מאיה כהן.
הסרט שהיה בטלוויזיה האמת לא עניין אותי.
לא הבנתי מה אני רואה ומה קולטת מכל הבלבולי שכל האלה וגם ככה באתי במטרה לישון אבל איכשהו זה התגלגל למקלחת, אוכל ולהיות ליד צ'או.
הרמתי את ראשי למעלה ושמתי לב שהוא נרדם.
הוא ישן כמו תינוק. כאילו אין לו בעיות בחיים.
הידיים שלו שלובות וכל השרירים שלו והקעקועים בולטים להם החוצה.
פעם אחת ויחידה בחנתי אותו ובגלל שידעתי שיכול להיות שזה לא יקרה שוב, אז בחנתי אותו הכי טוב כדי שהכל ישאר לי בזיכרון שלי.
אני זוכרת שהיה לו קעקוע של כנפיים עם משפט או מילה בשפה שאני לא יודעת כי גם באנגלית לא הצלחתי לקרוא.
סביר להניח שזה איטלקית.
אף אחד לא יכול להגיד שצ'או לא מושך.
גם ברגעים האלה ממש, לא היה אפשר לחשוב שהוא רוצח והוא במאפיה.
אבל ככה זה אנשים. בגלל זה אסור לשפוט כי את לא יודעת מה יצא מאותו בן אדם ופתאום תקבלי הלם.
הוא התחיל לזוז ולא רציתי שיראה שאני בוהה בו אז נעמדתי.
"לאן את הולכת?". שאל ונעמד גם במהירות שיא.
"אני עולה למעלה לישון". אמרתי חזרה.
"נלך יחד". אמר אבל אני עצרתי בעדו.
"אני רוצה לישון לבד. אני רוצה את הזמן שלי".
אני לא יודעת עד כמה הוא הבין אבל הוא לקח את ידי והוציא משהו מהכיס שלו שהיה נראה כמו כפתור ושם לי אותו בכף היד.
"זה כפתור". אמר.
"כפתור מיוחד. כל פעם שאת צריכה משהו, הוא ישלח איתות לצמיד שיש עליי ביד.
את יכולה ללחוץ עליו מתי שאת צריכה אותי אם בכלל תצטרכי אותי כי אני יודעת שאת תימנעי מלבקש ממני דברים.
אני אבקש ממקס שינסה לתת אותו למישהו שיעשה אותו בצורת צמיד ככה שיהיה עלייך תמיד אבל בנתיים, אני אסתפק בזה שתהיי מוגנת״. אמר ואני לא התנגדתי.
כמו שהוא אמר, זה לא שאלחץ עליו או משהו כי אני לא ארצה שהוא יבוא לי לחדר אבל עצם זה שהוא לא ניסה לכפות את עצמו עליי שאני חייבת לישון איתו, כבר שמחתי.
״בסדר. לילה טוב, צ'או״. אמרתי והלכתי משם, משאירה אותו שם עומד.
♧
לא הצלחתי להירדם בלילה. אולי בגלל שאני בבית שמוזר לי פה ואולי בגלל שאני יודעת שאני תחת צ'או.
זה הרגשה שהעיניים שלו עליי ואני לא יודעת היכן הוא מסתתר, מחפשת אותו אבל לא מוצאת.
קמתי מהמיטה וירדתי מטה כדי לשתות כוס חלב כי אני יודעת שחלב יכול להרדים יופי יופי וזה מה שאני צריכה כרגע.
״מה את עושה כאן?״. שמעתי את קולו ומרוב ההלם הכוס נשברה על הרצפה וכל הפה שלי מרוח בחלב.
״ממתי באים לאנשים מאחורה? אתה לא יודע שזה מפחיד!״. צרחתי עליו ומהר לקחתי נייר מהמטבח והתחלתי לנקות את החלב שנשפך, לא רציתי שאחת העובדות תעשה את זה. אף אחת כאן לא משרתת.
״את תיפצעי, תעמדי״. דרש אבל לא הקשבתי לו.
