HIM AND I

פרק 60.|אין דבר כזה|

מאיה קריב.

״מי אמרת שרוצה לדבר איתי?". נזכרתי משום מקום במה שאמר.

"הוא אמר שהוא רוצה לדבר איתך אבל לא הבנתי מאיפה את מכירה סגנון כזה של גבר". ענה ולא הבנתי מה זה סגנון כזה של גבר.

"איך קוראים לו?". שאלתי.
"קריב משהו. בחיים שלי לא שמעתי שם כזה". אמר.
"טוב, תכניס אותו". אמרתי והוא הלך לקרוא לו.

אני לא מכירה אדם כזה ואני מקווה שהוא לא מגיע עם בשורה גרועה כי הספיקה לי אחת כזאת בבוקר.

זה היה היום הראשון שבו ראיתי את צ׳או.

אני זוכרת מה הוא לבש, איזה בושם היה לו ואת העיניים האפורות שלו שמלכתחילה הרתיעו אותי.
עכשיו, עכשיו אני מבקשת שאותם עיניים יצפו בי שוב ואני לא מאמינה שהוא מת. אין דבר כזה.
צאו לא יכול להיות למות כי... זה צ׳או.
הלב שלי דוהר מהר וריקי מנסה להרטיב לי את הפנים עם מים כדי להרגיע אותי אבל כל עוד אני לא רואה את צאו מול העינים שלי אני לא אתפקד.
אני רוצה לדעת שההרגשה שאני מרגישה היא הנכונה.
שהתחושה שלי שאומרת שצאו בחיים אכן כך.

״מאיה״. אמרה ריקי ובהיתי בה כמו זומבי.
דמעות יצאו ללא שליטה אבל עדיין שמרתי על שקט מוחלט.
ריקי אמרה לי שהתעלפתי ועכשיו אני צריכה לאכול ולשתות קצת אבל סירבתי.
״זה בשביל צאו מאיה. רק בשבילו״. אמרה והתייפחתי.

אני לא רוצה לאבד אותו אלוהים!

אני אוהבת אותו ואני לא יכולה לראות את החיים שלי בלי הגבר הזה.
בהתחלה ניסיתי לברוח ממנו, לא רציתי לראות ולהתחבר אליו אבל עכשיו אני זקוקה לו.
אני רוצה לחבק אותו חזק. אני רוצה להריח אותו.

העקבים של לקסי עדיין עושים לי סחרחורת בראש וכששמעתי גניחות הבנתי שהיא והבחור הזדיינו בבית שלנו.
חתיכת כלבה.
אני ארצח אותה במו ידי אם היא תגיע אליי.
השנאה שלי לגביה עזה כל כך שאשלח אותה לגיהנום.

״היא לא רוצה לצאת הילדה״. אמרה והיא מנסה ללגלג לי בכל צורה. פעם ילדה, פעם זונה ופעם ככה וככה אבל היא לא מעניינת אותי.
״כן דמרי״. אמר הקול הגברי והאזנתי.
שתיקה ואז חריקת כיסא. הוא נעמד.

״לא יכול להיות״. אמר ודפק בשולחן חזק.
״זה לא יכול להיות״.
"מה קרה?". שאלה לקסי וחבטה נשמעה בקיר.

"דונדלו, צאו הרג אותו". אמר ונעמדתי. מחיתי את דמעותיי וריקי מאחוריי.
"צאו לא מת?". שאלה בכעס.
"הם הצליחו לברוח מהמלכודת שטמנו. אין לי מושג איך הבן של זונה הזה עשה את זה!!!״.
היא נאנחה ועוד מכה נשמעה.
״אי אפשר להיפטר ממנו אי אפשר!!״. צרחה שוב.

חיוך נמתח על שפתיי.
צאו לא מת.
ההרגשה שלי נכונה.
הסתכלתי על ריקי והחיוך שהיה לי היה גם לה.
״אמרתי לך!״. לחשה וחיבקתי אותה.

״לא יוצאים מכאן עד שאני אומרת לך, זה מובן?״. שאלה והנהנתי מהר.
״עכשיו לאכול!״.

🌷

חיכיתי נצח, אתם מאמינים לי?

ריקי אומרת שהשעה עכשיו כבר ערב ואנחנו פה מהבוקר וכמה דברים הספיקו להתרחש.
2 חיילים נרצחו, דונדלו מת, הספקתי להתעלף ולקום.
הייתי צוחקת על עצמי עכשיו אבל כל מה שאני רוצה זה את צאו.

אני וריקי עדיין יושבות על הרצפה למרות שמאז שאותו גבר אמר את הבשורה, קולה של לקסי ושלו נעלמו אז ידעתי שהם עזבו את הבית.

"עדיין אי אפשר לצאת מהבית?". שאלתי את ריקי והיא נעמדה והתחילה להתהלך לה בחדר החשוך הזה.

״הבית פנוי״. אמרה לאחר שראתה במצלמות בטלפון שהכל פנוי.
ישר נעמדתי והלכתי אחריה בצעדים חרישים.

יצאנו מהמקום ומלא אור הגיע לעיני שגרם לי להסתנוור.
ריקי החזיקה לי את היד והלכנו הליכה מהירה לכיוון המעלית שמובילה לחדר שלי ושל צאו.
״לאן הולכים?״. שאלתי. ריקי סימנה לי להיות בשקט.

היא פתחה את המעלית ומסתבר שלריקי יש מפתחות לחדר שלנו ותהיתי למה.
עלינו לחדר שלי ושל צאו וכשהיא פתחה את דלת החדר היו לי הרבה שאלות.
צאו אמר לי שאף אחת לא הייתה בחדר הזה ואף אחד לא נכנס לחדר הזה.
למה לריקי יש גישה לחדר שלנו?

״אני יודעת שיש לך הרבה שאלות מאיה ואני מבטיחה שאענה לך על הכל אבל בנתיים, שימי את הציוד הזה היכן שאגיד לך כי אנחנו בורחות מכן״. אמרה הכל מהר שאפילו כל המידע הזה לא נקלט לי.

״מה זה בורחות מפה? לאן נברח? מה עם צאו?״.שאלתי והיא תפסה בלחיי.

״אין לנו זמן. אענה על הכל כשנעלה על הרכב שמחכה לנו.
בנתיים, קחי סכין ושימי בתוך המכנס ואת הרובה שימי מאחורי הגב״. אמרה ועשיתי כדבריה.
היא התלבשה מהר ופתאום ריקי העובדת לא הייתה נראת לי כמו ריקי שעובדת בבית שלנו.

״קדימה!״. אמרה ותפסה בידי ואני נגררתי אחריה.
היא הסתכלה לכל כיוון ואני פשוט נמשכתי אחריה עד שהגענו לרכב שחיכה לנו בחוץ.

״תיסע למפקדה. מהר!״.

Buongiorno!!!!
אני יודעת שהמוןןןןן זמן לא העליתי פרק ובאמת שאני משתדלת כמה שיותר לכתוב ולא יוצא לי.
תקופה מאתגרת עכשיו שבא אני מסיימת חלק מאוד משמעותי בחיי ואני יודעת שיהיה בסדר.
תודה שאתם סבלניים כלפיי, אוהבת נויה❤️🫶🏻