מאיה כהן.
אני רוצה שמישהו יעורר אותי מהחלום בלהות הזה.
אני שונאת את כל מי שאני רואה כרגע כשאני רק רוצה ללכת לחדר ושאף אחד לא יכנס בו.
אני לא רוצה לראות אף אחד. פשוט...אף אחד.
יש עדיין את הסלואו שלי ושל צ'או ואז לשבת עם כל המשפחות אבל אני לא הולכת להיות שם.
אני סיימתי עם כולם.
נכנסתי לחדר ונעלתי את עצמי.
אני הולכת וחוזרת בחדר. הולכת וחוזרת ולעזאזל כל מה שבא לי עכשיו זה רק לבכות, להתייפח חזק חזק ושכל הכאב שיש לי בלב יצא ממני.
נכנסתי במקום זה למקלחת והמראה שם משקפת לי את החיים שלי.
כמה את סתומה מאיה כמה את סתומה!!
אמרתי לעצמי בקול והתחלתי להרביץ לעצמי בפנים.
למה את כזאת סתומה?!
שוב צועקת.
אבל הפעם, הדמעות שלי יצאו ובכיתי.
הפעם באמת בכיתי ואם הגעתי למצב הזה, אני יודעת שחציתי את הגבול.
אני תמיד שומרת בבטן, אף פעם לא מספרת שום דבר ושום כלום כי את מי זה מעניין?
לכל אחד יש את הבעיות שלו ואני שומרת אותם בפנים. עכשיו אני מקיאה הכל.
מקיאה את כל מה שאגרתי ואגרתי.
ליטפתי את ראשי, מחיתי את הדמעות שלי ואני מסתכלת על הקיר ומתחילה להפנים שהכל זה היה הצגה אחת גדולה.
צ'או לא רצה להתחבר איתי.
הוא רצה להתקרב אליי כדי להכיר את הקשר בין אבא שלו לאבא שלי שמסתבר שהם אחים מאומצים.
אין לו את היכולת לאהוב וגם אם כן, אני מתעבת אותו בכל הלב שלי.
הוא גרם לי להאמין שיצא מאיתנו משהו.
הוא כל הזמן חיפש את העיניים שלי שבוחנות אותו.
החיבוק שהיה לי איתו הרגיש לי כמו חיבוק אמיתי ושלם ואני, אני האמנתי לכל זה כמו ילדה קטנה.
ואבא, אבא בכלל זה משהו אחר.
אם בהתחלה הוא שיקר לי ולא סיפר לנו, הילדים, לגבי החוב ועכשיו גם זה שיש לו עוד אח כביכול מי יודע מה הוא עוד מסתיר.
ומסתבר שגם אימא יודעת את כל זה.
היא סיפרה את זה ואבא לא עצר בעדה או התנגד.
הוצאתי הנחה כבדה מהלב שלי ודפיקות בדלת נשמעו.
"מאיה". שמעתי את קולה של לין אבל גם אותה לא רציתי לראות. לא רציתי לראות אף אחד.
הלב שלי כואב מידי.
הבטן כואבת מידי.
כל היום הזה, היה יותר מידי בשבילי.
נעמדתי והתקרבתי לדלת של החדר.
"אני רוצה להיות לבד. אני לא רוצה לדבר או לראות אף אחד". אמרתי אבל ניסיתי כמה שיותר לא לצעוק או להגיד מילים שבסוף אני אצטער עליהם.
"אני מבינה אותך, אהובה שלי". אמרה ועוד דמעות יצאו.
"את לא מבינה כלום, לין". אמרתי והנהנתי לשלילה. היא לא מבינה כלום.
"אני הייתי משחק בשבילו, לין.
הוא שיחק בי כל הדרך.
הוא נגע בי, נישק אותי, חיבק אותי וגרם לי להבין שבאמת יש לו רגש קטן אליי.
אבל אין לו כלום.
הוא דאג לעצמו ואני הייתי כלי". אמרתי והתיישבתי על הרצפה של החדר כשאני משעינה את הראש שלי על הדלת.
"אני כל כך מצטערת, מאיה". אמרה והתייפכה גם.
"הוא חתיכת חלאה". אמרה והיא צודקת.
"אני לא רוצה לראות אותו יותר". אמרתי ומחיתי את דמעותיי אבל זה לא עוזר, הדמעות יוצאות כמו מפל.
אני מתעבת אותו ואני לא יודעת איך אני הולכת לגור איתו באותו בית.
אבל מצד שני, גם לבית שלי אני לא רוצה לחזור.
אני לא רוצה לראות את אבא או את אימא.
