HIM AND I

פרק 29.|על החיים ועל המוות חבר'ה|

מאיה כהן.

אני מרגישה פרפרים בבטן.
משהו שאי אפשר להסביר אותו.
זה בסדר?
זה נורמלי?
צ'או היה פה וראה איתנו סרט.
צ'או קריב ישב כמו ילד וראה איתנו סרט.
אני הוזה נראה לי.

לין פה ישנה לידי במיטה ונשארו לי יומיים, להיות בבית.
אני לא יודעת מתי יעבור לצ'או הנחמדות שלו אז אני מפחדת.
הוא משתנה כל שתי שניות.
אוהב שונא, שונא אוהב.
אז אני מכינה את עצמי כבר. יכול להיות שהוא לא יתן לי לראות את המשפחה שלי כמה חודשים טובים אבל אני יודעת שאתווכח איתו על זה, גם אם זה אומר טובה תמורת טובה.

אני לא יכולה לא לראות אותם, זה לא יכול להיות. אני רגילה לעבוד איתם במאפיה, לצחוק איתם, להתווכח, לעשות שבתות וחגים ביחד.
אני יודעת שלא אצליח להתמודד ויש מצב מאוד גדול שפשוט אהיה סגורה בחדר ואשן כי ככה זה ישכיח ממני הכל.

השעה 23:00 בלילה ואימא ואבא ואחים שלי חזרו. הם הראו לי בהתלהבות את החליפות והשמלות שלהם, מנסים להראות לי כמה הם מתרגשים בשבילי שאני הולכת באמת להתחתן. אם לפני כמה ימים הצטערתי על זה, עכשיו אני לא יודעת כבר.

הפה של צ'או כבר נגע בפה שלי.
הרגשתי כל נים ונים שלו, הרגשתי את הגוף שלו מול שלי, את הלב שלו מפרפר רק כשאני משתמשת בשם שלו, את החיבוק החם שלו שלא חשבתי שיכול לצאת מאדם כזה.
ברור שלא אספר להם מכל מאורעות אלה, למרות שבטח הם ראו את הנשיקה שלנו כי היא כבר התפרסמה אבל החלטתי להבליג את זה.
עדיף שיחשבו שאנחנו מתחילים להסתדר מאשר לדאוג לי.

קיבלתי הודעה לטלפון ובגלל שכבר שמרתי את מספר הטלפון של צ'או, ישר פתחתי.

צ'או: יש שינוי בתוכוניות. מחר נוסעים לאיטליה והחתונה תהיה בחמישי.

אני: למה אנחנו צריכים לטוס מחר אם בכל מקרה החתונה בחמישי?

צ'או: כי יש לי כמה דברים דחופים לעשות. ההורים שלך ישנו במלון של המשפחה שלי ואת בבית שלי, שהולך להיות שלנו. אין מצב שתהיי במלון ללא השגחה שלי.

אני: אני יכולה לשאול איזה דברים דחופים צריך?

אני מחכה 2 דקות שהפכו ל-10 דקות שהפכו ל-20 דקות וכלום. הרגע הוא היה מחובר ונעלם. כנראה חיטטתי יותר מידי.
אבל אם הוא הולך להיות בעלי ואני אשתו, יש לי את הזכות לדעת מה קורה. גם אם זה נשמע אכזרי ולא אנושי, אני רוצה לדעת. ככה אני.

מחר אנחנו נוסעים ואני מרגישה איך הלב שלי פועם כל כך חזק. יהיה בסדר, נכון?
כאילו, מה כבר יכול לקרות?

לין התחילה לזוז קצת והיא פשוט עברה לצד השני של המיטה ואני נשארתי עכשיו ככה, בלי שהיא מחבקת אותי. הרגשתי קור, הרגשתי חום, הרגשתי כועסת, הרגשתי התרגשות ועוד כמה דברים שפשוט באו ביחד שקיבלתי כבר סחרחורת.

די, מאיה.

לישון.

סובבתי את ראשי ואת גופי וניסיתי לעצום עיניים בכוח, לשכוח הכל תמיד עוזר לי ותתפלאו, ישר נרדמתי ולא שמתי לב בכלל.

♧

"הכל מאורגן? לא שכחנו כלום?". שאלתי את אחיי כשהם עומדים מולי כמו חיילים.
זה לא פשוט להיות אחות גדולה לעוד 7 אריות ולביאות כשלכל אחד יש את השאגה שלו.

צ'או סגר לנו מטוס פרטי ולאבא דאג לכיסא, ישר זה חימם את ליבי שהוא בכלל חשב על זה.
הבוקר, מקס גם הגיע והחיוך שהיה לו גרם לי להבין שאיזה מזל שיש לצ'או אח אחד נורמלי. אולי יש עוד כמו מקס ורשמתי לעצמי לשאול אותו.

"לכל אחד יש את המזוודה שלו". אמר יונתן ובחן כל אחד ואחת עם המזוודה.

"חליפות?". שאלתי והם ענו יש.

"שמלות?"

יש.

"בגדים לשבת, פיג'מה ומעילים?"

יש

"שמלת הכלה שלי וההינומה?"
יש!!". צרחה לין מהצד השני של החדר ומקס מיד הסתובב.
היא באה לסלון ומבטיהם נפגשו ומיד היא הורידה את עיניה ממנו.

מה אני רואה פה?

"מאפרת ומעצב שיער, סגור שם באיטליה?". שאלתי ומקס מיד הסתכל עליי והבין שנתפס בחכה שלי. "יש". אמר וצמצם את עיניו.

"יפה". אמרתי.
"איפה צ'או, מקס?". שאלתי והוא בא לקראתי, מראה לי את הטלפון שלו.

בלי שטויות אישה שלי.
תיפגשי איתי במלון ואני אקח אותם לבית שלנו. מקס שומר עליכם ויש לכם עוד 4 חיילים במטוס. בלי שטויות, רואה הכל.

"איזה אח מיוחד יש לך". אמרתי למקס והוא חייך.
"האח הכי טוב שמישהו יכול לקבל". אמר עם עיניים בורקות.
כנראה הוא רואה משהו שאף אחד אחר לא רואה.
"שנלך למוות שלי?". לחשתי למקס והוא תפס בלחיי. "מה אמרת?". שאל והתחלתי לצרוח מכאבים כי זה כבר לחץ עליי.

עכשיו אני רואה שהם אחים.

"שנלך לחתונת האושר שלי?. תיקנתי את עצמי והוא מיד שחרר וצחק עליי.
"יפה". אמר ואני ליטפתי את לחיי כי בטח הוא אדום.

"כלב אחד!!". אמרתי והוא הוציא לשון.
עוד פעם אחת הוא יוציא לי לשון, אני אתלוש לו אותה.
"קדימה!". אמרתי וכולם כולל כולם יצאו בשיירה.

על החיים ועל המוות.