צ'או קריב.
לא תכננתי שהיום המחורבן שלי ימשיך להיות מחורבן עוד יותר.
קמתי בבוקר והודעה ממקס נגלתה לעיני.
הוא שלח להם את ההודעה הבוקר מבלי להגיד לי.
אמרתי לו שיחכה לרגע הנכון כדי לאיים על משפחת כהן אבל הדביל הזה שלח מוקדם מהצפוי. יש לו מזל שהוא אחי. ועדיין שהוא אחי, הייתי רוצה להרוג אותו.
קמתי בבוקר וכמו תמיד עשיתי ריצה.
יום בלי ריצה זה לא יום מבחינתי. חייב להוציא את מה שהראש כבר לא יכול להכיל אז אחרי הריצה התקלחתי ואכלתי.
"נו, אתה הולך לפגוש אותם או שאתה רוצה זירוז?". אמר מקס כשהוא נכנס לביתי עם סיגריה ביד.
"כמה פעמים אמרתי לך לא לעשן לי בבית?". שאלתי והרמתי את עיני מהעיתון.
"אתה רוצה זירוז או לא?". שאל והתעלם משאלתי.
אח חרא.
"אני הולך אליהם היום. אני צריך לפגוש את הבת שלו כי הוא לא נמצא במאפייה". אמרתי.
"בן זונה". אמר מקס וסיים את הסיגריה בבת אחת.
"חד משמעית. כשהיא היום תגלה מה אבא שלה עשה, זה יהיה הסוף של המשפחה שלה". אמרתי ועפתי משם כדי לא להיזכר בפרצוף שלה שהיה מונח לי על השולחן.
לא אהבתי את אח שלה ויכולתי להישבע שמכה אחת ממני הוא מוריד את האף שלו למטה.
הוא ישב שם לידה כאילו הוא השומר ראש שלה אבל הוא לא היה שווה אגורה.
היא ישבה שם ולא זזה אבל היא לא הייתה צריכה לעשות הרבה כדי להרים את הזין שלי למעלה. זה קורה לי הרבה בזמן האחרון ואני לא אוהב את זה.
תמיד לימדתי את עצמי לרסן אותו כי עדיף לחשוב מלמעלה ולא מלמטה.
אבל בזמן האחרון, בחורה שנפלה לרגליים שלי, לא הייתי מפסיק איתה. אבל הבחורה שישבה כאן מולי, יש לה מזל שהיא לא יכולה להיכנס לי לראש.
היא הייתה יפיפייה בכל מובן המילה. השיער שלה היה שחור משחור ועיניה החומות הגדולות כבשו אותי כשהיא בחנה אותי מכף רגל עד ראש.
התחננתי שלא תפסיק להסתכל עליי.
היא הייתה כל כך פשוטה ואהבתי את זה.
היא לא הייתה צריכה שום דבר כדי להראות יותר.
היא... פשוט יותר.
"מה אתה אומר לי בעצם?". היא שאלה.
שאני רוצה לזיין אותך כאן ועכשיו.
"שיש לך שתי אפשרויות". עניתי במקום.
"האחת, לעבוד אצלי כשנה שלימה ואני אשלם את החוב שלכם. ככה שיהיה לכם גם את המאפייה וגם את הבית. אבל שנה אחת שבא אני יכול לעשות מה שאני רוצה". הדגשתי את המילה האחרונה ופניו של אחיה מיד האדימו.
הוא הבין מה משמעות הדבר כל דבר.
"האופציה השניה היא שאני מחפש כלה ואת מחפשת כסף". אמרתי ועיניה נפערו.
" הכסף נמצא אצלי ונחשי מה?
גם הכלה שלי נמצאת מולי". אמרתי עם חיוך דפוק.
"אחותי אף פעם לא תתחתן איתך". אמר אחיה הדפוק ורציתי לקרוע לו את המוח שאין לו מהראש שיש לו.
"האופציה הראשונה נפסלה האמת ואפילו לא הייתה לך את הזכות לבחור. אז נשארה האופציה השניה. אנחנו הולכים להתחתן עוד שבוע ". אמרתי והיא נעמדה.
היא עקפה את השולחן ונעמדה מולי,
היא עוד יותר יפה מקרוב.
"מי אתה חושב שאתה?!?". צעקה עליי ולא הורדתי את עיני ממנה.
"בעלך לעתיד". אמרתי ונעמדתי גם, ככה שהיא עכשיו מגיעה לי עד החזה.
"כדאי לך מאוד לשמור על הפה שלך ולצאת מהחדר הזה. עכשיו ". אמרתי לאחיה כשעיני לא יורדות מעיניה.
"אני לא יוצא מכאן חתיכת דפוק". אמר וסובבתי את ראשי אליו.
"אתה יודע עם אתה מדבר בכלל?". שאלתי ועכשיו זיהיתי פחד בעיניו.
"צ'או קריב". אמרתי ופניו ישר החווירו. אם הידים שלו בהתחלה היו שלובות, עכשיו הוא שם אותם מאחורי גבו וידעתי מה הולך לבוא.
"שלא תנסה אפילו". אמרתי וקראתי את מחשבותיו. הוא שם כעת את ידיו בשני צדדי גופו כך שיכולתי לראות מה הוא מתכנן לעשות וחזרתי להביט בה.
היא עדיין כועסת אבל לא שכחתי אותה.
"את רוצה לדעת מי החליט במקומך להתחתן איתי?". שאלתי והתקרבתי אליה יותר והיא לא זזה.
הבחורה הזו לוחמנית, אין ספק. כשאני מתקרב אנשים יורדים לקרקע ומתחננים שלא אגע בהם.
"אני אתן לך רמז, אישתי ". אמרתי ופניה נהפכו אדומות יותר.
"הוא יושב על חפץ שזז על ארבע וקורא כל בוקר עיתון".
הרגשתי גוף נח על גופי ואם לא הייתי תופס אותה היא הייתה דופקת את הראש על השולחן.
פאק.
היא התעלפה.
YOU ARE READING
HIM AND I
Romanceצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
