HIM AND I

פרק 44.|אנחנו נ-ש-ו-א-י-ם|

מאיה כהן.

כשיצאתי מחדר המקלחת כשאני לבושה, צ'או עדיין היה פה.
אני עדיין לא סיימתי לבכות על גורלי וידעתי שזה יבוא כשאני אשכב במיטה ופשוט אבהה בקיר והמחשבות שלי ינצחו אותי כמו תמיד.
"תעוף מהחדר הזה". אמרתי ופתחתי את דלת החדר.
הוא הראה לי את ידו, את אותה יד שהטבעת הנישואין שלנו נמצאת עליי.
"זה גם החדר שלי". אמר ונעמד.
הוא הפשיל את חולצתו ובא לארון כשהוא לוקח מגבת.
העיניים שלי זזו ממנו באופן כל כך מהר כי לא רציתי ממנו שום דבר.
לא רציתי לזכור את אותן זכורונות שחשבתי שהגוף הזה יכל לשמור עליי מפני הכל.

"אוקיי". אמרתי.
"אז אני אצא מפה". ולפני שבאתי לצאת, הוא נעמד, אחז בידי ונעל את הדלת כשהגב שלי צמוד לקיר והוא מעליי.
"את לא מבינה מה שאני אומר לך?!". צעק עליי ואני סגרתי חזק את עיני.
"אנחנו נ-ש-ו-א-י-ם". חידד את התואר הזה והבטן שלי התהפכה.

"את לא מתרחקת ממני.
ואם תעשי זאת, אני אחזיר אותך כל פעם מחדש לאותה נקודת התחלה.
את לא שמעת את הסיפור שלי אז אין לך זכות לשפוט אותי". אמר ועכשיו פתחתי עיניים והסתכלתי עליו.

העיניים האלה.
העיניים האפורות שלו שפעם סלדתי מהם ואז פשוט התחברתי אליהם כאילו זה מגנט.
אני בוחנת אותן, לא מאמינה שהוא הרס רק את מה שרציתי להתחיל. מה שרצינו.

רצינו דף חדש.
דף חדש שבו אני וצ'או פשוט נהיה אנחנו ונשים הכל בצד.
נכון כל מה שאומרים עליו אבל אני ראיתי צד אחר בהלוויה. זה היה צ'או אחר. צ'או כבן אדם.

"אני רוצה לשמוע". אמרתי פתאום וזזתי ממנו. התיישבתי על המיטה כשהוא עדיין תקוע שם וכן, עדיין בלי חולצה.
"בוא, תגרום לי להבין שסתם כל מה שחשבתי הוא טעות".
הוא בא, התיישב לידי ואני מיד זזתי רק כדי שלא יגע בי.

"אימא שלי". התחיל לומר ואני האזנתי.
"אימא שלי הייתה קורבן לאונס מצד אבא שלי". אמר אבל אני הייתי קשובה לו.
"הוא התעלל בה כל יום. כל פאקינג יום.
הוא היה מזיין אותה עד שהיא הייתה מתעלפת ואז כשהכרה שלה הייתה חוזרת היה עושה זאת שוב ושוב.
כשאני ומקס היינו קטנים, מקס היה עם אימא ואז פתאום שאל אותה מי זה יפתח כי שמע שאבא שלי אמר את השם הזה.
אבא שלי חשב שאימא שלי בוגדת.

אבל אני עדיין לא יודע את התשובה לזה רק שיפתח זה בעצם אבא שלך.
כשגילינו אני ומקס שיפתח זה שמעון, אני הצעתי את הרעיון של חתונה". אמר ובחן את עיני אבל העיניים שלי היו מקובעות על הרצפה.

מה זה המשפחה הזאת?
מה זה הדבר הזה?

"אז אני אמרתי שאני אתחתן עם אחת מכם וככה אוכל להתקרב למשפחה שלך". אמר והדמעות שלי מחזיקות עוד קצת מעמד.
"אז לקחת אותי". אמרתי כעובדה.
"אבא שלך הציע את זה". אמר ואני לא הבנתי.

"אבא שלי אמר שאתה ראית תמונות של כל האחיות שלי ובחרת אותי". אמרתי והוא הנהנן לשלילה.

"אבא שלך". התחיל לומר.
"כמו שאת יודעת היה חייב לי כסף.
20 מיליון שקל לא באים ברגל מאיה.
אמרתי לו שאני רוצה אחת מהבנות שלו ואז אשכח לו מכל הכסף.
הוא החליט שהוא נותן לי אותך". אמר ושמתי את ידי על ראשי.

