צ'או קריב.
"לך תזדיין צ'או". היא אמרה את שלושת המילים האלה ונעמדתי דום. כול הגוף שלי נעמד לצמד המילים האלה. תכף הייתי מזיין אותה על השולחן שלה בחדר שהיא קוראת לו משרד.
אבל ריסנתי את עצמי וכשאמרה שאחרי שתזדיין תגיד לי מי זה, רתחתי מכעס.
מה ששלי שלי.
מי שרק יעיז לגעת במה ששלי גם הוא יהפוך לשלי ואפנה אותו במחלקה ראשונה לגיהינום שלי.
מרגע שאני ואביה הדפוק חתמנו על חוזה שנתחתן, היא הפכה בבעלותי. לא אכפת לי מה היא אומרת, מבחינתי עוד שבוע אנחנו מתחתנים וזהו זה.
היא כעסה ובצדק.
לקחתי ממנה את זכות הבחירה אבל אני יודע שהיא לא תוותר לי בכזאת קלות.
אני רואה את זה בעינים שלה. פגשתי בה רק היום וכבר למדתי כמה הבעות פנים.
היא נראת חזקה מבחוץ אבל שברירית מבפנים. היא לא תתן לי לראות אותה דומעת כי זה יראה שהיא חלשה מולי ואם היא תבכה, כנראה שבאמת הצלחתי לשבור אותה.
כמו שאמרתי לה שנצטרך לשכב והרגשתי מלא. אני אוהב לראות אנשים בוכים, אני חולני כן אבל זה מזיז לי את התחת. תגידו מה שתגידו,
אני אוהב להרגיש מנצח.
כולם יצאו מהמאפיה וידעתי שאני גם צריך לצאת כי הם מתכוונים לסגור. החזרתי את משקפי השמש שלי ויצאתי. ראיתי שמקס אחי מחכה לי ברכב אז הלכתי אליו.
פתחתי את דלת הרכב והוא התיישב בכיסא הנהג ומיד הסתובב.
"כוסית האישה שלך". אמר ורציתי להחטיף לו. עדיין לא מאמין שאנחנו אחים ועוד יותר שהוא בחיים.
"מקס". אמרתי בהזהרה.
"אם תסתכל על האישה שלי בצורה כזו או אחרת, אני אזיין אותך". אמרתי והוא יודע שכשאני מאיים, אני מאיים. וכשאני מקיים, אני גם מקיים.
"תירגע אחי, מ..ה אמרתי?". אמר בגמגום וידעתי שהוא מפחד. מעולה, ככה צריך.
"היה בסדר". שיניתי נושא ואני מודה על זה.
"אין לה איך לברוח אז מה שנקבע נקבע. עכשיו הם הלכו לדבר עם אבא שלהם". אמרתי ואחי הנהנן לאות חיוב.
"אתה חושב שהם יגלו למה הוא היה צריך 20 מיליון? אתה חושב שהוא יספר להם?". שאל ובאמת לא ידעתי.
שמעון תמיד היה צריך כסף. מאז אותה תאונה הוא נכנס לחובות בגלל הימורים. הוא חושב שכסף גדל על העצים אבל הדפוק הזה, היה לו משפחה לגדל. משפחה של 10 נפשות לעזאזל. כשהוא הגיע לתחתית של התחתית הוא פנה אליי. וכשהסביר את המצב שלו אני ראיתי איך הוא יכול לעזור למצב שלי. היה לו 6 בנות ו-4 בנים. וכשביקשתי שיראה לי את כל ילדיו, שמתי עין על מאיה.
לא יודע למה פשוט הרגשתי כמו מגנט לתמונה שלה. עזבו שהיא הייתה נראת יפה ועדיין, היה בה משהו אחר שאני עדיין לא מצליח לפענח.
כשאמרתי שאני מציע לו כסף בתמורה להתחתן עם הבת שלו, הדפוק הסכים בלי לחשוב בכלל.
הוא ויתר על הבת שלו כי הוא נכנס לחובות בגלל הימורים שלו.
"הוא לא יספר להם. אבל אני אספר למאיה מתישהו". אמרתי. "היא חייבת לדעת את זה. היא רואה אותו כגיבור שלה אבל הוא סתם צעצוע".