אני פשוט לא רוצה כלום.
"מאיה". אמרה לין.
"את חזקה מזה הרבה יותר.
שום דבר לא ישבור אותך". אמרה.
"את טועה.
אני עכשיו נשברתי".
♧
נכנסתי למקלחת והרדתי את שמלת החתונה. הנחתי אותה על הרצפה, אין צורך שארים אותה ואם צריך לשרוף אותה, אעשה זאת בשמחה אפילו.
נכנסתי לחדר והתחלתי להוריד את כל האיפור שעשו לי.
ביקשתי עדין ולמזלי, לא לקח לי הרבה זמן להיפטר ממנו.
המים הרגישו טוב על הגוף שלי.
הרגשתי כמו בועה בתוך העולם הזה.
אי אפשר לפוצץ אותה כי אני פשוט לא מקשיבה לכלום.
בראש שלי, המחשבות בצד ונותנת לי עכשיו מנוחה אבל יודעת שאחרי המקלחת, הם לא ירפו ממני.
בגלל זה, התכנון שלי זה ללכת ישר לישון למרות שכולם מחכים לי ובטח צ'או מחכה להראות לכולם את הסדין.
אבל הוא הבטיח לי אתמול שאם אתקלח איתו הוא יזייף את זה.
בואו נראה אם גם את זה הוא יפר.
אחרי מקלחת ארוכה יצאתי ממנה כשמגבת כרוכה סביבי והפנים שלו התגלו לעיני.
הוא יושב על קצה המיטה כשהידיים שלו על הראש וגם כשיצאתי הוא נמצא באותה תנוחה.
"גם אם אסביר את עצמי אלף פעם". התחיל לומר ולעזאזל, זה הקול היחידי שאני לא רוצה להקשיב עכשיו.
"את בחיים לא תסלחי לי ובצדק". אמר ובחן את עיני אבל אני המשכתי הלאה בחדר לכיוון המזוודה כדי לקחת בגדים.
לקחתי שורט, גופיה, תחתונים וחזייה וכשבאתי להסתובב הוא עמד מולי.
"תעוף לי מהפנים". אמרתי והעיניים שלו על העיניים שלי.
הוא רואה כמה אני שונאת אותו.
הוא רואה כמה אני כועסת עליו.
"אני הולך לעמוד בהבטחה שלי, מאיה". אמר אבל אני סגרתי את עיני ופתחתי אותם שוב.
"אל תקרא שלי בשם שלי עוד פעם. אם תעשה זאת, אני מבטיחה לך בחיי שאני אברח ממך". אמרתי.
"אני יודעת שאתה לא רוצה שאברח ממך ואני לא הולכת לעשות את זה לפחות כרגע מהסיבה הפשוטה שאתה לא תתן לי." אמרתי ואחזתי בבגדיי חזק.
"אתה תחזיק אותי קרוב אלייך.
אתה לא רוצה להתרחק ממני אבל אני כן.
אני לא הולכת לראות אותך חוץ מהיום ומחר בגלל החגיגות.
אבל מחר אני לא הולכת להיות, מכינה אותך עכשיו". אמרתי ולפני שבאתי ללכת למקלחת כדי להחליף בגדים הוא עצר בעדי.
"את תהיי מחר". קבע כעובדה.
"מתנהגת כמו ילדה קטנה אבל את תהיי".
"אני לא הולכת להיות מחר". חזרתי שוב על המילים שלי.
"אל תתני לי לאיים עלייך כי את יודעת מאיה, אני נשבע לך שאם תתנגדי אליי את יודעת שהמשפחה שלך זה החיסרון שלך". אמר וכאב לי בלב.
הוא רוצה לפגוע במשפחה שלי כדי שאקשיב לו.
בן זונה.
"אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה". אמרתי, מראה לו שלא אכפת לי.
"אני עם כולכם, סיימתי. עכשיו, תעוף לי מהדרך!!". צרחתי עליו את נשמתי ומרוב הלם הוא זז ואני נכנסתי למקלחת ונעלתי את הדלת.
נשמתי עמוק והסתכלתי על עצמי במראה.
מהיום, הוא יקבל מאיה אחרת.
YOU ARE READING
HIM AND I
Romanceצ׳או קריב. היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי. עיניים חומות שבחנו אותי ונכנסו לנשמה השחורה שלי. באותו יום שבאתי לאיים עליה, ידעתי שאני לא הולך להיות רחוק מהמאפייה הזו ומהבחורה הזו. חתונה. חתונה עם הבת של הגבר שהיה מקושר איכשהו לאימא שלי המנוחה...