פתאום אני רואה אותו מתכופף גם והוא מרים איתי את הזכוכיות.
זרקנו הכל יחד ואני ניגבתי עוד קצת עם הנייר וגם הוא.
״מצטער״. אמר ואני הנהנתי. ״לילה טוב״.
״חכי רגע, מאיה״. אמר ואני הסתובבתי אליו.
הוא התקרב אבל אני לקחתי צעד אחד אחורה.
״מה אתה עושה?״. שאלתי בפחד והעיניים שלו לא עזבו אותי.
הגוף שלי נגע כבר בקיר ואני הייתי לכודה. היידים שלו משני צדדי והוא חוסם אותי.
היד שלו ליטפה את השפתיים שלי ואני לא רציתי בהם, המגע שלו כל כך התגעגעתי אליו.
אני רוצה את החיבוק שלו.
אני רוצה להרגיש בטוחה מה שאני לא מרגישה כבר כמה ימים בגלל מה שקרה.
מה שקרה.
עצמתי את עיני חזק ומבלי לשים לב השפתיים של צ'או פגשו את השפתיים שלי.
זה לא הוא, מאיה. צ'או שונה ממנו.
פתחתי את פי וכך גם הוא עשה והלשונות שלנו שיחקו יחד.
ממש בלי תזמון אבל זה היה מושלם.
עטפתי אותו אליי והוא חיבק את מותניי וגרם לי להרגיש את מה שאני עושה לו.
אם הוא היה מרגיש את מה שהוא עושה לי כנראה לא היינו כאן עכשיו.
נשכתי את שפתו וההנחה שהוא הוציא רק גרמה לי להשתוקק לו יותר.
״כמה התגעגעתי אלייך אלוהים!!״. אמר בלחש.
״אף אחד לא יכול להבין את זה חוץ ממני״.
אני צריכה אותו.
אני רוצה אותו כל כך.
אני רוצה שהוא ישכיח ממני הכל.
ישכיח ממנו את המגע שלו, את הריח שלו, את הקול שלו ואת זה שהוא אנס אותי ללא הסכמה.
אני רוצה שצ'או יתקן את העוול הזה למרות שזה לא היה הוא.
״תחבק אותי, בבקשה. אני רוצה שתחבק אותי חזק ולא תשחרר״. אמרתי והתחננתי בו זמנית.
לא שמתי לב שאני בוכה, בכלל לא.
כי כשצ'או מחה את הדמעות שלי, הוא נתן נשיקה לעין אחת ונשיקה לעין שניה, מראה לי שהוא כאן עכשיו, שהכל בסדר.
הוא עטף אותי אליו ואין לו מושג כמה הייתי צריכה את החיבוק הזה. הוא נותן נשיקות קטנות בצוואר שלי ואני זזה מצד לצד כי זה מדגדג אותי.
הוא הרים אותי והרגליים שלי נכרכו סביב אגנו ועלינו מעלה.
לא עזבתי אותו, אני גם לא רוצה לעזוב אותו.
לא שכחתי את מה שהוא עשה אבל עכשיו אני פשוט רוצה להיות עם שקט בראש.
הוא לא מפסיק לעבוד, לא מפסיק לתת בי האשמות על כמה שאני לא בסדר ואיך אני יכולה לעשות את זה כשלפני רגע אנסו אותי.
מה אני משוגעת?
אז אני סותמת את מה שהוא אומר, די למוח וקדימה ללב.
הלב שלי עכשיו פתוח ועכשיו אני נותנת לעצמי כי שינה לא תהיה כאן. אם הוא ילך לי עכשיו אני ארגיש יותר ריקה ממה שהייתי.
הוא הניח אותי על המיטה וליטף את פניי עם זיפיו והקצב לב שלי עלה ועלה.
״מה את רוצה, מאיה שלי?״. שאל באוזני ואני את המילים לא הצלחתי להוציא.
מה את רוצה, מאיה?
YOU ARE READING
HIM AND I
Romanceצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