אני מרגישה שאני מתחילה להשתגע.
"הוא אמר שאת הכי מתאימה לי כי הוא הרי מכיר אותי מהטלוויזיה ואני הסכמתי.
גם אחרי שראיתי את התמונה שלך, כמובן שלא התנגדתי". אמר אבל גם פרפרים לא הרגשתי כרגע.

"תמשיך את הסיפור". דרשתי.
אני רוצה לישון וזהו.
"עכשיו אני יודע שדונדלו ושמעון בעצם אחים מאומצים.
אבל אני עדיין לא יודע מה הקשר בין אימא שלי לאבא שלך ואת זה אני עדיין צריך לדעת.
אני רוצה להוכיח לסבא שלי שהבת שלו לא בוגדת.
היא הייתה בת יחידה להורים שלה.
סבתא שלי, נונה, עברה הפלות וטיפולי הפריה רק כדי להביא אותה לעולם.
ועד שהביאה אותה, אימא שלי החליטה לשים קץ לחיים שלה.
היא החליטה שנמאס לה אז היא התאבדה". אמר ואני בחנתי כרגע את הפרצוף שלו שהיה על הקיר.

פאק.

"מאיה". אמר את שמי ואני כבר לא ידעתי מה להרגיש כרגע.
"כשזה קרה, אני הייתי בן 12 ומקס בן 4.
את יודעת איזה שריטה זה?
ראינו את אימא שלנו מתה בתוך אמבטיה מלאת מים.
אבא שלי אמר לה מול הגופה שלה שהיא חסכה לו את העבודה. גם כן אבא. לא מגיע לו דבר". אמר ופי נפער.

סובבתי את ראשי אליו מהר כדי להבחין בו.
הוא בחן אותי והדמעות שלו עמדו לו בעיניים אבל הוא בחיים לא יוציא אותם, כזה צ'או.

אני לא מבינה את כל הסיפור אבל עדיין הלב שלי מלא בכעס.
"למה לא שאלת את אבא שלי מה הקשר ביניהם?". שאלתי אותו.
"הוא בחיים לא יענה לי". אמר ושם את ידיו על ראשו.
"אבא שלך שונא אותי שנאת מוות ובצדק.
הוא יודע שעכשיו את שלי.
הוא יודע שעכשיו אני חלק מהמשפחה שלכם למרות שלא רצה בכך אבל אין ברירה, העניינים התגלגלו".

"הוא לא יענה גם לי?". שאלתי אותו והוא היה נראה כלא מאמין שאעשה זאת בשבילו אבל זה נובע מהמחשבה שאולי יצא לי מזה משהו שאשאל אותו.
"אני כמעט בטוח שלא". ענה ונעמד.
הוא לקח עכשיו מגבת ונכנס לחדר אמבטיה כשהוא משאיר אותי ככה.

הוא סיפר לי את הסיפור שלו.
אני לא יודעת מה לחשוב על זה אבל כן, צדקתי. צ'או השתמש בי אז כן הייתה לי את הזכות לשפוט אותו.
הוא התנהג חרא.
הוא היה יכול לספר לי הכל מהיום הארור שפגשתי אותו אבל הוא החליט רק אחרי החתונה שכולם יהיו מופתעים כשעכשיו, אני וצ'או נשואים מה שאומר ששתי המשפחות שלי עכשיו מקורבים יחד. גירושין לא באים בחשבון כי אבא חייב לו כסף. כמה כיף.

אני לא הולכת לישון איתו באותו חדר.
אין מצב.
קמתי והלכתי על קצות האצבעות ויצאתי מהחדר שלא ישמע את הצעדים שלי.
סגרתי קצת את הדלת וכששמעתי שצ'או פתח את זרם המים, הלכתי מהר ופשוט נכנסתי לאחד החדרים.

נעלתי את הדלת אחריי וקפצתי בבהלה.
"אותך לא ציפיתי לראות פה". אמר בחיוך זדוני והתקרב אליי.
"צ'או יודע שאיתי לא מתעסקים". אמר ואני הלכתי אחורה כשהוא מתקדם קדימה.

"אבל הבן שלי, יצא טיפה כמו אימא שלו.
ועכשיו, אני ואת ביחד נלמד אותו לקח שיבוא לו גם בסיוטים".

ובבת אחת מצאתי את עצמי על הרצפה כשהעיניים שלי נעצמו.