה והמחשבות שלי היו ריקות. הסתכלתי על הנוף, על המכוניות שעוברות ועוזבות ואם צ'או לא היה מזיז אותי כנראה לא הייתי יודעת שהוא קרא לי בשמי.
"הכל בסדר?". שאל כשפחד נראה בעיניו.
הוא עצר את הרכב בצד ועיניו לא עזבו את עיניי.
"ממתי נהיית כזה דואג?
לא אמרת שאתה בן אדם קר ואכזר"?. שאלתי כשאני מחזקת את האחיזה שלי בכף ידו.
הוא שם לב לזה וכשהוא ניסה להשתחרר, אחזתי יותר חזק, לא נותנת לו לברוח ממני.
עד שהוא מתחיל להיכנס לי ללב, אני לא אצליח להוציא אותו.
"אני כן אכזר וקר". אמר והשמיט את המילה בן אדם.
אני חושבת שהגבר הזה לא מודע לעצמו.
הוא עושה את מה שהוא עושה אבל מסתתר שם משהו. מסתתר שם עוד אופי שאני רוצה להכיר.
אמרתי לך, אם מישהו ינסה לגעת בך, אני מאחל לו להיפגש איתי. אמר וכעת שיחרר את ידו ממני והמשיך בנסיעה.
"אתה יודע". התחלתי לומר ועדיין עיניו על הכביש.
"יש מצב שאתה לא כזה קר כמו שאתה אומר. אתה שומר על מי שחשוב לך ואתה תעשה הכל כדי שהם לא יפגעו.
זה לא אומר בהכרח שאתה אדם רע, דווקא ההפך. אני הייתי רוצה לדעת שאם אתמוטט ברצפה, יהיה מי שירים אותי.
אני לא מכירה אותך צ'או ואני כן רוצה להכיר. מה אתה אומר שנפתח דף חדש?". אמרתי ועכשיו הוא בחן את פניי.
"מה זה אומר דף חדש, מאיה?". שאל.
"זה אומר שקודם כל, נתחיל בחברים.
בוא נכיר אחד את השניה ונבין מול מי אנחנו עומדים.
אנחנו הולכים לגור אחד בתחת של השניה אז לפחות שיהיה בנינו בוקר טוב ולילה טוב". בחנתי את פניו ונראה שהוא מבין את מה שאני אומרת.
"אני יודעת אנחנו הולכים לגור באיטליה.
אני עדיין לא מעקלת את זה אבל אין לי ברירה אחרת.
אני רוצה לקחת הכל בצורה טובה. אם צריך אני אלמד איטלקית ואני אעבוד שם גם כי אני לא הולכת לבנות על הכסף שלך, תשכח מזה".
המשכתי בדבריי וראיתי שהוא שותק.
אני אמרתי את מה שאני שרציתי להגיד.
"את באמת חושבת שאנחנו יכולים להיות סתם ככה חברים?". סוך סוך הוציא מילה מהפה.
"עם כל מה שעברנו ביום וחצי האלה, קשה לי להאמין". אמר ובחן את פניי.
"נתחיל לאט, צ'או. כמו שאמרת, ביום וחצי האלה הספקנו להתקרב בצורה שבחיים לא הייתה לי.
אני אישית בחיים לא אתנשק עם מישהו שרק הכרתי".אמרתי וכעת אחז שוב בידי.
"את לא תתנשקי עם אף אחד חוץ ממני, מאיה. השפתיים האלה, את כולך, שלי". אמר והמשכנו בנסיעה בשקט כשפרפרים עפים לי בבטן.
♧
"את רוצה שאלווה אותך לבית?". שאל כשיצאנו מהרכב ואנחנו בחניה של הבניין שלי.
"עשית מעל ומעבר. אני יכולה ללכת עד לשם, תודה על היום". אמרתי והתקרבתי אליו קצת.
"את מוגנת איתי, מאיה. אבל לא ממני.
יש הבדלים בין השנים". אמר והתקרב גם כמה צעדים מולי.
"יכול להיות שאגיד מילים לא במקום, אפגע בך בצורה הכי מכוערת שיש ואשתמש בכל החולשות שלך ואני מקווה שאת תשרדי איתי". המשיך לומר ואני רק רציתי להתקרב לגבר הזה יותר.
אני מטומטמת, אני יודעת אבל אני רוצה להתקרב אליו, אני רוצה להיות לידו.
אף פעם לא היה לי חבר.
כשמתחילים איתי ואני מספרת את זה, קשה להם להאמין לי.
למה?
בגלל שאני נראת טוב ואין מצב שאף אחד לא 'חטף' אותי עדיין?
אני נראת בסדר ואני מסתפקת בזה אבל צ'או, צ'או זה משהו אחר.
הנשיקה הראשונה שלי, הייתה איתו.
החיבוק הגברי שלי מגבר שהוא לא אחד מהאחים שלי, זה הוא.
כל המילים האלה שהוא זורק לי שאני שלו, שייכת לו, פאק, זה מחמם לי את הלב שמישהו שומר עליי ככה.
זה נראה רכושני ובטח שאני לא הרכוש שלו אבל כן, אני רוצה להיות שלו.
אני רוצה שהוא יהיה שלי.
גם עם כל מה ששמעתי עליו, אני רוצה להכיר את צ'או האמיתי.
"תודה על היום,צ'או. תשמור על עצמך בדרך". אמרתי והתקרבתי אליו ונתתי לו חיבוק.
בהתחלה הוא היה בהלם מהצעד שלי ואז חיבק אותי לאחר כמה שניות והרגשתי כל כך טוב בזרועות שלו.
התרחקתי קצת, נתתי לו נשיקה חטופה בלחי והלכתי מבלי להסתכל אחורה.
אני מקווה שאני לא עושה טעות בזה שאני רוצה להתחיל להכיר את צ'או האמיתי.
YOU ARE READING
HIM AND I
Romanceצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