"מעולה. עכשיו יש לנו עסקה לסגור". אמר ולא הבנתי למה התכוון.
"צריכים להיפגש עם אבא". אמר ועכשיו הבנתי. אף פעם לא אהבתי להיפגש איתו אבל הוא ראש המאפיה וצריך לכבד.
"סע".
♧
"מקס תישאר בחוץ". אמר אבא ודמי רתח.
אני שונא את האפליות שהוא עושה בינינו.
הוא הסתכל עליי ואני הנהנתי לחיוב.
ככה יהיו פחות מריבות.
"שב". אמר אבא ואני ישבתי.
"שמעתי שאתה הולך להתחתן. למה לא סיפרת לי כלום?". שאל כשכל גופו מופנה אליי.
הוא בדרך כלל רוכן ככה כדי להשרות פחד אבל אני לא מפחד ממנו, אני מתעב אותו בכל הלב שלי.
"למה, התכוונת לבוא בכלל?". שאלתי ועיניו עדיין היו לכודות על עיניי.
"את היודע שאי אפשר חתונה בלי ראש המתוריד את האף שלך למטה, דניאל". אמר ושנאתי שהוא משתמש בשם שאימא שלי נתנה לפני שלקח את החיים שלה.
"אין לך זכות לקרוא לי ככה!". אמרתי ביום ונעמדתי.
הוא נעמד גם כמוני. אנחנו היינו כמעט באותו הגובה רק שאני יותר גבוה ממנו בקצת אבל זה משפיע מאוד. הוא כמעט 2 מטר ואני כנראה חציתי את זה. כן, גבוה.
עכשיו הוא נראה הדבילי כי הוא נמוך ממני והוא מיד שם לב והתיישב.
"איפה תהיה החתונה?". שאל. נשארתי עומד כדי להראות לו שאני באמת כועס עליו. מבחינתי, הוא לא אבא שלי.
"באיטליה". אמרתי וגבותיו הורמו.
"אתה הולך להטיס את כל המשפחה, חברים שלה לאיטליה על חשבונך? בשביל אישה?". שאל.
הוא אף פעם לא חושד וכשהוא חושד זה לא טוב. הוא יכול להגיע למצב שיעמיד את כל המשפחה של מאיה בשורה ויהרוג אחד אחד.
אבל אני יותר גרוע ממנו, בהרבה.
לא חשבתי האמת על השאלה הזו.
מבחינתי, זו חתונה אז כסף תמיד אצליח להשיג וזו לא בעיה. אבל הייתה לי תוכנית והייתי צריך להתמקד בה.
"אני אוהב אותה". אמרתי והוא כיווץ עיניים.
הוא יודע שאני לא מסוגל לאהוב אבל הייתי צריך לתת לו להאמין.
"אנחנו ביחד שנתיים". שיקרתי.
"היא יודעת הכל?". שאל ועכשיו התיישבתי.
"היא יודעת מה שצריך לדעת". אמרתי.
"שזה אומר?". שאל ואם הייתי מתקרב הייתי יכול לשמוע איך הלב שלו יוצא מהמקום.
הוא מפחד.
"היא יודעת שאני במאפיה, כן". אמרתי והוא נעמד.
"אתה שם את המשפחה בסכנה!". הזהיר עם אצבע מורמת.
ממש משפחה.
"היא חלק מהמשפחה". אמרתי והייתי אדיש.
"אתה מבין שעכשיו אין לה לאן לברוח. היא הולכת להיות חלק מהמאפיה". אמר ואני הנהנתי. כאילו זה דבר קטן להיות במאפיה.
נעמדתי ופניתי לדלת.
"אל תדאג לנו, אנחנו נהיה בסדר". אמרתי וסגרתי אחריי את הדלת. מקס מיד נעמד ולא התייחסתי.
אני צריך שקט. אני צריך חופש, אוויר לנשימה. "הכל בסדר?". שאל מקס ועצר בעדי.
"יהיה בסדר". אמרתי והלכתי.
YOU ARE READING
HIM AND I
Romantizmצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
